איבדנו את התיאבון: אלו הם התפריטים הכי מעצבנים בתל אביב

כל המקומות של אייל שני

פורט סעיד, צפון אברקסס, דבורה, כולם: על האיש, הפואטיקה והעגבנייה נשפכו כבר נהרות של מילים והודפסו כבר מאות תפריטים, ועדיין אי אפשר לנהל רשימה כזאת בלי להתחיל עם מפעל חייו הפטפטני. מה לעשות ש"שחלה של עגבניה" זה לא תיאור מעורר תאבון, וגם תרנגולת שבושלה במיצים של עצמה" לא כל כך. מה לגבי "נתחים אינטימיים ששפים אוהבים"? איכשהו גם לא עושה חשק. יש לו מזל שכל זה טעים לאללה גם בלי המילים המיותרות.
ציטוט מצטיין: "מסע עמוק על תוך ראשו של המוסר". נראה לנו שבמקרה הזה המוסר כבר מת.

כל כך הרבה דיבורים מסביב. פורט סעיד. (צילום: דין אהרוני רולנד)

ג'וז ולוז

ברגע שהתיישבתם בג'וז ולוז קיבלתם דף A4 מודפס בו מתואר על המוסד שבו התיישבתם זה עתה תמימים וטובי לב. הדף, כמו אותו המלצר/ית החביב/ה, מפציר בכם בהחלט לקרוא מלא דברי שבח והלל על הרעיון של המסעדה ואת הקהילה מאחוריה. נחמד והכל, באמת עשיתם פה משהו אחר, אבל יאללה – תביאו מלפוף ותניחו לנו.
ציטוט מצטיין: "פה זו לא מסעדה, ואתה לא לקוח". וול, בדיוק שילמנו על אוכל שהזמנו ממלצר אז נראה לנו שזו כן מסעדה ואנחנו כן לקוחות.

סטייק לחי על ריזוטו חיטה, אבל קודם תקראו עלינו. עלינו! ג'וז ולוז (מתוך עמוד הפייסבוק של המסעדה)

בית תאילנדי

שלא תבינו לא נכון, אנחנו מתים על בית תאילנדי, מוקירים את בית תאילנדי, תמיד רוצים לאכול בבית תאילנדי. אבל התפריט, רבאק, בלתי אפשרי לאנשים שלא דוברים תאית שוטפת. אי אפשר להבין אותו, הוא ארוך מדי, מפורט מדי ולמרות זאת לא ברור דיו. מחד, זה כיף שיש מבחר גדול, מאידך קשה לבחור ויש יותר מדי אפשרויות – וכולן, כאמור, בתעתיק עברי של תאית. תערכו קצת.
ציטוט מצטיין: "גאי פאד פט-ממונאג". אנחנו בטוחים שזה טעים, אבל מה זה?

גנג קייאו וון. רגע, מה? בית תאילנדי (צילום: יח"צ)

מסעדת a

פשוט אין לנו סבלנות לתפריטים שמצריכים שחנ"ש עם המלצר שבסופו פשוט איכשהו תזמינו ארוחת טעימות למרות שלא הכיס ולא אתם תכננתם על זה. גם החלוקה בתפריט לטיגון, אש, ברזל ויישון (אהה, כן, ארבעת היסודות) מעייפת וגם מבלבלת, במיוחד בפעמים הראשונות שתסעדו שם. כן, טעים מאוד והכל, אבל אם התפריט מחייב תיווך של המלצר, הוא מאבד את המטרה שלו.
ציטוט מצטיין: "סשימי five ways". מה זה אומר? מה זה אמור להגיד?

מה המצב, אריסטו? יובל בן נריה (צילום אסף קרלה)

קפה בוקה

התפריט של בית הקפה בוקה הוא פשוט, וסליחה על המילה החבוטה, סחי. מקושקשת מהחלומות? למה לא פשוט מקושקשת? "קיסר שהוא סלט"? תמיד היינו נגד מונרכיה. סקורדליה, סלט ביצים או "סלטיקו"? מבחינתנו הן לא "גחמות קטנות" אלא פשוט תוספות לאוכל. חוץ מזה שאנחנו יודעים גם בלעדיהם ש"יין עושה שמח" וכן גם ש"בירות זה כיף". תודה על כלום.
ציטוט מצטיין: "בריאות זה בריא". אה וואלה?

בתפריט כל זה הרבה יותר מעצבן. בוקה (צילום: דן לב)

סלאס

בסלאס הכותרות יומרניות, מופרכות ובעיקר באנגלית. זה לא נראה חו"לי, זה לא נראה מגניב, זה פשוט נראה נורא, נורא פרובינציאלי. "Earthquake" לריזוטו עם סלמון? "Mountain of Movement Nigiri" למה שהוא פשוט ניגירי? מה לגבי "Phenomen" לחציל במיסו? תפריט צריך לתת אינפורמציה, אולי קצת לעורר תאבון. למה אתם נותנים לכל המנות שמות מפרסומות של בשמים?
ציטוט מצטיין: "Aftershock" למדור הקינוחים. בטוחים שאתם עומדים ביומרות האלה?

סלאס. רול ניקיי שאלוהים יודע איך קוראים לו בתפריט (צילום: נועם פריסמן)

אלפי

באלפי יצאו כבר ב-2021 (באיזה בחירות היינו אז?) בקולקציית כנסת פוליטית במיוחד בתפריט ההמבורגרים שלהם. יש "לפיד מעושן", "סטינקי דרעי", "גנצי קלאסי", "בנט עם גבינה" (הבנתם? כי הוא דתי) וגם "טיבי על גחלים". לא כזה מצחיק, גימיקי לאללה, ובעיקר – גם בדרך כלל נמאס לנו לחשוב על פוליטיקה, אז בטח כשאנחנו ניגשים לאכול את ההמבורגר שלנו. חוץ מזה, מה תעשו עם הבנט עם גבינה שלכם עכשיו שהוא פרש מהחיים הפוליטיים?
ציטוט מצטיין: "כמהין אלהרר". דווקא היא? למה היא?

מחוץ לכנסת כבר. "בנט עם גבינה" של אלפי. (צילום: אלי קצוף)

מסעדות שאין להן תפריט באינטרנט

תגידו, באיזה שנה אנחנו?