התקשורת הישראלית מסתירה את משבר האקלים. זה פשע

זה כבר הפך לריטואל: בפריז קופצים למזרקות, בגן החיות בלונדון נותנים לדובים ארטיקים, במדריד זקנים מתים מחום. התמונות יפות, מהדורות החדשות צריכות קצת צבע מאירופה, והצופים בבית, שמורגלים בטמפרטורות שחוצות את 35 המעלות, מתמוגגים: תראו את האירופים האלה, הם לא שמעו על מזגן? ככה זה בכל שנה בקיץ. הטמפרטורה הכללית עולה, גלי החום הקיצוני מתארכים ומתרבים, אבל מבחינת מהדורות החדשות בישראל מדובר בסך הכל בקוריוז.

והנה השנה – מהפכה. מי שצפה אתמול בחדשות סוף השבוע בערוץ 12 שמע במהלך הכתבה על גל החום באירופה את המשפט הבא, מפי חזאי החדשות מתן יעקב: "לנוכח ההתחממות הגלובלית בהחלט סביר שנראה עוד ימים כאלה". מי היה מאמין. שהחיינו והגיענו לזמן הזה, שבו מדורת השבט מדברת על משבר האקלים. אלא שהמשפט הבודד הזה רחוק מלהספיק. מהי ההתחממות הגלובלית? למה היא מתרחשת? מה ההשלכות שלה? מי אחראי לה? מה אפשר לעשות? תשובות לשאלות האלה לא ניתנו בכתבה, וההקשר הרחב יותר כמעט ולא מוזכר בתקשורת הישראלית בכלל, למעט בהארץ ואצלנו ב-Time Out. נדיר למצוא במהדורות המרכזיות כתבות רציניות בנושא שמקבלות את המקום המגיע להן. דוגמה יוצאת דופן לטובה היא הסדרה "היעלמות" של נדב איל בחדשות 13 לפני כחצי שנה, אבל היא היוצא מהכלל.

עוד על משבר האקלים:
לאף אחד בישראל לא אכפת ממשבר האקלים וזה יתפוצץ לנו בפנים
מה יקרה לתל אביב בעקבות שינויי האקלים?
דיכאון האקלים מתחיל להשפיע על דור ה־Y

הגיע הזמן שהתקשורת הישראלית תחשב מסלול מחדש. תפקידו של החזאי חייב להשתנות. משבר האקלים הוא הנושא הדחוף ביותר על סדר היום. לא יכול להיות שב-2019 מהדורות החדשות עדיין יעניקו לתחזית בקושי שתי דקות בסוף המהדורה, ושתפקידו של החזאי יהיה ללוות בידו את התשקיף ומדי פעם להראות "תמונות של פריחה שמגיעות אלינו מעמק האלה" או של "תוכי רוכב על אופניים בעמק חפר". עורכי החדשות, תפנימו: אנחנו במצב חירום, לאף אחד לא אכפת מהפריחה בעמק האלה. התחזית צריכה לפתוח את המהדורה ולדווח על ריכוז חלקיקי הפחמן באטמוספירה כמו שאוהבים לדווח על מספר הימים של נעדרים בשבי האויב. המהדורות צריכות לעסוק באופן שוטף במצב כדור הארץ, בצעדים של ממשלות, במחאות, בגילויים לגבי הקשר בין התעשייה והכלכלה שלנו להרס הסביבתי. יונית לוי, מגישת המהדורה המרכזית, אמרה בעצמה בריאיון בידיעות אחרונות בחודש אפריל כי מה שמעסיק אותה במיוחד זה ש"הקרחונים נמסים, יש מגפות שיכולות להתפרץ כל רגע ובקרוב לא יהיה אוכל על כדור הארץ". למה אנחנו לא רואים את זה בא לידי ביטוי על המסך?

הסיבה שהישראלים נמצאים בתחתית הטבלה העולמית בכל הקשור להפנמה של משבר האקלים (רק 38% מהישראלים רואים בשינויי האקלים איום משמעותי על ישראל) קשורה קודם כל לשאננות של התקשורת. במשך שנים מספרים לנו על שבירה של עוד שיא חום, או על גשמים קיצוניים מחוץ לעונה, אבל לא מדברים איתנו על הסיבות לכך שמזג האוויר משתגע. מראים לנו בצורות, פליטי רעב, הצפות, הוריקנים, אסונות טבע שהולכים ומתרבים – אבל בלי החולייה החסרה, בלי הדבק שמחבר בין הדברים האלה. ובלי זה, הישראלי הממוצע נותר עיוור למציאות.

והמציאות מפחידה: 97% ממדעני האקלים מסכימים שבני האדם הם הגורם להתחממות הגלובלית, לאקלים שמשתנה במהירות הגבוהה ביותר אי פעם. על פי הקונצנזוס המדעי, אם לא נפחית בצורה דרסטית את השימוש בדלקי מאובנים – נפט, פחם וגז – ונפסיק לפלוט לאטמוספרה גזי חממה, הטמפרטורה הממוצעת בכדור הארץ תעלה לרמה שתהפוך את החיים על פני הפלנטה לבלתי נסבלים ואף בלתי אפשריים למחיה. בדרך הקרחונים ימשיכו להימס, האוקיינוסים יתחממו עוד יותר, פני הים יעלו ויציפו ערים ואיים, ובעלי החיים ימשיכו להיעלם בהמוניהם. אגב, כל זה כבר קורה. זהו לא תרחיש עתידי.

אבל בישראל מרבית כלי התקשורת דוחקים את הנושא הזה לעמודים האחוריים או לקצה המהדורה במקרה הטוב. הגיע הזמן לנער את המערכות. אם זה לא יקרה, זו בגידה במנדט, בעצם התפקיד של התקשורת. בגרדיאן הבריטי החליפו את המונח הניטרלי "שינויי האקלים" ב"משבר האקלים" ודחפו כלי תקשורת רבים בעולם ללכת בעקבותיהם. ישראל, בינתיים, משתרכת מאחור.