והדרת פני זקן: טרנד שיער הפנים עדיין צומח ברחבי הארץ

"לא גידלתי, אני פשוט לא מפריע לו", אני עונה. כן, קצת דושי, אבל נכון – גידול זקן אינו החלטה אקטיבית. ההחלטה היא למנוע ממנו לגדול, ואותה מקבלים מיליארדי גברים מדי בוקר.

זה מכבר נראה שיותר ויותר גברים בוחרים שלא להפריע לזקן שלהם להתבטא. הכרזות על "טרנד חדש" נשמעו גם לפני חמש שנים, ודי במבט אחד מסביב כדי לראות שהשמועות על מותו היו מוקדמות ומוגזמות. עכשיו הזמן לצאת בהצהרות הפוכות, פומפוזיות וחסרות אחריות לא פחות – הזקן כאן כדי להישאר. לפחות עד שכולם יתגלחו.

שיעור צמיחה. צילום: נמרוד סונדרס

שיער פנים הוא תוצר של תרבות והשינויים שחלים בו הם תלויי תקופה. דמויות היסטוריות, מיתולוגיות, תנ"כיות או ממשיות התהדרו בשיער פנים מלא במשך כל תולדות האנושות, ופנים מגולחות תפקדו לרוב כבחירה אופנתית או פרקטית בלבד. זקן היה ברירת המחדל. הזקן שרד שינויים טכנולוגיים, תרבותיים ורוחניים, וכיום – לאחר העידן החלק של המאה ה־20 שפרץ כי חיילים אולצו לחבוש מסכות גז במלחמת העולם הראשונה – הוא מרים את ראשו הסבוך לקראת סיבוב נוסף ברכבת ההרים האופנתית.

ובארץ? את מה ששכחו החרדים וההומלסים אנחנו רק מתחילים ללמוד. בחו"ל בעלי זקן כבר אינם נתפסים כקורבנות אופנה היפסטרית, אך בארץ גידול זיפים מעל אורך מסוים עדיין משייך אותך לקבוצה כזאת או אחרת. ובכל זאת נראה שחוזה המדינה היה מלטף את זקנו בסיפוק – הנורמה עדיין נוטה אמנם לכיוון זיפים דוקרניים, אבל מבט בוחן אחד ברחובות תל אביב חושף מציאות סבוכה יותר.

הפרוטוקולים של מזוקני חולון

הזמן: ערב יום שלישי שעבר (2.6). המקום: רחוב אחד העם. האווירה: שעירה. בסך הכל רבע שעת הליכה הפרידה ביני ליעד, אבל כמות הזקנים שספרתי בדרך התקרבה ל־100. אחוז זעום ממזוקני הרחוב זלג לתוך הגילדה בר, שם נערך מפגש הזקנים השני של קהילת המזוקנים הישראלית. כן, יש דבר כזה.

קבוצת הפייסבוק 972beards הוקמה לפני כמה חודשים על ידי הספר טל ג'ונסון כדי לקדם את המספרה שלו בחולון, ומאז יצאה משליטה. כיום היא מונה כ־850 חברים וצומחת בקצב מטריד. החברים בה הם לא רק סתם גברים מזוקנים, אלא גברים שמטפחים, שמתגאים ושמתהדרים בשיער הפנים שלהם כטווסים של ממש. מדי כמה ימים עולה פוסט שמעודד העלאת "סלפי זקן", מהרהר בתהיות ברומו של עולם (לרוב על חברה/בוס/אימא שדורשת קיצוץ דחוף) או עם תמונה בעלת כיתוב מטופש של גאוות זקן ("יש שם לבחורים בלי זקן – בחורות"). 

מה שקשה יותר למצוא שם זה הומור עצמי. משעשע לראות גברים שמצד אחד חוגגים כזה סמל גבריות בגאוות טסטוסטרון שלא תבייש את גולני, אבל רגע לאחר מכן מחליפים עצות בנוגע לריח השמן לזקן המועדף עליהם או מעירים זה לזה שהם צריכים לסדרו בדחיפות. ההאשטאג #זקן_זה_כוח שחלקם מצמידים לתמונות ההומו־ארוטיות רק מוסיף למבוכה.

אבירי הזקן העגול. צילום: זיו ממון

המפגש עצמו, שאורגן על ידי חברי הקבוצה באופן עצמאי, לא היה מסעיר. כ־20 בחורים התכנסו בבר הגילדה על בסיס המכנה המשותף השעיר ביותר. אולי היו אפילו פחות מ־20, שכן קשה להבדיל בין מי שהגיע במיוחד למפגש לבין הברמן, הדי.ג'יי או סתם לקוחות על הבר.

במפתיע, נושא השיחה לא היה זקנים, ולא בטוח שהיה נושא שיחה עיקרי אחד. הקבוצה הקטנה התחלקה בתוך עצמה לכמה קבוצות קטנות, ובמהירות הפך המפגש מזקן מלוכד לקבוצות שיער מופרדות. תחרות הזקן שהובטחה במפגש הועברה בסופו של דבר לפייסבוק, שכן מארגן התחרות הגיע באיחור אופנתי של שעתיים, בשעה שבה רוב הזקנים כבר מסורקים לקראת שינה. לפוסט התחרות עלו כ־60 תמונות והספירה נמשכת. 

את תחושת הקהילתיות שמבצבצת בפורום אך נעדרה מהמפגש המזוקן, מצאתי דווקא בחולון. המספרה של ג'ונסון שהוזכרה קודם, היא באמת המֶכּה של בעלי הזקן. הסיבה לכך פשוטה: זו לא רק מספרת הזקנים הטובה בארץ, אלא כנראה גם המספרה הגברית ביותר בארץ. 

גברים בתפזורת בתספורת. צילום: נמרוד סונדרס

זה מתבטא בדברים רבים, החל מהבירה שמוצעת מיד לכל מבקר עד הטמפרטורה הקפואה ששולטת במזגן – אין שאלה לגבי מי מחזיק את השלט בבית הזה. "פעם היו לי פה עשרה גברים ו־40 נשים. היום זה בדיוק ההפך", מספר לי ג'ונסון בעודו מגלח את ראשי בסגנון אולד פאשן, עם תער והכל. "אני פחות אוהב לספר נשים, זה משעמם אותי. אתה צריך לשמוע איך אני מדבר אליהן, זה פחד אלוהים". לא, לא תמצאו יותר מדי תקינות פוליטית בחלקת האלוהים הקטנה והשעירה של ג'ונסון. "אבל אני מזהיר אותן מראש שיש לי פה ג'ורה. אני אומר להן: 'אם אני אומר כוּס מדי פעם, זה לא הכוּס שלך'. הן חולות על הקטע הזה".

ג'ונסון מסתדר יפה עם קלישאת הגבר שגברים אוהבים לאהוב: פה של מַלח, קעקועים תואמים לגישה (כולל קעקוע הכיתוב "סגנון" על העורף, וקעקוע נוסף של מכונת גילוח משמאלו). הוא עובד בגופייה ובג'ינס עד הברכיים, מסלסל מפעם לפעם את שפמו בלי לשים לב. וממש כמו שהאגדה מספרת, מאחוריו יש אישה חזקה ממנו. "אשתי רוזה מנהלת לי את העסק. בהתחלה היא לא אהבה את הקטע הזה של מספרת גברים, אבל ברגע שהראיתי לה שאני עושה לפחות את אותו הסכום עם גברים, היא לגמרי הייתה בעניין. עכשיו היא מתה על זה".

האיש במראה וג'ונסון בעבודה. צילום: נמרוד סונדרס

אפשר לראות לאן ג'ונסון שואף. הוא לא בעניין של טרנדים, לא ברמה האישית ולא ברמה המקצועית. כן, הפופולריות הגואה של שיער הפנים טובה לביזנס, אבל הוא בשלו – מתעקש לא לשלוח ידיים לקינג ג'ורג', מקסימום פותח שלוחה פה שלוחה שם באירועים מיוחדים. הוא מעדיף להישאר במובלעת הברוקלינאית בחולון.

"אני משתגע מהמטרו־סקסוערס – הגברים שהיו פעם מתגלחים בטירוף והיום מגדלים זקן", הוא מבהיר כשאני מגשש על גישתו לדור הזקנים המטופחים החדש. על פי שיטת ג'ונסון זקן צריך לסדר קצת, למשוח בשמן ששומר על הרכות ומעניק ריח, ולא להגזים. הצובעים והמקשטים לא עוברים פה. "אני לא יכול עם זה, וספרים בארץ לא יודעים להתמודד עם זה. הם הורסים זקנים בכל פינה. זקן זה חוטב עצים, זה אופנוען, זה לא קטע דקורטיבי". את הזקן הפרטי שלו הוא גזם לשפם-זקן אימפריאל, עד יעבור זעם. "אני אחזור אליו, עד שהוא יגדל כבר יחלוף הטרנד הזה. לי זה מחמיא, זה מי שאני. אם אני באמת מוריד אותו, אין לי לאן לחזור הביתה".