החדשות האופנתיות של העונה – ג'ינס, והרבה ממנו

יש הרבה מאוד פרטי טריוויה מופלאים שקשורים במכנסי הג'ינס: הם הומצאו במאה ה־19 אך לא מזדקנים לעולם והפכו לפריט לבוש קלאסי, חסר גיל ומוצא; בעבר הם שימשו כסממן המבחין בין בני מעמד הפועלים – שנהגו ללבוש אותם כמדי עבודה – לבין האוכלוסייה האמידה שהתהדרה בבדי משי, קטיפה ותחרה; בשנות ה־50 הם היו מזוהים עם תת תרבות של נוער מרדני, פרט שנראה מגוחך במיוחד בהתחשב בכך שהיום בבירות האופנה של אירופה וניו יורק הגזרה הטרנדית עונה לכינוי "ג'ינס אימא" (על פי גזרת מכנסי 501 גבוהות המותן, שבהן נהגו להסתובב האימהות של הצעירים הלובשים אותם היום). העובדה המדהימה ביותר לגבי הג'ינס היא שכמחצית אוכלוסיית העולם, כמעט בכל רגע נתון, לובשת אותם (ואפשר להמר שאתם לובשים מכנסי ג'ינס בזמן שאתם קוראים את הכתבה הזאת).

אם כך איך אפשר להתייחס לג'ינס, או לדנים – הבד של ה"חיים עצמם" – בתור החדשות אופנתיות לעונת אביב־קיץ 2015?

התשובה טמונה בקונטקסט – בהתנהלות בתי האופנה הגבוהים; בתנודות התרבותיות, הצרכניות והאנטי צרכניות שמולידות מגמות; ובהצטברות של תנאי שטח שגורמת למוכּר להיראות חדש ועדכני. ביוני האחרון – ארבעה חודשים אחרי התפוצצות תופעת הנורמקור על גבי עמודי "הניו יורק מגזין" – העלתה מיוצ'יה פראדה על המסלול של תצוגת אביב 2015 קולקציה גברית עם כמה הופעות נשיות. מטרתה הייתה לבחון מחדש הגדרות מלתחה בנאליות, בראשן מכנסי הג'ינס הנאמנות. בעזרת תפרים קונטרסטיים בולטים (שנתפרו על גבי הדנים באמצעות מכונות כבדות שמייצרות את התיפורים לתיקי העור של המותג), צלליות סבנטיז בגזרה רפויה ושילובי עיטורי עור – הפכה המעצבת המשפיעה את הפריט המוכר ביותר לחדשה נחשקת.

מתוך התצוגה של גוצ'י

כפי שקורה תמיד – התעשייה עקבה אחר התופעה. הקולקציות לנשים שהוצגו כשלושה חודשים לאחר מכן, היו מלאות בפריטי ג'ינס שביקשו לגשר את המרווח שבין השגרתי לפנטסטי ובין פריטי קז'ואל לפריטי ערב; לפרוט על מיתרי הנוסטלגיה, האמינות והביטחון הנובעים מבד שיש כבר לכולן במלתחה המקבל טוויסט חדש: בברברי יצרו מעילי ערב עם מכפלת נוצות צחורה שהשתלבה עם חצאית מנצנצת, רקומה בעבודת יד. בגוצ'י הציגה פרידה ג'ניני בקולקציית הפרידה שלה שמלות ג'ינס בוהמייניות. בסוניה ריקל כיכבו על המסלול אוברולים פלרטטניים. כל פריטי היוקרה האלו הניבו כמה פריטי ג'ינס מוצלחים שאפשר להשקיע בהם עכשיו וללבוש לנצח, ויצרו שלל גרסאות דמי ברשתות המהירות, שגם להן מובטחת תוחלת חיים ארוכה במיוחד מעצם טיבו העמיד של הבד.

סוניה ריקל לטקטיק

את הפן המסעיר ביותר של הדנים הציגו זוג המעצבים הלונדונים הצעירים העומדים מאחורי המותג מארקוס אלמידה, שבארבע שנים מבססים את בית האופנה העולה שלהם על דנים: הטוניקות, השמלות, החצאיות והמכנסיים הקצרים שלהם מוכרים באמצעות הסיומת הפרומה, הכמעט אכולה שלהם, שמיוצרת ללא שום גימור, ואף מגורה באופן ידני כדי ליצור מראה מתכלה לחלוטין. האפקט שמתקבל הוא "לא שם על כלום". השניים מתייחסים למגזין "פייס" הבריטי שאותו קראו בקביעות כבני נעורים בפורטוגל ומציינים כציון דרך מיוחד את הגיליון שעל שערו תועדה ג'יזל בשורטס ג'ינס שפרום כמעט עד עירום.

20 שנה לאחר מכן השער הזה נראה לא רק רלוונטי להם, אלא לתקופתנו כולה, ומציג עוד אופציה אחת מיני רבות ללבישת דנים בצורה שונה מעט.