"זוט עני" ו"מיליון דולר": גניבה מוזיקלית או גורלו העגום של הפופ?

לאחרונה אין כמעט להיט חדש שלא זוכה מיד לחקירה צולבת: מאיפה נגנב הלחן? לדוגמה (קצת ישנה אבל מצוינת), "טוי" של נטע עלה על הרדאר של יוניברסל עקב הדמיון של קטע קצר בפזמון לריף הגיטרות האייקוני של "Seven Nation Army", שבעצמו דומה באופן מובהק לפתיחת שיר מ-1985 בשם "Mighty and Superior" של להקה בשם קונפילקט, שאם תשאלו אותי הרימו את הלחן מ"שלומית בונה סוכה". השבוע עלו על הגריל שני להיטים חדשים: "זוט עני" של אלה לי ו"מיליון דולר" של נועה קירל. אלה מיד הדליקו את בלשי הפיד, שזיהו דמיון ללהיטים "HIP" של MAMAMOO ו"פוקי" של איה נקמורה, בהתאמה.

פופ מאז ומעולם היה בנוי על נוסחאות. כמו בריף במשרד פרסום, כל ז'אנר פוצח על ידי הנגנים, המפיקים ומעצבי הסאונד המשפיע עליו, ומשם הלהיטים של אותו ז'אנר החלו להישמע דומים זה לזה באופן הולך וגובר. זה קרה בבלוז, ברוקנ'רול, בגראנג' ובטראפ והראגאטון של ימינו. אבל משהו קצת יותר צורם באוזן בזמן האחרון. מרגיש שריפים שלמים מוצאים את דרכם מלהיטים בחו"ל אל הפקות שמתיימרות להיות מקוריות פה בארץ הקודש.

אז גניבה? השראה? הומאז'? קחו תרגיל מחשבתי קצר, שגם הוא, כמה מתאים, גנוב מפתיחת קורס בקניין רוחני שלקח עבדכם הנאמן לפני אלף שנה בערך: נחה עליכם המוזה ובא לכם לכתוב ספר על ילד. לא נשמע בעייתי, נכון? ועל ילד קוסם? ועל ילד קוסם עם משקפיים? ועל ילד קוסם עם משקפיים בשם הארי? אתם כבר מבינים לאן זה הולך. אז ניישם:

שמענו כבר את הביטוי "מיליון דולר" בתור אלמנט מוביל בשיר. בעוד שלא סביר שרפי פרסקי מבשל כרגע את קייס חייו, בהשוואה לגברת נקמורה וספציפית לאותו ביטוי המופיע בשני השירים, הדמיון ממש צועק. אלא שיש גם שיר מסביב לשורה ושם השירים דווקא תפסו מספיק מרחק בעיניי.

אלא שב"זוט עני", הליד (קטע הנגינה המוביל בקטע) דומה מאד לזה של "Heads Will Roll" של yeah yeah yeahs (ברמיקס של A-TraK). העניין הוא שהדמיון לא נעצר שם. שאר הקטע דומה מאד (מאד מאד מאד) ל-"HIP". יש כל כך הרבה אלמנטים דומים – המבנה, הלחן, הסאונד, ההגשה. זה אשכרה נשמע בהתחלה כמו הגרסה העברית לשיר לפני שהוא פונה למקום טיפונת אחר. האם זה מכוון? יותר נכון לשאול האם זה משנה.

לקהל של נועה ואלה (שמבחינתן ניינטיז זה הדבר הזה שקרה לפני שהן נולדו) ממש לא מזיז אם היוצרים התכוונו להישמע דומה או לא. והאמת? גם לאף מאזין אחר זה לא צריך לשנות. מודה שגם לי קצת כואב בשריר של הצדק כשמרימים קטעים מוזיקליים שלמים ולא נותנים קרדיט או מסמנים כמו שצריך שמדובר ביותר מרפרנס. אבל שרירים אפשר לאמן. כבר עשורים שלמים שהמלודיות המרכיבות את הפופ נהיות פשוטות יותר ויותר. שירים נבדלים זה מזה בסאונד, בטקסט ובאתגר שמוצמד להם בטיק טוק (ככה קראתי לפחות, אני מפחד לבדוק). מתמטית, די נגמרו הלחנים שאפשר לחלוב מהסולמות הללו. תוסיפו לזה ארבעים אלף (!) שירים שיוצאים כל יום לספוטיפיי, שאיפה להישמע כמה שיותר "נכון" וכמה שפחות מקורי, ותקבלו מתכון לרפליקות על רפליקות של רפליקות. אמנות על חשבון אומנות. אם מוזיקה קלילה וכיפית זה הקטע שלכם – פשוט ותרו על שאיפה למקוריות בחומרים חדשים. זה כבר לא יקרה (לא מלודית לפחות). ואם מקוריות היא הקטע שלכם – אל תחפשו אותה בפופ. שמחתי לעזור. דה פרוסיקיושן רסטס. תנוחו גם אתם.