Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

חוף פראי, ראפ בבארבי וכדורגל עם הילדים. זו העיר של יובל אילוז

ד״ש לשאול. יובל אילוז בבארבי
ד״ש לשאול. יובל אילוז בבארבי

יובל אילוז, ספורטאי ומאמן שהפך לראפר, עובד על אלבום שלישי ועל שיר חדש בעקבות המלחמה. הוא מוצא שקט בחוף הצוק, מדווש בדופק מקסימלי ומסביר למה מרכז העיר ממש לא בשבילו

17 בנובמבר 2026

יובל אילוז הוא ראפר ויוצר, ספורטאי ומאמן, אב לשלושה וקצין קרבי במילואים. במשך שנים התחרה באתלטיקה ואימן רצים, אבל דווקא בגיל 38 החליט להגשים חלום מוזיקלי והוציא את סינגל הבכורה שלו, "מה נהיה". מאז הספיק להוציא שני אלבומים, "עמרי" ו"מתעורר", וכעת הוא עובד על אלבום שלישי. השיר הבא שלו, "קולות מלחמה", עוסק במתח שבין המילואים, העבודה והמשפחה, ובניסיון לשמור על שלום פנימי כשהכול בחוץ סוער. ביקשנו ממנו להראות לנו את תל אביב שלו, וגילינו שעיקר הסיפור מתרחש דווקא בצפון העיר.

1. חוף הצוק

בשנתיים האחרונות, אחרי שסיימתי תקופת מילואים ארוכה והחלטתי לעשות שינוי משמעותי בחיים, החוף הזה הפך לעוגן נפשי עבורי. שם התחברתי לעצמי וגיליתי את עצמי מחדש. מאז ועד היום אני מגיע לשם כמעט בכל בוקר לשעת האושר שלי, של אימון ונוכחות מול הים. רצועת החוף הזאת היא הכי פראית וטבעית שיש לעיר להציע. ההתבוננות בים מלמדת אותי שיום אחד יכולים להיות גלים וביום שאחריו הים שקט, אבל אני נשאר לעמוד על החוף. החלום שלי הוא שיום אחד אהיה המציל שם.

רצועת החוף הכי פראית. יובל אילוז בחוף הצוק
רצועת החוף הכי פראית. יובל אילוז בחוף הצוק

2. הוולודרום בהדר יוסף

אצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף הוא המקום שבו הגשמתי חלום ילדות, ובגיל מבוגר יחסית הפכתי לאתלט תחרותי. התאמנתי שם במשך שנים והשתתפתי במגוון תחרויות ריצה מקצועיות. השיא היה לאמן ולהתחרות לצד האתלט הפראלימפי ליאב סולומוביץ', שמתמודד עם עיוורון וחירשות, וביחד הגענו עד אליפות אירופה בריצות קצרות ובינוניות. כיום הרכיבה היא המדיטציה שלי, ועם השנים הוולודרום שהוקם בהדר יוסף הפך למקדש רכיבת האופניים שלי. במרתף המבנה נמצא PowerWatts, מרכז מקצועי לאימוני רכיבת כביש. כבר חמש שנים שאני מגיע לשם פעם או פעמיים בשבוע לאימון בדופק מקסימלי, שמאפשר לי לפרוק עומס ולחזור לעצמי רגוע יותר.

סוג של מדיטציה. יובל אילוז בוולודרום
סוג של מדיטציה. יובל אילוז בוולודרום

3. פארק הירקון

הריאות של תל אביב. כשעברנו לגור בעיר בתור זוג צעיר מירושלים, הפארק היה הסיבה לכך. כבר אז, לפני 20 שנה, הבנתי את החשיבות של תרבות הגוף והנפש ואת הצורך בריאה ירוקה באמצע כל הכאוס של הבטון. הפארק הזה נדיר ברמה עולמית מבחינת גודל השטח, אורך השבילים, כמות האפשרויות ושילוב השימושים. עברתי בו כל כך הרבה דברים, בתור מתאמן, מאמן, אבא לילדים, בן זוג רומנטי, עם המשפחה ועם חברים. פארק הירקון הוא המגנט העירוני שלי.

הריאות של תל אביב. יובל אילוז בפארק הירקון
הריאות של תל אביב. יובל אילוז בפארק הירקון

4. מתחם הכדורגל של שמשון תל אביב בספורטק

אני אבא מאוד מעורב, מעודד את הילדים לפעילות ספורטיבית וגם לטפח יצר תחרותי ומקצועי, אם יש כזה. אחרי גיל, הבת הבכורה שלי, נולד אור, שהפך לכדורגלן הראשון שלי. הוא התחיל בחוג כבר בגיל שלוש, והיום הוא שחקן ליגה במועדון שמשון תל אביב. זה אומר שאנחנו מבלים הרבה מאוד שעות וימים לאורך השנה במתחם הזה, צופים בו מתפתח כשחקן וכילד מדהים. עומר, אחיו הקטן, רק בן שש, אבל כבר הולך בעקבותיו. החלום שלו הוא לעלות גם הוא על הדשא בספורטק וללבוש את המדים הירוקים של שמשון תל אביב, כמו אחיו הגדול. כשאני עם הילדים בכדורגל, אני מרגיש שאני מעניק להם תמיכה ומסגרת שלא היו לי בתור ילד, כדי שיוכלו להגשים את עצמם במקסימום.

חלום ללבוש את המדים של שמשון. יובל אילוז בספורטק
חלום ללבוש את המדים של שמשון. יובל אילוז בספורטק

5. מועדון הבארבי

מבחינתי זה לא רק מועדון הופעות, אלא המקום שהפך אותי לראפר ויוצר. חבר שלי תובל לקח אותי להופעות הראשונות של טונה, ודרך ההופעות והשירים האלה התאהבתי מחדש בראפ הישראלי. כשהייתי חוזר מההופעות, מלא התלהבות והשראה, התחלתי לכתוב את הראפ הנפשי הפרטי שלי.

בגיל 38 הוצאתי את השיר הראשון שלי, "מה נהיה", וכל הזמן דמיינתי את עצמי עומד על אותה במה. חמש שנים אחרי, עם שני אלבומים ועשרות שירים בחוץ, החלום עדיין חי. אולי יום אחד אעלה דווקא על הבמה הזאת, ואולי לא. אבל הבנתי שהגשמת החלום לא מתחילה כשאתה ממלא אולם, היא מתחילה ברגע שאתה מעז ליצור. מבחינתי, כל שיר שאני מוציא הוא עוד צעד אל אותה במה.

המקום שהפך אותי לראפר. מועדון הבארבי (צילום: עמית סלונים)
המקום שהפך אותי לראפר. מועדון הבארבי (צילום: עמית סלונים)

מקום או תופעה לא אהובים בעיר: מרכז העיר

אני יודע, אני כנראה הסאחי של תל אביב. מעולם לא גרתי במרכז העיר, ובכל פעם שאני אומר את זה מסתכלים עליי כאילו אני בכלל מרעננה. כל הפקקים, החניה הבלתי אפשרית, עצי הפיקוס שמרימים מדרכות, הקורקינטים, האופניים החשמליים ושליחי וולט שטסים מכל כיוון. זה פשוט פחות אני. אני אוהב להגיע למקום או להופעה ספציפית, ליהנות ואז לחזור לפרבר השקט שלי בצפון העיר. הכי מצחיקים אותי התל אביבים שמשוכנעים שהעיר מתחילה בפלורנטין ונגמרת בצפון הישן, ומתייחסים אלינו כאילו אנחנו תושבי ספר. טוב שלא שואלים אם נפלו עלינו קטיושות ברמת החייל. אנחנו אולי גרים בצפון העיר, אבל הארנונה שלנו מממנת גם לא מעט מהחגיגה במרכז. לפחות שלא נשלם על חניה בכחול לבן, כי זה ממש מעליב.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פסטיבל מטאורה. קשה להסביר אותו במילים, כי הוא עובד דרך הצלילים. כבר שנה שלישית שאני מגיע עם מירב, חברים ומשפחה. יש רגע כזה שאתה פשוט שוכב על הגב, עוצם עיניים, פותח את הלב ונותן למוזיקה לעשות את שלה. מבחינתי זה כמו להעביר את הנשמה דרך פילטר, לנקות את כל הרעש של השנה ולצאת קצת יותר קל. גיל קרניאל, מפיק הפסטיבל, הוא מבחינתי שאמאן של סאונד. הבחירות המוזיקליות שם מרגישות כאילו הן נולדו בדיוק לרגע שבו אתה שומע אותן. השנה התחברתי לעצמי בצורה הכי עמוקה שחוויתי שם, אולי גם בגלל שזו הייתה השנה הראשונה מאז תחילת המלחמה בלי שהלב שלנו היה קרוע סביב חטופים שנמצאים בעזה. יש הופעות שאתה זוכר, ויש לילות שמשנים אותך. בשבילי מטאורה הוא מהסוג השני.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"המירוץ למיליון". דווקא תוכנית ריאליטי. בסבב האחרון מול איראן היא הפכה לעוגן המשפחתי שלנו. בין האזעקות, הטילים וחוסר הוודאות חיכינו לערב אחד בשבוע שבו פשוט יושבים יחד על הספה, צוחקים ומתנתקים לרגע. זה הזכיר לי שגם בזמן מלחמה חייבים למצוא רגע קטן של נורמליות. אגב, השיר הבא שאני מוציא נקרא "קולות מלחמה", והוא בדיוק על המתח הזה שבין המלחמה שבחוץ לניסיון לשמור על שלום פנימי, בין מילואים, עבודה ומשפחה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
נט"ל. אני יודע היום להגיד בקול כמה חשוב לבקש עזרה. לאורך השנים התמודדתי לבד עם חרדה, ולא ידעתי שיש מקומות ואנשים שיכולים ללוות אותך. נט"ל עושים עבודה מדהימה בליווי נפגעי טראומה ופוסט-טראומה, והם שם בדיוק ברגעים שבהם הכי קשה להרים את היד ולבקש עזרה. השנה גם זכיתי להעביר אצלם הרצאה, ובהמשך אפתח שם קורס כתיבה ככלי לעיבוד רגשי. מבחינתי זו סגירת מעגל מרגשת.

מי התל אביבי או התל אביבית שהכי צריך להרים להם כרגע?
אחי הגדול, אמנון אילוז. קודם כול כי הוא גר במרכז העיר ותמיד גורם לי לעשות עשרים דקות סיבובים כדי למצוא חניה. אבל בעיקר כי הוא אחד מאנשי המיתוג והקריאייטיב הטובים שאני מכיר. כבר יותר מ-20 שנה הוא מוביל את משרד רה-לבנט, והשנה לקח על עצמו את אחד האתגרים הכי מורכבים שיש: להוביל את המהלך התקשורתי של גדי איזנקוט. גם אם לא כולם יסכימו פוליטית, אני מעריך אנשים שבוחרים לקחת חלק בניסיון להשפיע על המציאות ולא רק להתלונן עליה.

מה יהיה?
אני כבר פחות שואל "מה יהיה?" ויותר "מה אני יוצר מזה?". את העתיד אני לא יודע לנבא, אבל גיליתי שיצירה היא הדרך הכי טובה שלי להפוך כאוס למשמעות. בעידן שבו אנחנו לא מתקדמים בקו ישר, אלא בציור מקושקש ומשוגע לחלוטין, אין לנו הרבה חוץ מלייצר עוגנים חזקים ברגש, בלב, בראש ובנשמה. לנשום ולהגיד: הכול בסדר. ממשיכים.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!