זיונים זה כמעט הכל: הספרות האירוטית כובשת גם את ישראל

על הרומן הארוטי "חמישים גוונים של אפור" נשפכו קיתונות של ביקורת. ביקורת רותחת יותר מסצנות המין הבוטות ביותר בספר. כינו אותו בזלזול "פורנו לאימהות", אמרו עליו שהוא שטחי והיסטרי, יצירה נחותה. בין שהביקורות היו מוצדקות ובין שלא, על דבר אחד קשה להתווכח – הרב מכר השנוי במחלוקת הזה, שכבר עובד לסרט ועתיד לצאת לאקרנים בעוד כחצי שנה, הפך לתופעה תרבותית. מיליונים ברחבי העולם קראו אותו (רובן נשים), ותכניו המיניים, שנחשבים בעיניים הפוריטניות של החברה המערבית לפרובוקטיביים מאוד, הפכו בעקבות הצלחתו ללגיטימיים ופופולריים.

במהלך השנים צרכני הספרות הארוטית עשו זאת בסתר, כממתיקי סוד, ואילו לאחר צאתו של "חמישים גוונים" אישה אמריקאית או בריטית שלא החזיקה עותק ממנו על שולחן הסלון שלה נחשדה בסטייה. ובכל זאת, עם כל הכבוד להד הציבורי שעוררה מחברת הספר, אי.אל. ג'יימס, זימה ספרותית היא חדשה בערך כמו המצאת הכתב. התנ"ך מלא בסיפורים ארוטיים, אפוליאוס ואפלטון עסקו בארוס בכתביהם עוד במאות הראשונות לספירה, והילולות האהבהבים שתוארו בפרוזה הקלאסית החל מהרנסנס והלאה אל המאות הבאות, ששיאן בתקופה הוויקטוריאנית, יכולות בקלות לגרום לג'יימס לצחקק ולהאדים במבוכה בפינה.

אלא שדומה שספרות ארוטית, כמו כל ז'אנר ספרותי שמוספד ומוחזר מן המתים אחת לעשור לכל הפחות, היא סחורה די חמה בישראל של היום. האם אפשר לראות את חדירתה למיינסטרים ואת ההוצאה לאור של ספרות יפה בעלת ממד ארוטי בולט כפריחה מחודשת של ז'אנר שסירב להתרומם זה זמן רב? כדי לענות על כך אולי כדאי לנסות להגדיר קודם מהי ספרות ארוטית.

"אנשים נוטים לבלבל בין רומן ארוטי לבין ספרות ארוטית פר אקסלנס", מסבירה ורד רווה־שמואל, שהקימה לפני כשנה ביחד עם גלי אבני־גילאור את הוצאת אהבות כדי להביא לארץ את הז'אנר המסועף המכונה רומן רומנטי. "רומן ארוטי הוא קודם כל רומן. המרכז שלו הוא סיפור אהבה והארוטיקה היא רק עוד נדבך בו. המין אמנם מפורט מאוד אבל הסיפור הרומנטי הוא זה שמוביל את העלילה. בספרות ארוטית לעומת זאת, האספקט של המין הוא ליבת העלילה וסביבו יש תהליך שהגיבור או הגיבורה עוברים, בדרך כלל של שחרור מיני או של הבנה מי הם באמצעות המין".

שתי המו"ליות פתחו את ההוצאה משום שחשו שיש חסך בספרים מתורגמים לעברית מהז'אנר, הפונה בעיקר לנשים. "זה עולם עצום, עם המון תתי ז'אנרים, שמגלגל מיליארדים של דולרים בעולם, ובארץ הוא לגמרי מזולזל וזנוח", מתקוממת רווה־שמואל.

איך את מסבירה את זה שמה שעובד כל כך טוב בעולם לא זוכה לביקוש גם פה?

"הישראלים שמרניים מאוד, ושמרניים אף יותר בכל הנוגע לספרות. סביב המיתוס הזה של עם הספר נוצרה הנחה שאסור לנו לקרוא דברים שהתכלית שלהם היא הנאה טהורה. צריך תמיד שיהיה איזשהו ערך מוסף, גם אם הוא בכאילו. כל מה שלא נופל לקטגוריית האיכותי הוא אסור. גלי ואני, באופן אישי, חושבות שיש בספרים האלה העצמה נשית ופתיחה של המחשבה למשהו קצת אחר".

עושה רושם שהשמרנות הישראלית מתחילה להתרופף. בשנה האחרונה הספיקה ההוצאה לפרסם טרילוגיה של רומנים ארוטיים בשם "תחרה וצבע", שנכתבה על ידי סופרת ישראלית בשם אילת סווטיצקי (ספרות מקור סקסית היא הישג בפני עצמו) ולהוציא את ספר ההמשך ל"ציידת הלילה", שפתח את סדרת "ג'אנין פרוסט" המשתייכת לז'אנר הפנטזיה האורבנית ועושה שימוש נרחב בארוטיקה. בנוסף לרומנים הרומנטיים בעלי הפן הארוטי המפורש, מבטיחות בעלות ההוצאה להביא רומנים על טבעיים נוטפי פנטזיות. השאלה המתבקשת כאן היא אם הפריצה של הארוטיקה את גבולות הז'אנר באמצעות "חמישים גוונים" המושמץ היא זו שביססה את קהל הקוראות שיצרכו את ספרי ההוצאה.

"בארצות הברית רומנים ארוטיים נמכרו הרבה לפני שיצא 'חמישים גוונים'", טוענת רווה־שמואל. "אבל הוא זה שהעלה לסדר היום הספרותי את הנושא והראה שאפשר לכתוב פנטזיות מיניות גם בתוך רומן ולאו דווקא בתוך נישה ספציפית המיועדת לארוטיקה. כך קרה גם בישראל ואנחנו בהחלט מאמינות שלפנטזיות העל טבעיות יש קהל בארץ. ככל שיתפרסמו יותר ספרים מהסוג הזה כך נראה את הקהל גדל".

גם אלישע בן מרדכי, מו"ל הוצאת אסטרולוג שפרסם לאחרונה את קובץ הסיפורים "כחול, 50 סיפורים ארוטיים של גדולי הספרות העולמית", סבור כי תור הזהב של הארוטיקה מתחיל כעת. מדובר בסיפורים מאת סופרים קלאסיים כמו גיום אפולינר, ג'אקומו קזנובה, אדית' וורטון, אוסקר וויילד ועוד סופרים רבים שפעלו החל מהמאות הראשונות לספירה ועד למאה ה־20. לדבריו, הבחירה להוציא את קובץ הסיפורים הארוטיים התגבשה בעקבות מאות פניות שהגיעו להוצאה בשנה האחרונה מאנשים שחיפשו את ספרי הכותבים. גם הוא לא מהסס לקשור זאת להצלחה של "חמישים גוונים".

"הסדרה הזו הצליחה להביא את הספרות הוויקטוריאנית, שהייתה הכלאה בין רומן רומנטי לארוטי, למדפים הקדמיים של החנויות ולספריות הביתיות של הקוראים", טוען בן מרדכי. "אנשים הפסיקו להתבייש בספרות מהסוג הזה וכשראו את ההצלחה שלה, גם בעולם וגם בארץ, החליטו לחזור לקלאסיקה ולחדש ספרים ישנים בז'אנר".

השיבה לקלאסיקה נובעת מהחיפוש אחר ספרים בעלי תוכן ארוטי שכתובים בסגנון איכותי יותר?

"לא בהכרח. אני חושב שבכל פעם שז'אנר מסוים חוזר לכותרות מתחילים ללכת אחורה ולחפש את הקלאסיקה של הז'אנר כי ספרות ששרדה ראויה להישמר. הארוטיקה בספרות באה והולכת בגלים. הייתה תקופה שבעקבות התרגומים המצוינים של מקסים גילן להוצאת ארוס הגיעו ספרים ארוטיים למדפים הקדמיים של החנויות. לאחר מכן, בעקבות כל מיני פעולות של הצנזורה בישראל, הספרים האלה קצת נעלמו ובשנות ה־80 הארוטיקה חזרה עם תרגום של ה'קאמה סוטרא' שנאבקו על עותקים שלו בחנויות. מה שמעניין זה שבכל פעם שהגל הזה עולה תמיד חוזרים לקלאסיקות הישנות בתרגומים מחודשים וטובים יותר".

בולעת ספרים

אם כך יש לנו טרילוגיות פופולריות וחזרה לקלאסיקה של הספרות האירוטית. עושה רושם כי גם במה שמכונה "ספרות יפה" המתורגמת לעברית ניתן לזהות לאחרונה ניצנים של התעוררות מינית מובהקת ולא רק את ביטויי החרמנות הצנועים והמכובסים שאליהם הורגלנו. הנובלה הארוטית "שעה חופשית" מאת הסופר האורוגוואי ארקולה ליסרדי, נחטפה כמו לחמניות לוהטות מהמדפים על ידי קהל קוראים שמורכב מגברים ונשים בכל הגילים המותרים. בניגוד להתנשאות הברורה שהורגשה בביקורת על "חמישים גוונים", כאן היללו המבקרים את הכתיבה הארוטית והתייחסו אליה כאל ממתק סודי, מרענן רשמי ועוד שמות תואר שעושים חשק ללקק את הכריכה.

השילוב בין המבנה המהודק של הנובלה, ההומור שמתלווה לבוטות המינית ותו תקן האיכות של הוצאת זיקית הצעירה שחרתה על דגלה את הכוונה להביא ספרות שונה וייחודית, אפשר לקוראים שלא היו נתפסים מתים במיטה עם "חמישים גוונים" לנפנף בגאווה בספרון שבחזקתם. העורך והמתרגם אוריאל קון, שייסד את ההוצאה ביחד עם העורכת והמתרגמת שירה חפר, מספר כי בקרוב יצא עוד ספר של ליסרדי וכי יש ספרים נוספים בעלי ממד ארוטי שעתידים לראות אור בהוצאה. עם זאת, הוא מפתיע ומספר כי כאשר "שעה חופשית" יצא לאור הוא עדיין לא שמע על "חמישים גוונים". קון בכלל ממקם את הפריחה של הספרות הארוטית בתחילת שנות האלפיים וקושר אותה למצבו של שוק הספרים.

"כמובן שיש את גל הפוסט 'חמישים גוונים' שבו כל מיני הוצאות מסחריות מנסות לאתר ספרים שדומים לו ושיימכרו כמוהו", טוען קון. "ההוצאות גם לא פוסלות פרוזה רגילה שיש בה ממד ארוטי בולט, כפי שהיה בעבר. אבל פרט לכך יש את הספרות הארוטית שצומחת ושיש לה רצף שלא תלוי ב'חמישים גוונים'. בעשור האחרון יצאו מיליוני ספרים ארוטיים או כאלה שעושים שימוש בארוטיקה באופן ספרותי. אני חושב שההתעוררות האמיתית חלה סביב שנת אלפיים, כאשר כל התאגידים של הספרות החלו להיקלע לצרות ופתאום נפתחו המון הוצאות בינוניות וקטנות שסדר היום שלהן היה חדשני ונועז יותר ופתח את הדלת לסוגיות שהיו די חסומות בספרות. למעשה היום הספרות הצעירה והמקורית כבר מכילה בתוכה באופן טבעי את העיסוק בחופש המיני ובמיניות ככלי לפיתוח אסתטיקה ספרותית".

עושה רושם שלא משנה כיצד מכנים זאת – רומן רומנטי, ספרות ארוטית, קלאסיקה ארוטית או פרוזה בעלת ממד ארוטי – המין המתואר לפרטי פרטים בספרות בהחלט עושה לנו את זה עכשיו, אחרי שבמשך שנים רבות, כשני עשורים לפחות, הליבידו כמעט נעדר לחלוטין מהספרות בישראל. אבנר חן, בעל החנות הוותיקה לוטוס ספרים, מספר כי בשנות ה־80, בתקופת "זיונים זה לא הכל" של דן בן אמוץ, דווקא היה חם למדי על המדפים. לדבריו, רק לאחר מכן הגיע העידן הפריג'ידי.

"היה אז ביקוש גדול לז'אנר של ספרי הרפתקאות או מתח שבחלקים מסוימים הפכו לארוטיים מאוד. פעולות הגבורה של הגיבורים בספרים הללו סיפקו לקוראים את הלגיטימציה לקנות אותם ובפנים התחבאו אקטים גסים. ההבדל בין אז להיום הוא שקהל היעד של הספרים האלה היה גברי, ואילו קהל היעד של הספרות הארוטית היום הוא ברובו נשים. בעבר לנשים לא הייתה ספרות כזאת והן נאלצו להסתפק ברומנים רומנטיים עם פן ארוטי קל וכמעט בלתי מורגש. רק בשנות ה־90 התחילה לצאת בישראל ספרות ארוטית לנשים. אלא שאז כבר הגיעה הרשת, הפורנוגרפיה החליפה את הארוטיקה והז'אנר הזה נעלם כי לא היה לו ביקוש".

נראה שעכשיו הוא חוזר ובגדול.

"החזרה קורית בצורה מתוחכמת ואין ספק שהספרים פרצו את המחסום ושהם יותר נועזים ממה שהיו פעם. יש עלייה בדרישה לספרות ארוטית חדשה וגם לקלאסיקות כמו 'מאהבה של ליידי צ'טרלי'. מה שמעניין בגל הזה הוא שאין הצפה של כתיבה שמכוונת לזה. פעם היו מנסים לרכוב על גלי ההצלחה בצורה הרבה יותר ברורה בעוד שהיום אין תחושה שהסופרים מנסים לחקות סגנון של מישהו אחר".

מיד ליד: חמישה ספרים שמומלץ להכניס למיטה

ימים שקטים בקלישי – הנרי מילר

עשורים שלמים התלבטו מוסדות התרבות האמריקאיים כיצד להתמודד עם הנרי מילר – הנער הפרוע שספריו נאסרו לפרסום על ידי הצנזורה ואחד מגדולי הסופרים של המאה ה־20. בעודם מתלבטים, מילר עזב לצרפת ומשם תיעד את הוללותו משולחת הרסן בספרים והשחיז את לשונו החדה. תרתי משמע.

פאני היל: זיכרונותיה של אשת תענוגות – ג’ון קלילנד

מאז המאה ה־18 הקלאסיקה הבריטית הזו מחנכת מינית דור אחר דור של מתבגרים שקוראים בהתרגשות על מעלליה של היתומה בת העשרה, פאני היל, שנקלעת לזנות ומגלה את תענוגות הגוף.

סיפורה של O – פולין ריאז

גיבורת הרומן הסאדו־מזוכיסטי שיצא לאור בצרפת ב־1954 היא O, צלמת אופנה שנקלעת לטירה מלאה בגברים סדיסטיים שעושים בה כרצונם. לאחר שקיבלו את מבוקשם הם משחררים אותה, אך קודם עונדים על אצבעה טבעת שבאמצעותה יוכלו לזהות אותה ולהשתמש בה לסיפוק צורכיהם מתי שרק יחפצו בכך.

ז’וסטין או ייסוריה של המידה הטובה – ד.א.פ. דה סאד

קרוב לוודאי שזהו אחד מספרי הסאדו־מאזו הקשוחים ביותר שנכתבו. ז'וסטין היא נערה מהוגנת שנאנסת ומושפלת בכל צורה אלימה שהמוח האנושי, או שמא הלא אנושי, יכול להמציא. הכל כדי להגיע למסר שהמידה הטובה היא אוברייטד. ואת זה כתב אדם ששנים ארוכות מחייו בילה בכלא, כשהוא מאונן וכותב.

ציונה – רועי רוזן

יצירה בארוקית שנעה בין קומיקס, ספרות ארוטית ומשל פוליטי קדחתני. אם נתמקד בפן הארוטי, אפשר לומר שהסקס מתוק יותר כשמעורבות בו עבריינית מוזיקלית בשם די.ג'יי דבש, ספרנית מכורה לאוננות שהיא גם גיבורת על ושתי אימהות לסביות.