זכרון דברים: מוזיקאים חולקים כבוד אחרון לדיוויד בואי

קצת יותר מיממה עברה מאז שקיבלנו את הבשורה על מותו של דיוויד בואי, ומסתבר שלא רק אנחנו מתקשים להניח לזה. ביקשנו ממוזיקאים ישראלים לחלוק איתנו את הזיכרונות והתחושות שהתעוררו אצלם כשקיבלו את הבשורה. בסוף יצא לנו מזה גם פלייליסט אישי במיוחד.

גלעד כהנא (הג'ירפות)

"זה הרגיש מוזר, אבל אני מודה שהמחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשחשבתי על מותו היא מה שהאיש הזה עשה בחיים שלו. זה כמו אלף איש. הוא חי כמו חמש מאות גברים וחמש מאות נשים בו-זמנית, ועשה הכל ברמת שלמות כל כך גבוהה. אני מודה שלקח לי זמן להיפתח אליו".

בואי ואני: "פגשתי בו כשהייתי ילד, בתקופה המחויטת עם השיניים החדשות – תקופת הלט'ס דאנס, שהייתה לי יותר קשה. לאט לאט התחלתי לקלוט מה הוא עושה והבנתי שהמון שירים שאני אוהב הם שלו – והתחלתי לכעוס. כי הוא היה כל כך טוב, וזה מקומם. כותב שירים ענק, הפקות מושלמות, עיבודים מושלמים, נגינה מטורפת, זמר שאין דומה לו. הבן אדם הכי יפה בעולם שכל הזמן משנה את הסטייל. בואי היה אוונגרד. כל הזמן בדק את הגבולות, היה פתאום שר אחרת לגמרי. הוא אינסופי כזה".

שיר אהוב: "השיר ששתל אותי ראשון הוא דווקא 'Five years'. שמעתי אותו לראשונה אצל אחות גדולה של חבר. אז אהבנו בכלל דבר אחרים, אבל נמשכתי לזה כמו עש אל האור, עד שנשרפתי".

רם אוריון (הפה והטלפיים)

"אני מאוד מצטער, אבל זה גם מרגש לשמוע על מותו. לא חשבתי שהוא אלמותי, אבל אני גם לא יכול להגיד שציפיתי לזה כי לא הייתה לי סיבה. אבל זה גם דבר יפה שקורה. אנשים מתים".

אני ובואי: "הפעם הראשונה שגיליתי אותו הייתה בגיל 11. הייתי בחנות תקליטים עם אחי הגדול והוא הראה לי כל מיני עטיפות, אז בסוף הסבנטיז זה נראה מאוד מפתה. לא הרבה שנים אחר כך התחלתי גם לשמוע את אותם תקליטים מהחנות. בטוח שהוא השפיע עלי, כל מוזיקאי אהוב נוכח בדברים שאני עושה".

שיר מועדף: "'Station to Station' הוא השיר שחזרתי אליו הכי הרבה פעמים".

יהודה קיסר

"הרגשתי עצב גדול כששמעתי על מותו. בכל זאת, מדובר באחד מהאמנים הותיקים שליוו את תקופת הנעורים שלי. הייתי בן 15 כשהוא היה כוכב גדול. אחותי הגדולה הביאה תקליט שלו הביתה ומשם זה התחיל. אצל אמנים גדולים מרגישים שאין סוף לחיים. בסופו של דבר כל אחד מגיע לזה, אבל מבחינתו זאת טרגדיה. חצי מהאמנים הגדולים של העולם נפטרו. עצוב שהוא נכנס לאותה רשימה יחד עם וויטני יוסטון, ג'ים מוריסון ואיימי ויינהאוס".

יורם מארק רייך (קילר הלוהטת)

"המחשבה על מותו של דיוויד בואי עלתה בי כמה ימים לפני שזה קרה. אני לא יודע למה, אולי בגלל יום ההולדת 69, אולי בגלל האלבום החדש. בתמונות האחרונות שלו הוא נראה ממש לא טוב. אני עושה ערבי רוק-קולנוע כבר הרבה מאוד שנים בסינמטק חיפה ובכל פעם שאמן גדול מת, אנחנו עושים ערב לזכרו. איכשהו לפני כמה ימים צצה לי מחשבה שבקרוב נעשה ערב כזה לזכרו. כשנודע לי לא הופתעתי. פשוט ככה. אנחנו כמובן נארגן ערב כזה, בקרוב מאד".

בואי ואני: "אני לא בטוח שקילר הלוהטת היתה הופכת לקילר הלוהטת אילולא דיוויד בואי והסולן של T.rex מארק בולאן – שאגב, היו חברים. בואי למד קצת, או חיקה, את בולאן בראשית דרכו,  ואני הזדהתי איתו לחלוטין. הפוסטרים של שניהם כיסו את קירות חדרי בגיל צעיר מאוד".

שיר אהוב: "השיר שאני הכי אוהב כמובן, ואני חייב להגיד פה את המילה כמובן, זה Ziggy' Stardust'. זה גם אחד משני השירים היחידים שעשינו לו קאבר".

אלון עדר

"זה הרגיש עצוב ובו זמנית מעט נפלא. זה היה שבוע די פריק-שואו, לאט לאט הכל חזר כאן לחיות ואז הגיעה הבשורה על דיוויד בואי. יום אחד הייתי עם הלהקה בנסיעה לכנרת והקשבנו לאלבום 'Ziggy Stardust', שיר אחרי שיר, ופשוט הבנו שזה מטורף. לא הייתי מודע לזה שכל שיר הוא גם להיט מדהים ותוך כדי גם גאוני ברמות".

בואי ואני: "לא ידעתי שיש לו סרטן. בתור מי שמתעסק עם מוות כל הזמן וגם יצא לו להכיר את מחלת הסרטן, אני חושב שהוא עשה את שלו. הכל טוב. בטוח שהוא הרגיש סיפוק כלשהו".

שיר אהוב: "אם להיות אמיתי, אז 'Space Oddity'. בפעם הראשונה ששמעתי אותו, ואת בואי בכלל, התנגדתי. ככה הרבה שנים התנגדתי לשמוע אותו. אני צריך שלא יפריעו לי ולא יגידו לי מה לשמוע. אולי בגלל שהשנה לא הציקו לי, היה רגע שבחרתי לשמוע את זה בעצמי, ואז הוא נתפס בעיניי כאחד הגאונים".

קובי אפללו

"אומרים שאמנים מגיעים לשיאם עד גיל 40 או 50 ואז מתחילים לדעוך. האלבום האחרון של דיוויד בואי טובל בגאונות יוצאת הדופן שליוותה אותו כל חייו. זאת אבדה של גאון מוזיקלי. חשבתי שהוא אלמותי. לאורך הזמן היה משהו באנרגיה ובלוק שלו שנשמר צעיר ושיקי, למרות שהוא התבגר".

בואי ואני: "אם לבחון את הלחנים שלי, אמנם סגנונית לא הייתי ממש במקום הזה, אבל מבחינת הרמוניות לא פעם אני יכול לזהות ניואנסים שטמונים ביצירות של דיוויד בואי".

שיר אהוב: "'Starman' תמיד מרגש אותי ומחזיר אותי אחורה לתקופות שהייתי מאזין לו באופן קבוע. מבחינתי זה שיר הדגל שלו".

אילנית

"התעדכנתי בזמן אמת, ובהתחלה ברדיו ובאינטרנט חשבו שזאת בדיחה. אבל בסופו של דבר בחדשות של השעה תשע הודיעו סופית שהוא הלך לעולמו, ואז הבנתי שהוא היה חולה הרבה מאוד זמן. דיוויד בואי היה כולו מיסתורין ולא ידעו הרבה על חייו, אבל הוא היה אייקון מוזיקלי ואופנתי. הוא ממש הגדיר את האופנה אל תוך סולם המוזיקה. הוא מת יחסית צעיר – בגיל 69 הוא עוד יכול היה להמשיך הלאה כמו לאונרד כהן ורבים אחרים. הוא גדול ממני בשנה, זה הכל. אנחנו לא פה לנצח וכל זמן שאנחנו פה אנחנו צריכים לעשות את הדבר שאנחנו הכי טובים בו. והוא ידע לעשות את זה".

לאון פלדמן

"הרגשתי כאב פיזי, כמו מכה בבטן. כל הקלישאות נכונות. עשיתי מרתון דיוויד בואי והקשבתי לאלבום החדש עוד פעם. כבר בסוף שבוע הייתי בהאזנות לקולגות ששידרו ברדיו, זאת אומרת, שהייתי במרתון עוד לפני שהוא מת, ועכשיו זה נמתח ונמשך".

בואי ואני: "לפני שבוע העלתי סטטוס בפייסבוק: 'שיהיה שבוע בואי לכולם'. בלי להתכוון, כי ידעתי שהוא הוציא אלבום חדש וזה חגיגה ענקית. אף אחד לא ידע את זה אפילו, זה די שוק. אנחנו עדים לצערנו לעוד ועוד אגדות שהלכו לעולמם כדרך כל בשר וזמר, וזה עצוב מאוד".

שיר אהוב: "אני אוהב אותו ממש כשחקן והסרט המועדף עלי הוא 'המבוך'. שירים? הנה עוד קלישאה: 'Five Years'. אני חושב שזאת אחת מהפסגות שהוא כבש. 'Sound And Vision' הוא גם שיר ענק".

נועם רותם

"אומרים שאדם מת באמת בפעם האחרונה שמזכירים את שמו. מהבחינה הזאת דיוויד בואי עכשיו רק התחיל לחיות, כי את השם ואת השירים שלו עוד יזכרו שנים רבות".

בואי ואני: "כמה שבועות אחרי שקניתי לעצמי את הקסטה של 'Let's Dance', יצאתי לטיול עם אמא שלי וחברה שלה. הן דיברו ביניהן על דברים שילד בן עשר לא אמור לשמוע, כמו המאהב של החברה. החברה הסתכלה על אמא בחשש ואמרה לה, 'נו די, לא ליד הילד'. אמא שלי ענתה: 'אם הוא יכול לשמוע את דיוויד בואי, הוא יכול לשמוע גם את זה'".

גבריאל ברויד (המסך הלבן, שעלת נפוצה)

"אולי לא פוליטיקלי קורקט להגיד, אבל כששמעתי שדיוויד בואי מת לא התרגשתי במיוחד. הוא לא היה חבר קרוב שלי וגם לא שכן מהבניין, והיה נראה לי די טבעי שאיש זקן עובר לעולם הבא. אם כבר, יש משהו די שמח במוות של אדם שהשאיר כל כך הרבה אחריו, ושהמוזיקה שלו תחיה ותשפיע עלינו לנצח. דיוויד בואי היה מפלצת גלאם שלא פחדה מקצת ליפסטיק ושמות גנאי מלוכלכים. העירפול המיני סביבו פתח את הדלת לרעיונות חדשים שלא היו כל כך מקובלים לפני כן".

בואי ואני: "גיליתי את בואי דרך האלבום 'עלייתו ונפילתו של זיגי סטארדאסט' כמובן. אלבום שנורא אהבתי בזמנו ואני לא מסוגל לשמוע שנייה ממנו היום. תמיד התחברתי לטוטאליות שלו, ללוק האקסצנטרי ולמיניות שנזלה לה החוצה. אפשר להגיד שהוא היה אחד הראשונים להביא את אמנות הפרפורמנס לבמה המרכזית. מאד אהבתי להסתכל על צילומים מהתקופה הזאת ואין ספק שזה הדליק אצלי איזה דבר או שניים. זה אפילו סינוור אותי חזק ככה שפחות שמתי לב למוזיקה עצמה או למילים. כיף לי לראות אנשים יפים נהנים ועפים על עצמם והוא לגמרי היה כזה. בגלל זה פחות עצוב לי על המוות שלו, נראה שהוא דפק את זה בגדול".

שיר אהוב: "ללא ספק, 'Let's Dance' – להיט דאנס סקסי שיגרום לכל יונק שפוי לנענע את ישבן".