חברי הלייבל Parallax יגרמו לכם לרקוד עם דמעות בעיניים

ארבעה מבין חמשת חברי הלייבל האלקטרוני הטרי Parallax – שהם גם החתומים על הריליס הראשון אותו השיקו – מחכים בסלון התקליטים אאורבך, שהפך בשנה האחרונה לתחנה חשובה בסיבובי קניות תקליטים בעיר. סביב השולחן יושבים יובל גורן, הוא Yogg, שעד לאחרונה היה המנהל האמנותי של הברקפסט וכעת עובד בחנות התקליטים; דורון "צ'רלי" מסטיי ואורי יצחקי, שיחד מרכיבים את הצמד הלוהט TV.Out; ערן הדר מחכה לשותף שלו בחנות התקליטים, נמרוד קציר, שמאחר ולא עונה לטלפון. אף אחד מהם לא נראה מופתע במיוחד מהשתלשלות העניינים.

אוהבי תקליטים, ובייחוד חובבי מוזיקה אלקטרונית, יבינו את השמחה, ההבטחה והאופטימיות הגלומות באלבום שמסומן כ"01", כלומר כמוצר ראשון של לייבל חדש. את מידת האופטימיות אפשר לאמוד במספר האפסים הקודמים ל־1. אם כך, את פרלקס אפשר לסווג בינתיים בקטגוריה "אופטימיות זהירה". גם המספר שהודפס צנוע – 300 עותקים בסך הכל, ומלבד קטעים של כל החבורה הוא מכיל גם חותמת איכות בדמות רמיקס של הדי.ג'יי והמפיק הנהדר פרד פי – שכבר תקלט בעיר בלא מעט הזדמנויות – לקטע של Yogg.

"הלייבל הוא משהו שקציר ואני חושבים עליו כבר הרבה זמן", אומר הדר. "חיכינו לרגע הנכון, להרכב האנשים המתאים – שנרגיש שאנחנו לא פותחים סתם עוד לייבל". הצמדים הדר־קציר ומסטיי־יצחקי הכירו בלימודי הפקה מוזיקלית וכולם גם התערבבו במסיבות, אבל החנות עזרה לעגן אותם, יחד עם גורן, כחמישייה של ממש. עבור הדר, שעסק וממשיך לעסוק גם בהפצה דיגיטלית של מוזיקה ישראלית לסוגיה, החנות עשתה את מה שהאינטרנט לא יכול היה לעשות. "זה בדיוק מה שהיה חסר לנו בנשמה", הוא אומר.

"פרלקס זה הסאונד הכי אנדרגראונד שיש לתל אביב להציע", אומר מסטיי, "וזה משהו שמתכתב גם עם השורה הראשונה של האנדרגראונד העולמי". הדר מסכים איתו ומציין ש"מתחיל להיות עניין בחו"ל בכל מה שקורה פה".

אתם לא מרגישים שהמתעניינים רואים בנו סוג של קוריוז? "תראו אותם, גם שם במזרח התיכון מצליחים להרים מסיבות".

הדר: "זה בסדר שזה מעניין אותם. הם מסתכלים על ישראל ומסתקרנים מהדברים שאנחנו עושים, במיוחד בהתחשב בכל מה שקורה פה. זה מתבטא גם בכמות הדי.ג'ייז הזרים שמגיעים לחוות בעצמם את הסצנה".

מסטיי: "כמות הדי.ג'ייז שמגיעים לתל אביב לא נורמלית. זאת ממש רכבת אווירית. הבליין התל אביבי חייב ללכת עד הקצה כל הזמן, וזה מה שעונה על הצרכים שלו. כן הייתי שמח אם מפיקי המסיבות היו מתאגדים יותר. במקום לרוץ בין שני קצוות העיר – בין מסיבה של 500 אנשים למסיבה של 300 – היה נחמד אם היו מתמקדים במסיבה שתכיל 800 אנשים. סצנת הלילה קטנה מאוד ולפעמים התחרות כואבת. אני אנטי תחרותי, קורים פה דברים מלוכלכים שלא מתאימים לקהילה שבה בסוף כולם חברים".

גם כמות התקליטים שהדפיסו נראית לחברי הלייבל פרופורציונלית. "מספר העותקים מצומצמם בכוונה", אומר הדר ומוסיף: "אנחנו רוצים לבנות את הלייבל צעד צעד".

החמישייה מתכננת למכור כמחצית מהתקליטים בארץ, מה שאומר שאם הכל ילך כשורה ואם האנשים הנכונים יקנו אותם – הקטעים המוצגים בהם עשויים להפוך ללהיטי רחבות מקומיים. "רצינו קודם כל ליצור מפה, להוציא כאן את החומרים לצד הפעילות של חנות התקליטים, ורק אז להוציא החוצה", אומר גורן.

מסטיי: "אם הייתה לנו האפשרות גם להדפיס פה את התקליטים זה בכלל היה מעולה. היינו יוצרים פה הכל – מהרמה הרעיונית ועד הרמה התפעולית".

יצחקי: "ברור שכולנו חשבנו להתחפף מישראל בשלב כזה או אחר, אבל חשוב לנו קודם כל לספר לאנשים מה קורה פה".

אני מבקש מהם בכל זאת לנסות ולהגדיר את הסאונד של האנדרגראונד התל אביבי. מסטיי מהסס. יצחקי מציע "אדג'". הדר נכנע לבסוף ואומר ש"זה מחוספס, מלוכלך ולא בהכרח יושב בצורה הכי מדויקת", ומוסיף שאת השיפוט על אופי ואיכות הסאונד צריך לעשות מישהו מבחוץ. "אני לא יכול לשים את האצבע ולהגדיר משהו שעדיין נמצא בהתהוות".

מה שהם כן יודעים הוא איך יישמע הסאונד של פרלקס בהמשך. "יש בסאונד המקומי הרבה תיסכול", מודה מסטיי. "דברים מרגשים מגיעים לרוב גם עם הרבה מטען. אני שומע את זה אצל כל המפיקים ששולחים לנו קטעים שלהם".

אתם דווקא נשמעים אופטימיים מאוד.

מסטיי: "כבני אדם אנחנו הכי נייס, אבל הכל יוצא במוזיקה. זה נמצא בתת מודע, אתה ניגש לאיזה סינטיסייזר או לאיזו מכונת תופים, ופתאום אתה מגלה שיוצאת ממך מוזיקה של בן אדם מחורפן לגמרי".

יצחקי: "נראה לי שכולנו מתוסכלים ברמה כזאת או אחרת. מתוסכלים שלא נולדנו במקום אחר".

הדר: "לא נכון. אם הייתי עוד אחד שנולד באירופה…".

יצחקי: "היו לך חיים הרבה יותר קלים".

הדר: "אני לא יודע אם הייתי רוצה חיים יותר קלים. יש פה אופי. העובדה שאתה נמצא במקום קטן עוזרת לך להתבטא".

יצחקי: "אם הייתי נולד במקום אחר, או אפילו חי כרגע במקום אחר, יכול להיות שבכלל לא הייתי עושה מוזיקה. אבל כל עוד אני פה יש בי את הצורך הזה. הסינתיסייזר מחליף את הפסיכולוג בשבילי. אחרת אני עוד אהרוג מישהו".

מסטיי: "זה בדיוק פרלקס בשבילי. זה נשמע אישי וזה מג'ויף, וזה מכוסח קצת".

גורן: "אבל אנחנו עדיין רוצים שירקדו לזה".

בסיום השיחה, ברגע שאני מכבה את מכשיר ההקלטה, הדלת נפתחת וקציר, החוליה החסרה, נכנס פנימה עם שקית ביד. "נמרוד, מה זה פרלקס בשבילך?", תופס מסטיי את תפקיד המראיין. בלי להחסיר פעימה הוא עונה: "להגיע באיחור, אבל לבוא עם עוגיות", ומניח קופסה של בראוניז על השולחן.