סנטה קלאוס היה ילד רע: 12 סרטים שלא ממש חוגגים את כריסמס

"גרמלינס" (1984)

חשבתם שהגרינץ' הוא היצור הירוק הכי מסוכן בערב חג המולד? בקומדיית האימה האלימה בטירוף של ג'ו דנטה, ערב החג נהרס עד היסוד במתקפה של מפלצונים מרושעים, ירוקים ורצחניים – והם אפילו מתנת כריסמס שהשתבשה, אז לכו תכחישו שזה סרט כריסמס. בילי (זק גליגאן) מקבל מאביו במתנה יצור פרוותי וחמוד בשם מוגוואי, אותו הוא מכנה גיזמו. המוגוואי מגיע עם כמה כללי זהירות, וכשבילי לא מקפיד עליהם קורה אסון – נוצרים גורי מוגוואי חדשים, שבתורם הופכים לגרמלינס תאבי דם.

הגרמלינס הם ההפך המוחלט מהשלווה התמימה והחורפית של חג המולד. הם אוהבים לעשן, לשתות, לעשות רעש, לשחק פוקר ולהרוס דברים. אם הם לא היו רוצחים אנשים תמימים בדרכים נוראיות יש מצב שהיינו בצד שלהם. אבל רגע, זה לא הכל – בסרט מופיעה גם קייט (פיבי קייטס), חברתו של בילי שממש שונאת את חג המולד. בהתחלה היא דופקת נאום מוזר על אנשים בודדים שחותכים ורידים בערב החג, אבל ברגע האמת היא חושפת את הסיבה האמיתית לשנאה – כשהייתה ילדה אבא שלה תכנן להפתיע אותה בתחפושת של סנטה קלאוס, אבל שבר את המפרקת בדרך וגופתו נתקעה בתוך הארובה. אוי.

"נשיקה ארוכה ללילה" (1996)

עוד סרט שחוגג את הניגוד אירוני בין אווירת החג המתקתקה לאלימות פסיכית, הפעם בצורת מותחן אקשן ניינטיז למהדרין. ג'ינה דיוויס מופיעה פה בתפקיד כפול, הכריסמסי שבהם הוא סמנת'ה, מורה ואם לילדה בת 8 שחיה חיים שלווים ונחמדים בעיירה קטנה. הצד האלים הוא צ'ארלי, מתנקשת קשוחה ברמות עם שיער מחומצן ואיפור מעושן, שאיבדה את זיכרונה שנים קודם ונולדה מחדש כסמנת'ה התמימה. בתזמון מעט נוח מדי, סמנת'ה מתחילה להיזכר בחייה הקודמים בדיוק כשאויבים מהעבר מגיעים לחסל אותה, והיא נאלצת לצאת למסע אל העבר עם בלש פרטי (סמואל ל. ג'קסון).

כיאה לסרט של שיין בלאק ("בלשים בע"מ", "קיס קיס בנג בנג") העלילה מטורללת לגמרי והתסריט שנון, מתוחכם ומלא בסצנות מכות. כדי שלא נשכח לרגע מתי הכל קורה, האקשן משתלב באווירת החג בדרכים מוזרות. נניח, כשסמנת'ה דורסת בטעות אייל בכביש מיוער ומושלג, או כשאחד הרעים מנסה להרוג אותה ומחליק על הסוכריות שהיא תיכננה להוציא לזמרים ששרים את מזמורי החג ברחוב.

"באטמן חוזר" (1992)

זכרתם שסרט הבאטמן השני של טים ברטון, ההוא עם הפינגווין ואשת החתול, הוא גם סרט חג מולד לכל דבר ועניין? אז בסדר, אולי במקום משפחה שמתכנסת לארוחת חג וסשן החלפת מתנות תחת העץ יש כאן אישה שנזרקת מהחלון ומקבלת כוחות על מחבורה של חתולי רחוב, אבל זה קורה בסוף דצמבר!

מעניין לחבר את החג שכולו אורות צבעוניים עם גות'האם, עיר שמאופיינת בחשכה והאפרוריות שלה. מסתבר שאפילו בעיר עגומה כזו מקפידים לקשט את החנויות והרחובות לכבוד החג, כולל עץ ציבורי מקושט וגדול וביצועים של מזמורי החג. זאת ועוד, אפשר לטעון שהנבל מקס שרק, בגילומו של כריסטופר ווקן, הוא דמות אנטי-כריסמסית מסוגו של סקרוג', גיבור הספר הקלאסי "מזמור חג המולד". רק שבמקום רוחות העבר, ההווה והעתיד מקיפים אותו שלושה אנשים מבוגרים בתחפושות של חיות.

"הדירה" (1960)

בתחילת שנות ה-60, כשקומדיות רומנטיות עוד היו מקבלות קצת כבוד בטקסי פרסים, המאסטר בילי ויילדר קטף את האוסקר עם הסרט החמוד להפליא הזה. "הדירה" מתרחש בין ערב חג המולד לערב השנה החדשה, אבל אל תצפו לשירים חגיגיים ולמתנות נוצצות מתחת לעץ. כמעט ואין בו זכר לקיטש האמריקאי של התקופה ובחירת הזמן היא בעיקר דרכו של הסרט להדגיש את הבדידות האורבנית שבה לכודים הגיבורים שלו.

בקסטר, עובד בחברת ביטוח גדולה, מאפשר לבוסים שלו להביא מאהבות לדירתו בניסיון להתחבב עליהם. אחת מאותן מאהבות היא פראן, מפעילת המעלית באותה חברת ביטוח, שהיא במקרה גם הקראש של בקסטר עצמו. אחרי שאחד המנהלים שובר את ליבה היא מנסה להתאבד בדירה של בקסטר, שמוצא אותה בזמן ועוזר לה להתאושש בכל מיני דרכים חמודות (משחקי קלפים! שיחות נפש! סינון פסטה בעזרת מחבט טניס!). רצינו לכתוב שניסיון התאבדות בערב חג המולד זה הארדקור, אבל האמת היא שזה המאורע המחולל ב"אלו חיים נפלאים!" – אחת מקלאסיקות החג הגדולות ביותר.

"הסיוט שלפני חג המולד" (1993)

סרט הסטופ מושן הזה הפך עם השנים לקאלט היסטרי והופיע על הטי שירטים של מגוון פריקים וילדי אימו ברחבי העולם. הרי מה צריכים נערים עם נטייה דיכאונית מלבד שלד בחליפה שהופך את כריסמס למפחיד? טכנית זה יותר סרט האלווין מאשר כריסמס, אבל זה כנראה הסרט עם הכי הרבה סנטה קלאוס ברשימה, אז נזרום איתו.

"הסיוט" הוא סיפורו של ג'ק סקלטון, הבחור הכי פופולרי בעיר ההלוואין בה מתגוררים יחדיו מגוון שדים, רוחות ומפלצות מאיימות למראה. האהבה וההערכה של שכניו לא מספיקה לג'ק, שמרגיש שחייו ריקים וחסרי משמעות, עד שהוא מגיע בטעות לעיר חג המולד. מלא בהשראה מחודשת, הוא מחליט להשתלט על החג החורפי והמרגש ולעשות בו כמה שינויים שיעשו אותו טוב יותר. כלומר, קריפי ברמות. אבל אל תדאגו, בסוף סנטה מגיע ומכפכף אותו כדי שהילדים בבית לא יבכו.

"מנדרינות" (2015)

בערב חג המולד נפגשות שתי חברות בחנות דונאטס – האחת בדיוק השתחררה מהכלא, השנייה חושפת בפניה כי בתקופת מעצרה בן הזוג והסרסור שלה בגד בה. כך מתחיל מסען של סין-די רלה ואלכסנדרה, שתיהן עובדות מין טרנסיות מלוס אנג'לס, שמתחילה ברצון לנקום וממשיך לחברויות חדשות, סמים, אי הבנות, מריבות משפחתיות והסתבכויות למיניהן.

"מנדרינות" הוא סרט הפריצה של יוצר הקולנועי העצמאי שון בייקר, שמאז ביים עוד שני סרטים מדוברים למדי – "פרויקט פלורידה" ו"טיל אדום". בייקר מתעניין בחוויות ובסיפורים של אנשים החיים בשולי החברה. "מנדרינות", שצולם כולו באמצעות מכשיר אייפון, צולל לעולם הספציפי של הדמויות שלו על רקע סמל מושלם של אמריקאיות "נקייה" – חג המולד. ב"פלורידה" הוא יעשה משהו דומה עם סמל אמריקאי אחר – פארק דיסנילנד באורלנדו.

"פעמון, ספר ונר" (1958)

בשנת 1958 קים נובאק וג'יימי סטיוארט כיכבו יחד ב"ורטיגו", אחד מסרטיו הטובים ביותר של אלפרד היצ'קוק. באותה השנה הם כיכבו יחד גם בסרט הזה, קומדיה רומנטית לא מאוד מוכרת אבל די חמודה. ב"פעמון, ספר ונר", שנקרא בעברית גם "כישופי אהבה", נובאק מגלמת מכשפה צעירה שנדלקת על השכן המבוגר שלה. כשמתברר לה שהוא מאורס למישהי שהיא שנאה בקולג' היא מחליטה להשתמש בכוחות הקסם שלה כדי לגרום לו להתאהב בה. הכישוף מצליח מעל ומעבר למשוער ותוך שבועיים הוא כבר מוכן להינשא לה – אבל היא לא ששה לוותר על החופש והעצמאות שלה.

יש לסרט הזה כמה בעיות (בעיקר הסוף המבאס שלו), אבל הוא לחלוטין שווה צפייה בזכות ההומור, החינניות והשיק הביטניקי. סטיוארט מאוד חמוד ומעורר הזדהות פה, אבל העיקר הוא כמובן משפחת המכשפות שכוללת את נובאק, דודתה (אלזה לנצ'סטר), אחיה (ג'ק למון) וחתול סיאמי יפהפה. למקרה שתהיתם מה משפחה כזו עושה בכריסמס, התשובה היא – מכניסה הביתה פסל מתכת דמוי עץ כריסמס, מעניקה שיקויים קסומים כמתנה ומבלה בבר בשם "מועדון זודיאק" שמסנן את הקהל שלו על בסיס מזלות אסטרולוגיים. חלום.

"ברוז'" (2008)

ישראלים אוהבים לבלות את חג המולד בחופשות אירופאיות חמודות, וגם שוק חג המולד של העיר ברוז' בבלגיה מצויין לא פעם כאופציה נחמדה למטרה זו. "ברוז'", שביים וכתב מרטין מקדונה ("שלוש שלטים מחוץ לאבינג מיזורי"), הופך את העיר הציורית לעיר מקלט עבור צמד רוצחים שכירים אחרי חיסול שכשל. המבוגר שבהם (ברנדן גליסון) מתלהב מהעיר הרגועה והמקסימה. השני והצעיר יותר (קולין פארל) משתעמם בטירוף כמו טינאייג'ר שההורים שלו גררו אותו לשוק כריסמס והחלקה על הקרח.

משם והלאה הסיפור מתגלגל לרצף של טעויות, התחבטויות מוסריות, טוויסטים וקרבות, למי שמעדיף את סרטי הכריסמס שלו עם מינימום חגיגיות ואקסטרה בלאגנים. למעשה, זה מהות הסיפור – עלילת כריסמס קסומה לאנשים שלא אוהבים עלילות כריסמס קסומות בתצורתן הסטנדרטית. אם לצטט את הסרט עצמו: "זאת עיר של אגדות, לא? איך עיר של אגדות יכולה לא להיות הפאקינג קטע של מישהו? איך יכול להיות שכל התעלות והגשרים והרחובות והכנסיות, כל הדברים היפים והפאקינג אגדתיים האלה, יהיו 'לא הפאקינג קטע' של מישהו?!".

"סנדקי טוקיו" (2003)

הסיפור על לידת ישו מספר על שלושה "חכמי קדם" שהגיעו לבקר את התינוק הקדוש אחרי לידתו, הזהירו את הוריו מפני המלך הורדוס ואף נתנו לו מתנות – זהב, מור ולבונה. גם סרט האנימה "סנדקי טוקיו" כוללת שלושה אנשים שמבקשים לגונן על תינוק חמוד, אבל הסיטואציה מעט שונה. מדובר בשלישיית הומלסים המתגוררים ברחובות טוקיו – נערה שברחה מהבית, אלכוהוליסט ואישה טרנסית – שמוצאים תינוקת נטושה בפח האשפה, לצד מפתח שמוביל אותם לרמז על זהות הוריה של התינוקת.

כל זה קורה כמובן בחג המולד, שהסרט כולו מעוצב בהתאם לאסתטיקה והצבעונית שלו. התינוקת מקבל שם המהדהד את הלילה השליו בו נולד ישו, אבל הלילה שמצפה לחבורה הוא ההפך הגמור, מלא באלימות ובאכזריות אנושית. במסעם הם פוגשים בעיקר אלכוהוליסטים, עבריינים ובריונים, אבל יש בסרט גם הרבה אהבת אדם, סולידריות, משפחתיות ואפילו כמה ניסים.

"עיניים עצומות לרווחה" (1999)

מה, בעצם, מאפיין סרט כריסמס אמיתי? אם להאמין למיטב הלהיטים תוצרת ערוץ הולמרק, הלב האמיתי של חג המולד הוא המשפחה, רצוי משפחה שמתאחדת סביב מנהגי החג מחממי הלב. מהאספקט הזה, "עיניים עצומות לרווחה" הוא סרט האנטי-כריסמס האולטימטיבי. סרטו האחרון של סטנלי קובריק שם על הכוונת שלו את מוסד המשפחה ואת הזוגיות המונוגמית, בגרסתה השחוקה, העייפה משגרה והצמאה לריגושים.

לאחר מסיבת חג מולד מלאה בפלרטוטים וניסיונות פיתוי, אליס (ניקול קידמן) מתוודה בפני בעלה ביל (טום קרוז) על הפנטזיות שעורר בה גבר שראתה בחופשה משפחתית. משם והלאה גיבור הסרט מוצא את עצמו באורגיה אלימה וקריפית, שהאירועים המשונים שקורים בה מערערים אותו עד היסוד. אווירת החלום המוזר של הסרט מתרחשת כולה על רקע אווירת החג המוזרה ואפילו מטרידה, שמנתקת את אירועי היום מהחיים "הרגילים" למעין מרחב נפרד והזייתי.

"קרול" (2015)

ואגב משפחות מתפרקות, בדרמה הרומנטית הזו המשפחה הגרעינית היא לא סתם בעיה, היא המכשול בדרך לגאולה והאהבה. בשנת 1952, על רקע אסתטיקת כריסמס יפהפיה בגווני אדום-ירוק-זהב, נפגשות ומתאהבות תרז (רוני מארה) וקרול (קייט בלנשט). האחת צעירה עם שאיפות להפוך לצלמת שמחלטרת במכירת מתנות כריסמס בחנות כלבו, השנייה אם ורעייה זוהרת ודיכאונית. קרול מגלה עניין מיידי בצעירה הביישנית, שעדיין לא יודעת שהחבר שלה לא מעניין אותה כי היא בכלל בקטע של בנות.

ככל שהקשר בין השתיים הולך ומתהדק, הצופים (וגם תרז) מבינים כמה עמוק הפער בין התמונה המשפחתית של קרול – בעל, אישה, ילדה קטנה – למציאות של גירושים מכוערים והיעדר מוחלט של אהבה. החג מתבטא כאן בעיקר כרשימת סידורים ומטלות, ממש לא כתקופה קסומה של משפחתיות והתחדשות, כאשר גורל הקשר ביניהן מתנגש עם הסכנה שזהותה המינית של קרול תגרום לכך שבתה הקטנה תילקח ממנה. בקיצור, כריסמס פיל-באד אבל עם קצת רומנטיקה אסורה וסיום אופטימי, לפחות יחסית.

"אנה והאפוקליפסה"

ממש לא ברור איך הסרט הזה עדיין לא הפך לסרט קאלט, כי הוא לגמרי עשוי מכל החומרים הנכונים. לעזאזל, זה סרט זומבים! בכריסמס! הגיבורה משפדת את האויבים שלה עם קנדי קיין ענקי! וזה מחזמר!!!

אנה וחבריה, שעוד רגע מסיימים י"ב בעיירה קטנה בסקוטלנד, מתמודדים יחד עם מתקפת זומבים בבוקר חג המולד. וכן, יש זומבי שהוא איש שלג. מתקפת הזומבים, כמקובל בסרטי התבגרות, משתלבת בבעיות הרגילות של בני הנוער האומללים, כולל הסתבכות של אנה עם הסטוץ' שלה והיחסים שלה עם אביה האלמן. אבל למה שנמשיך להסביר, קבלו קליפ.