"רצינו ליצור חוויה בלי מחויבות. להגיע במקרה ולצפות בפרק. כמו סקס מזדמן"

בכל סדרה יש פרקים מוצלחים יותר ופחות, אבל הספקטרום של "חדר 104", האנתולוגיה החדשה מבית HBO, היא רחבה בדיוק כפי שהסט – חדר מלון גנרי שהושקע מאמץ רב כדי שייראה חסר אופי בדיוק במידה הנכונה – הוא צר. יש פרקים שיחזיקו אתכם על הקצה ויש כאלה שתתקשו להמתין חצי שעה לכתוביות הסיום, אבל הקיצוניות הזאת, לפי היוצרים והמפיקים האחים דופלאס, היא בדיוק הרעיון. "אנחנו הטינדר של הטלוויזיה", אומר ג'יי דופלאס, האח הבכור. מארק, הצעיר ממנו בשלוש שנים ושותפו ליצירה בכ־20 סרטים שעשו יחד מאז 1995, ממשיך את המחשבה: "ימינה או שמאלה, ממש לא אכפת לנו".

שכנוע עצמי או גישה אלטרנטיבית לשואוביזנס? אם זה נשמע קצת כמו הורדת ציפיות, אפשר להבין. במרץ בשנה שעברה HBO הודיעה על ביטולה של הסדרה "כולנו ביחד" ("Togetherness"), שהייתה בעיצומה של העונה השנייה שלה. הדופלאסים כתבו, ביימו והפיקו אותה (מארק גם שיחק בתפקיד הראשי). היא הייתה קומדיה לא מזיקה על התסכולים והפשרות של חיי הנישואים שהביקורות אהדו והצופים פחות. "זה היה מעציב ומדכא", אומר מארק, "הבנו שהסדרה הזאת עלתה יותר מדי וקיבלה פריים טיים משובח מכדי להצדיק את עצמה. זה באמת לא היה שווה להם". אבל הדיכאון היה קצר במיוחד. הם חזרו ל־HBO עם קונספט לאנתולוגיה שהם גלגלו בראשם כבר עשר שנים. הייתה להם הצעה עם סיכון: הם יפיקו ויכתבו אבל ייתנו לבמאים צעירים יד חופשית בחדר מלון משעמם שאסור למצלמה לעזוב.

סיכון אמנותי? מה שהמנהלים שמעו היה מילת המפתח של מארק: "בזול". "הם אמרו לנו, יש לכם אור ירוק לעשות את התוכנית המוזרה שלכם", הוא מספר, "כל עוד אתם עושים אותה בזול". אבל כשם שאין שום ציניות, אין טיפת נאיביות בדופלאסים. הם מבינים היטב איך החלטות מתקבלות בלוס אנג'לס. באופן מחושב הם ממצבים את "חדר 104" כאנטיתזה של האופן שבו עושים טלוויזיה וחושבים עליה בלוס אנג'לס, כאלטרנטיבה למחויבות ולהשקעה הרגשית שסדרות מנסות לבנות בעידן צפיית הבינג'. "יש לי ילדים קטנים, אני חוזר הביתה מאוחר, יש לי הרבה עבודה", אומר ג'יי, "אני רעב לתוכנית של 22 דקות, אבל בלי שאצטרך להתחייב לעונה שלמה".

>> 50 סדרות להעביר איתן את יום כיפור

משפט אחד של ג'יי הופך לפסקה אצל מארק. "אנחנו מרגישים לחץ לצפות בתוכניות טלוויזיה ומרגישים אשמים כשאנחנו לא מספיקים. רצינו ליצור חוויה בלי מחויבות. אתם מגיעים במקרה וצופים בפרק. כמו סקס מזדמן, בלי שאתם צריכים לחזור אחר כך לעוד שלושה פרקים".

איך זה לעבוד יחד כאחים? האם זאת שותפות שווה?

"כל כך קשה לדבר על זה בפשטנות", אומר מארק, ולא שוכח להזכיר שהתשובה המלאה היא "Like Brothers", ממואר משותף בן 300 עמודים שהאחים כתבו עבור ההוצאה היוקרתית רנדום האוס (שיראה אור בשנה הבאה). "זאת שותפות שווה בסופו של יום, אבל כל פרויקט הוא אחר, ותלוי במי שבוער מתשוקה לקדם את הפרויקט ומי שיותר מעוגן ורגוע ולכן יכול להשתמש בראש מעט יותר. יש לנו מה שאנו קוראים תפקידי נשיא וסגן נשיא, ולעתים הנשיא וסגן הנשיא מתחלפים מיום ליום. לעתים ג'יי מביט בעיניי ורואה אפלה ואז מבהיר לי שהיום אני צריך לשבת בשקט".

אם בסיומו של הפרק לא תוכלו לתאר את חדר המלון חוץ משתי מיטות, טלוויזיה ושידה, כנראה העיצוב הצליח: חדר גנרי של מלון גנרי בעיר גנרית באמריקה. רקע מושלם כי הוא חסר אישיות, "בנאלי, משעמם, ממוצע, של רשת מוטלים אמריקאית", מתאר את זה מארק. אבל גם חוסר הייחוד דרש מאמץ ניכר ותכנון מדוקדק של המרקמים והרכיבים כדי להתאים לדרישות התאורה המשתנות מפרק לפרק. "לעשות את זה נכון היה קשה", הוא אומר. אחת המטרות שהדופלאסים הציבו לעצמם הייתה שלפחות חצי מהפרקים יבוימו בידי נשים, ומתברר שהיה להם הטקט לא לחלוק את האינפורמציה מראש עם הבמאיות. "לא ידענו", אומרת מרתה קנינגהם, שביימה את הפרק הסוגר של העונה, "וזה נהדר. כי כשיודעים חושבים. אנחנו שם כי יש משבצת שצריך למלא. אני בכלל לא חושבת על עצמי כבמאית אישה. אם כבר אני שחורה, קווירית, דיסלקטית, עם שיער בצבע אפרסק".

שרה עדינה סמית (שביימה שני פרקים, בהם את פרק הפתיחה עוכר השלווה על ילד חמוד עם חבר דמיוני) מסבירה את הדינמיקה המגדרית: "כשפונים לבמאיות, זה לפעמים כי יש איזשהו מושג מקובע מהו פרויקט שמתאים לאישה. בעבר הייתי מקבלת תסריטים שמיועדים לבמאיות, והייתי רואה שחציים הוא תיאור של אודם. זה לא יכול להיות רחוק יותר ממה שמעניין אותי באמת".

"חדר 104 ", ימי שבת 22:00 ב־yes Oh; ימי שלישי ב-22:30 ב־HOT HBO. זמינה גם ב־yes VOD, HOT VOD וסלקום TV