חופים הם לפעמים

הביץ' פוסילז הפכו במהירות לאחת מלהקות הבאזז הגדולות שיצאו מברוקלין בשנים האחרונות. הסולן דאסטין פייסור מספר איך באמת נראית הסצנה מעבר לים

2 באוקטובר 2013

לתשומת לבם של מעריצי ביץ' פוסילז – דאסטין פייסור מתעב את חוף הים. סולן הלהקה הברוקלינאית בכלל מעדיף נוף הררי. למעשה, גם את המקבילה המוזיקלית לחוף ים – סרף־רוק, פייסור בכלל לא סובל. ועדיין נוכחותו המשמעותית של אפקט הריוורב – זה שמקנה ללהקה הצעירה את הצליל השמימי שלה – תוחמת את הפוסילז יחד עם שאר להקות אינדי־פופ בגוון משומש ורזה כמו הדראמז, דאם דאם גירלז ובסט קוסט. אלה שזורקות את המאזין לחופים של הגולשים (במלעיל) עם השיער הזהוב־שרוף שכל הבנות שמריחות ממאסק ממש בקטע שלהם. רגע לפני שהופיעו בארץ, תפסנו את סולן הלהקה דאסטין פייסור לשיחה.

היי דאסטין, מה שלומך? איפה אני תופסת אותך?

"היי! אני בבית, עובד על שירים חדשים לכמה פרויקטים צדדיים שלי כמו להקת Pאנק בשם Divorce Money וגם על אלבום סולו משלי. הכל כדי להגיע לנקודה שבה אני יכול להתפרנס ממוזיקה מבלי להינעל על סגנון אחד. במקביל אני עובד כמנהל וכיחצ"ן, אז יש לי הרבה עבודה. אני אוהב לשלוט בכל האספקטים ולגרום לדברים לקרות".

כמי שמעורב בהרבה פרויקטים, הסצנה הברוקלינאית עדיין מתרחשת? אתם בכלל מזדהים איתה?

"לא הייתי אומר שהמוזיקה שלנו קשורה לאיזה גל או סאונד מסוימים. רוב המוזיקאים רוצים לעשות את הדבר שלהם, אף להקה לא רוצה להיות רק 'עוד להקה'. עיתונאי מוזיקה מנסים לשים את האצבע על משהו ולהגדיר אותו, כי ככה קל יותר לאנשים להבין על מה מדובר. אמנם כולנו בברוקלין שותפים לאותה אנרגיה, אבל אנחנו לא נשמעים אותו דבר".

הביץ' פוסילז בהופעה:

נדמה שכדי להצליח לבלוט הרבה להקות – מסבירות ועד עילאיות – מאדירות את עצמן ויוצאות בהצהרות סטייל: "אנחנו הלהקה הכי טובה בעולם".

"אנחנו ממש לא הכי טובים, אפילו לא קרובים. הלהקות הכי טובות פעלו לפני 30 שנה. להקות חדשות מנסות להעתיק מלהקות עבר, הכל כבר נעשה. כולם רוצים להיות הביטלס אפילו אם הם שונאים את הביטלס".

אפרופו "הכל כבר נעשה", איך לא משתעממים מהשירים אחרי שמופיעים איתם ערב ערב?

"בהופעה חיה יש יותר אנרגיות, משהו שאי אפשר להשיג באולפן – כל הופעה נשמעת אחרת. אנחנו בעד אימפרוביזציה ומאמינים שאם זה חדש לנו, זה יהיה חדש גם לקהל שלנו. הכי גרוע זה לראות הופעה שבה הלהקה משועממת או לא נהנית. אני מזכיר לעצמי בכל פעם שאני עולה לבמה: זו הסיבה שלשמה התכנסנו וחייבים להעריך את זה וליהנות, גם אם לא ישנתי חמישה ימים ואני חצי מעולף".

האלבום השני והאחרון של ביץ' פוסילז, "Clash the Truth", שיצא השנה, יתפוס חלק מרכזי מההופעה שלהם בארץ. בתשובה לשאלה מה בדיוק קורה שם כשהוא מתנגש עם האמת ענה פייסור ש"מדובר בהתנגשות מול כל דבר. הרעיון הוא לקבל את המציאות או את חיי היומיום כמו שהם, אבל להמשיך לשאול שאלות. להיות סקפטי זה דבר טוב. אני שואל את עצמי שאלות כל הזמן ומעדיף להיות לא בטוח במי שאני ובמה שאני מרגיש. רק ככה אני יכול להיכנס פנימה וללמוד. אם את בטוחה או חושבת שאת יודעת משהו בוודאות – את מפסיקה לגדול. לכן לפעמים עדיף לא לדעת או לא לגמרי להבין".

ככה נמנעים בחיים מדרכים ללא מוצא?

"משהו כזה, קחי לדוגמה אנשים במשבר אמצע החיים. הם לא יודעים מי הם, כי הם לא שאלו את עצמם שאלות מהותיות או לא חשבו על הפעולות שלהם, עד שנהיה מאוחר מדי. חשוב לחיות עם הידיעה שאנחנו בעצם לא יודעים כלום".

סינגל מתוך אלבומם האחרון: