קסטרו, רנואר וגולברי מציגות: חורים ברשת
קסטרו ירתה את יריית הפתיחה, וכעת מצטרפות אליה רנואר, גולברי וסאקס: בימים אלה משחררות רשתות האופנה המקומיות ניצנים ראשונים מקולקציות האביב והקיץ, אבל למרבה הבאסה רוב הזמן הן לא מצליחות לגרום ללב שלנו ללבלב
היא המונית, זולה, קלה להשגה ומסממת אותנו באושר רגעי שחזק יותר מכל רגשות אשם. אופנת רשתות היא ג'אנק פוד שמנוני, היא טראש טלוויזיוני, היא צ'יק פליק – עמוק בפנים אנחנו אולי רוצים לצרוך נבטים אורגניים וסרטים של וים ונדרס, אבל הבטן זועקת צ'יזבורגר והלב רוצה להתבוסס בשלולית של שידורים חוזרים בערוץ E!.
בעוד ערכים כגון יצירתיות, חדשנות, אמירה והתפתחות שמורים לרוב למעצבים העצמאיים או לבתי אופנה, האופנה שמייצרות הרשתות המסחריות היא בת חלוף, קלה לעיכול ולא מתעליינת על הלקוחות שלה. אפשר לומר שמדובר בגילטי פלז'ר טהור. אך כשבוחנים מקרוב את ההיצע של רשתות האופנה המקומיות ביחס לזה של הרול מודלז מעבר לים, התחושה היא, איך לומר, יותר של גילטי ופחות של פלז'ר.
לפני כשבועיים הציגה קסטרו את קולקציית האביב שלה בפלטפורמה שאפתנית שנעה על הציר שבין תצוגת אופנה לבין מיצג אמנותי והתקיימה בתוך בריכת שחייה מרוקנת שנבנתה במיוחד לצורך השואו. אך השכלול של אופן התצוגה לא רק שלא חיפה על חוסר השכלול של הבגדים עצמם, אלא העצים אותו, וכך גם את אדי השעמום שעלו מהקולקציה. לא היה שם הרכיב החמקמק הזה שמצליח להשתלט על הרציונל, שאחראי לבולמוסי שופינג חסרי מעצורים ושגורם לזקפה רגשית.
לביקורת על תצוגת אביב 2017 של קסטרו
השבוע עלו על הגל רשתות מובילות נוספות, ובראשן רנואר, היריבה העיקרית של קסטרו על טייטל רשת האופנה המובילה בישראל. ברנואר החליטו לשמור את מפגן היצירתיות לאירוע ייחודי וחשאי שיתקיים לקראת הקיץ, להתמקד בקולקציה הנוכחית ובשאיפה להפוך אותה מקולקציה מסחרית ל"קולקציה מאוד מסחרית". לגיטימי.
המעצב הראשי של רנואר, רון קאהן (רונקו), לקח את המעבר מארון חורף לארון קיץ באופן הכי מילולי שיש. הקולקציה הוצגה לעיתונאים מתוך ארונות בגדים סטנדרטיים מהזן שגדל באיקאה. היומרות, כאמור, נותרו על רצפת חדר העריכה, ומה שנשאר זה אסופה של חטיפים – פריטים משוללי משקל סגולי שלא מותירים אפקט משמעותי אך סוגרים את הפינה כשצץ לו קרייבינג מטורף.
בקולקציית הנשים בלטו פריטים יומיומיים בהשראות שונות – חליפות ג'רזי ספורטיביות ונעלי סניקרס "מקועקעות" בפרחים רקומים, בהשראת בגדי מעודדות וסרטי קולג', וחולצות ופריטי ג'ינס מהמלתחה הגברית שתובלו בהדפסים וברקמות. בפריטים החגיגיים יותר, המיועדים בעיקר לעונת החתונות ולעונת החגים האביביים שבאופק, ניתן למצוא סטים של גופיות וחצאיות לצד שמלות תחרה וקרושה בלבן ובגרסה צבעונית בצבעי גלידה.
בקולקציית הגברים נרשמו הצלחות כגון חולצות פולו עם צווארון סיני ודוגמה של מפרשיות, חולצות פועלים במראה דמוי ג'ינס, מכנסיים מחויטים מבד פיקה וטי שירטס ספורטיביות בהשראת עולם ההיפ הופ.
בתחילת השבוע הציגה גם רשת גולברי את הקולקציה החדשה שלה. רשת האופנה שהתקבעה בזיכרון בעיקר בגלל הסכסוך המתוקשר עם האקסית איילת זורר, שהוחלפה בפרזנטורית הצעירה אסתי גיזנבורג, מתעקשת להתקבע גם כרשת דודתית להחריד. בנאום הפתיחה שקדם לתצוגה בגני התערוכה הופרחה לאוויר שוב ושוב האמירה הריקנית "מענה אופנתי", תוך פנייה ל"אישה שיודעת לדלג באלגנטיות בין קריירה לחיי משפחה".
על אף הקליפ הקצבי, הקיצי והלכאורה עכשווי שליווה את פתיחת התצוגה, הניסיונות להצעיר ולרענן את המותג כשלו לחלוטין. בפועל נראה כי בגולברי עדיין שבויים במודלים של נשיות מיושנת, נשיות מהסוג שחנוט בשמלות צינור הדוקות עם הדפסים סרי טעם ומאובזר בעגילי חישוק מוגזמים, נעלי סטילטו שגובהן שקול לגובה האגו של ביבי, וחיוך מזויף כאילו אין סימני מתיחה בעולם. דווקא כשהורידו את הווליום והתרחקו מצומת הדרכים של אימא־רעיה־קלדנית אפשר היה לאתר פריטים בעלי פוטנציאל, למשל שמלת טרנץ' משובצת ונטולת שרוולים, ומכנסיים שחורים בגזרה ישרה ואוורירית עם כפתורים זהובים.
"אני מבינה את הביקורת אבל אסור לשכוח שזה שוק פצפון ברמות בלתי נתפסות, ולכן לא הוגן להשוות בין הרשתות המקומיות לרשתות ענק כמו זארה. אני חושבת שהרשתות המקומיות עושות את המיטב במסגרת מגבלות השוק ואני מסירה את הכובע בפני כל מי שמצליח כאן", נחלצת להגנה עידית ברק, מעצבת אופנה ומרצה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, מוסד שרבים מבוגריו השתלבו ומשתלבים במשך השנים ברשתות האופנה המקומיות. "צריך להפעיל המון שיקולי עלות־תועלת בשביל לייצר את הגילטי פלז'ר הזה, מה שגורם להרבה רעיונות ליפול בדרך משום שהם לא רווחיים או שקשה לצפות איך הקהל יגיב אליהם. זארה או H&M, לעומת זאת, הן רשתות מטורפות שמייצרות בהיקף של זיליוני פריטים, אז הן יכולות להרשות לעצמן להסתכן ולקחת הימורים אופנתיים".
זיו קווין, לשעבר דוברת ומנהלת התקשורת של H&M וכיום מנהלת המותג Cos שעושה את דרכו לישראל, מעדיפה לא להיכנס להשוואות בין הרשתות המקומיות לזרות, אך זהו מבחינתה סודו של הקסם הזר: "אפשר למצוא בגדים בכל מקום, אבל מה שגורם לאנשים להתאהב במותג מסוים זה ה־DNA שלו. מובן שגם האפיל הבינלאומי מוסיף עניין, אבל לפעמים יש בכך סתם משהו פסיכולוגי. עניין נוסף הוא דיוק. H&M, למשל, מצליחה לרגש כי היא לא צפויה מצד אחד, ומצד שני הכל שם מאוד מדויק – אם בעיצוב, אם במיתוג ואם בטיימינג".
אם בדיוק ו־DNA מובהק עסקינן, אז זהו עיתוי מצוין להתייחס לסאקס. רשת האופנה המקומית, שגורפת הצלחה גם מעבר לים (כ־1,000 נקודות מכירה ב־14 יעדים ברחבי העולם, רובם באירופה), השיקה בשבוע שעבר קולקציה חדשה ומוצלחת למדי. לכאורה מדובר ברשת שמשחקת במגרש אחר מזה של קסטרו, רנואר ושות' – קהל היעד בוגר יותר, העיצוב טרנדי פחות וכך גם המחירים, שנחשבים לגבוהים מהממוצע. סאקס נתפסה תמיד כרשת איכותית אך סבלה מתדמית מונוטונית. העונה, לעומת זאת, מפתיעה הרשת בקולקציה עשירה ומגוונת: לא רק שמלות גלביה אווריריות אלא גם חליפות לנז'רי מודפסות, וסטים ומכנסונים אדג'יים מעורות דקיקים, הרבה פריטים נינוחים בהשראת עולם היוגה, וקו אקססוריז רחב מהרגיל שכולל תיקים מוצלחים ונעלי עור רקומות ויפהפיות. כאמור, לאיכות הזאת יש מחיר, אבל אם תשאלו את עידית ברק, המחיר של הימנעות מצריכה של אופנה מקומית יקר בהרבה.
"אם אנחנו בתור לקוחות רוצים לקבל מוצר אופנתי מקומי ראוי, אנחנו צריכים לגלות אחריות. כצרכנים אנחנו צריכים להיות מודעים לאפקט של הבחירות שלנו – למשל אם אנחנו בוחרים לקנות ירקות מטורקיה כי הם עולים שקל פחות מהירקות של החקלאים במושב, אנחנו נשלם על זה בהמשך. בסוף לא יהיו פה ירקות ולא יהיה לנו מה לאכול. בטקסטיל זה עובד בדיוק אותו דבר".
רנואר, 19.90־499.90 ש"ח, להשיג בחנויות הרשת ובאתר: renuar.co.il; גולברי, 99־499 ש"ח, להשיג בחנויות הרשת ובאתר: golbary.co.il; סאקס, 188־ 898ש"ח, להשיג בחנויות הרשת ובאתר: sacksfashion.com
