חזרה גנרלית

בעלי אולפני הקלטות וחדרי חזרות החליטו להתאגד ולצאת למאבק נגד תעריפי הארנונה שהם משלמים. השבוע תתקיים פגישה ראשונית בינם לבין העירייה

גם בסיסטים יודעים לאיית. מובילי המאבק
גם בסיסטים יודעים לאיית. מובילי המאבק

"אנחנו כבר קיבלנו את התעריף 'המעודכן', כמעט 12,000 ש"ח במקום 4,500 שהיינו רגילים לשלם וגם זה אחרי מאבקים רבים ושלוש ועדות ערר", כתבו אנשי אולפן צוללת בעמוד הפייסבוק של המאבק נגד העלאת מחירי הארנונה לאולפני הקלטות וחדרי חזרות.

"כנראה שחושבים בעירייה שאנחנו מוכרים זהב או שמשלמים לנו במטילי זהב. כאחד שנמצא בתחום האומנות המוקלטת והאולפנים יותר משלושים שנה, מתוכם שמונה שנים בניו יורק ובעלים של אולפני אינדי יותר מ־15 שנה, גם אני עברתי עם האולפן שלי מאבק של יותר משמונה שנים להורדת הארנונה… אחרי שמונה שנים הצלחתי, אך לא לפני שהשארתי להם את הירושה של הילדים שלי", כתב בקבוצה המוסיקאי עופר אקרלינג.

ולא רק הוא: "לפני כשנתיים בערך, ביום בהיר אחד העירייה החליטה באופן שרירותי וחד־צדדי שאנחנו צריכים להיות מסווגים כ'שירותים כללי' ולשלם פי 2.5 ממה ששילמנו תמיד", כותב כפיר גוב מאולפני כאוס, "לשם ההבהרה, במקום 2,600 ש"ח לחודשיים כ'בית מלאכה', הם התחילו לגבות מאיתנו 6,200 ש"ח כ'שירותים כללי' וכך עשו במשך שנה וחצי עד שהכנעתי אותם בצדקתי בתהליך של ועדת ערר".

אלו רק חלק מהדברים שפרסמו מוזיקאים ובעלי חדרי חזרות במהלך השבוע בקבוצת הפייסבוק השוקקת, שצברה בתוך פחות משבוע כ־4,000 חברים. אנשים שאינם בעלי עסק, בוודאי לא יהיו מעורים ברזי סיווגי הארנונה השונים שמעניקה העירייה לבתי עסק, אבל המוזיקאים שמשתמשים בחדרי חזרות ובאולפני הקלטות בראש ובראשונה ליצירתם, ובין השאר משכירים את הסטודיו למוזיקאים המעונינים לבצע חזרות ולהקליט את פרי יצירתם, גילו בחודש האחרון כי בעירייה בחרו לשנות באופן גורף את סיווג הארנונה של הסטודיו שלהם מ"תעשייה ומלאכה" ל"עסקים – כללי", ובכך למעשה הכפילו את מחיר הארנונה שלהם, דבר המעמיד חדרים רבים בסכנת סגירה, מה שיפגע קשות הן בבעלי הסטודיו והן במוזיקאים בעיר.

"יש פה סכנה קיומית"

על כמה כסף מדובר? כשבית עסק מוגדר תחת סיווג ארנונה של "תעשייה ומלאכה", תשלום הארנונה בעבור כל  מ"ר עומד על 151 שקלים לשנה, ואילו תחת סיווג הארנונה "עסקים – כללי", הסכום מכפיל את עצמו ל־346 שקלים לאחד מ"ר לשנה. לא רק זאת, בעיריית תל אביב שלחו  לבעלי הסטודיו שובר תשלום הדורש מהם לשלם באופן רטרואקטיבי את הפרש הארנונה בסיווג "עסקים – כללי" החל מינואר 2013, הווה אומר מתחילת השנה.

לא רק בפייסבוק, גם בקרית המלאכה (שכונת הלופטים בשביל המרץ ובשביל המפעל) שהפכה לאזור שוקק יצירה ואמנות בשנתיים האחרונות, האווירה בין המוזיקאים בעלי חדרי החזרות גועשת. המוסיקאים החליטו להתאגד למאבק לביטול הגזרה, ביניהם עידו הרשקוביץ מפאזי לוג'יק, אפיק פלג מז'אן ז'אק, אלון לדר מהאמבטיה, אייל דיין מג'ניס, סנוקי מהרפסודה וגורי מאולפני פופיק.

"הסטודיו שלי הוא 50 מ"ר, והייתי משלם עד כה בסיווג "תעשיה ומלאכה" משהו כמו 1,300 שקלים לחודשיים בערך, וכעת ידרשו ממני לשלם בסביבות 2,700 שקלים  לחודשיים, העניין הזה כל כך בוער כי יש פה סכנה קיומית", מעיד עידו הרשקוביץ על מה שהוא חושש שעתיד לקרות לפאזי לוג'יק.

מחאת כורסה
מחאת כורסה

"אני מחזיק את העסק הזה, מחזור העסקים שלי מסתכם ב-80־90 אלף ש"ח בשנה שמתוך זה העירייה רוצה שאשלם כמעט 20,000 ש"ח בשנה. הצד הכי חשוב והכי פגיע מעבר לאולפנים עצמם, בראש ובראשונה זה המוזיקאים, כי האולפנים בסכנת קיום. אני יכול לומר על עצמי שאם באמת הארנונה עולה לכיוון שהעירייה רוצה, אין לי אפשרות להחזיק את המקום, אני צריך לקפל את הבאסטה ולסגור. מבחינת המוזיקאים זה אומר שלא יהיו מקומות לעשות חזרות והקלטות או שיהיו פחות, ומן הסתם אם יהיו פחות מקומות ויהיה ביקוש אז המחירים יעלו. אם היום מחיר של שעת חזרה נע בין 70 ל־110 ש"ח לשעה, זה יכול פתאום לקפוץ ל – 160־170 ש"ח, למוזיקאים עצמם זה יהיה קשה".

ממש בסמוך לסטודיו של הרשקוביץ עומלת להקת רוקפור בימים אלה על שיפוצי סטודיו משלה. הסולן, ברוך בן יצחק, מוטרד מהעלייה בארנונה: "אנחנו לא חדר חזרות למטרות רווח, אלא סטודיו אמן. הבעיה המרכזית בכל הסיפור הזה, שבארץ ציור, פיסול ומחול נחשבים לאמנות ומוזיקה – לא. אם אתה עם גיטרה ביד אתה לא אמן. אני יכול להגיד לך בלי בושה, בצורה הכי ישירה, שעם כל הכבוד לשאר האמנויות, מוזיקה זה יותר אמנות מכל מה שמניתי עכשיו".

את הטענה הזו בן יצחק אומר על רקע העובדה שבעיריית תל־אביב קיימות תקנות שלפיהן אמנים אחרים, כדוגמת ציירים ופסלים, נהנים מארנונה מוזלת בשל עיסוקם באמנות. "אני לא מצפה שהעירייה תתמוך כלכלית במוזיקה כפי שהיא תומכת בתאטרון ובמחול, לא הייתי רוצה לקבל תמיכה, אבל תכירו בנו כאמנות אם לא יותר משאר הדברים. כל מה שאנחנו מבקשים זה להוריד את תעריפי הארנונה, מישהו ביקש שישלמו את שכר הדירה? שיקנו לי דירה? שישפצו לי את המקום? לא, שיכירו במוזיקה כאמנות, כסטודיו במקום שנועד לאמנות. אני מבין את האינטרס של העירייה, אבל עובדה שיש פה באזור הרבה ציירים ופסלים ורקדנים שמקבלים הנחה משמעותית בארנונה, אז למה מוזיקאים לא? זה אבסורד".

קודם כל להקפיא את ההחלטה

השבוע מתוכננת פגישה בין מנכ"ל עיריית תל אביב, מנחם לייבה, למובילי המאבק. הפגישה היא פרי יוזמתו של זוהר סוסנקו, מנהל המדיה החברתית בעירייה. "אני לא נבחר ציבור, אני רק פקיד זוטר לכן אינני יכול להתחייב לדבר", כתב סוסנקו בקבוצת המאבק, "אתם יכולים להאמין לי או לא, אבל מהשיחות שקיימתי הערב עם הגורמים השונים בעירייה יש נכונות גדולה לפתור את הנושא ולהגיע לפתרון מוסכם שיביא לסיום הבעיה הזו".

מצדם של יזמי המאבק, כמובן ישנה ציפייה להידברות ופתרון בפגישה שצפויה להתקיים, אך לצד זאת קיים כעס על ההחלטה החד־צדדית של העירייה לשינוי סיווג הארנונה, ואלו מציגים פסק דין תקדימי שניתן בעבר בערעור שהגיש מאיר אשל, בעל אולפן בעבר, לבימ"ש מחוזי, ובו נקבע כי אולפן הקלטות יסווג כ"בית מלאכה" לצורכי הארנונה, ולא באופן חלקי ל"בניינים שאינם משמשים למגורים" ול"תעשייה ומלאכה", כפי שהעירייה קבעה.

בנוסף, נקבע באותו ערעור כי "פיצולו של הנכס לשניים לצורך חיובו בארנונה… הינו מלאכותי וטומן בו כשל בסיסי בהבנת תהליך הייצור באולפן", בהתייחס לפיצול סוגי הארנונה במקום לשניים ע"י העירייה. "אני ועוד כמה חברים אספנו 60 חתימות של בעלי חדרי חזרות כדי להתאגד על מסמך איגוד וגם מיילים שיהיו לנו כתובות, כשיצא פסק הדין של מאיר אשל העברנו אותו לבעלי חדרי החזרות במייל, ושנת 2012 עברה בשקט", אומר אייל דיין, בעל אולפני "ג'ניס", "פתאום העירייה נותנת לעצמה סמכות מעל בית משפט מחוזי. אם אני עומד בקריטריונים של בית מלאכה, אני צריך לקבל את התנאים האלה".

הציפייה של דיין וחבריו למאבק היא שבפגישה הקרובה יוחלט בראש ובראשונה על הקפאת התהליך של העברת סיווג ארנונת החדרים, "הביטחון היחיד שלנו הוא התאגדות ושיראו שאנו פועלים כגוף אחד ושהעירייה לא תוכל לפנות לכל אולפן ואולפן בנפרד. זה בעצם המסר, שאין יותר אולפנים בודדים – ברגע שאולפן אחד יידפק, כל האולפנים האחרים יסתדרו מאחוריו ויגנו עליו. אנחנו יותר מדי למודי מלחמות ונכווינו יותר מדי מהפעילות המבזה של העירייה שפגעה בנו אחד־אחד. בעירייה יצטרכו להתייחס אלינו כגוף אחד, וכולנו עומדים אחד מאחורי השני".

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "עיריית תל אביב־יפו רואה חשיבות רבה בעידוד אמנים  לפעול וליצור בעיר תל אביב יפו. החוק אינו רואה הבדל בין אולפנים מסחריים לאולפנים פרטיים וחדרי חזרות של אמנים. מנכ"ל העירייה ייפגש עם נציגי האמנים כבר בשבוע הקרוב במטרה לנסות להקל עליהם במסגרת החוק"