תקרית החיילת בעברית: שיעור במקארתיזם שיצא מכלל שליטה
באותו שיעור בשבוע שעבר באוניברסיטה העברית, במסגרת סמינר בתכנית ללימודי תרבות, קראו הסטודנטים והסטודנטיות במאמר "פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של אני" של פרויד. מכיוון שלפני מספר שנים נכחתי באותו סמינר בדיוק, בהנחיית אותה ד"ר קרולה הילפריך מקצועית ואדיבה, עיקריו עוד זכורים לי היטב: הוא עוסק בהפקעת המודע של היחיד לטובת הלא מודע של ההמון במצב עדרי ושלוח רסן; מצב שבו בחסות התגדשותו של הליבידו, המשוקע כעת בהמון, יכול היחיד לבצע דברים שלעולם לא היה מבצע תחת שיקול דעת בריא.
התקרית שנגזרה מאותו שיעור, על שלל הסתעפויותיה, הייתה בבחינת המשך עגום ומתסכל לשיעור של קרולה. היא החלה בעבודה רשלנית של עיתונאי "כאן", שלקחו מ"אם תרצו" תיעוד של ויכוח בין מרצה לסטודנטית והשליכו עליו את כל מה שערב לאוזני ההמון המשווע לפיטורי השמאלני הבא. הגעתו של האירוע לחדשות היה מתמיהה, שכן כבר בוידיאו ברור היה שהילפריך לא "גערה" בסטודנטית, ולבטח שלא "השפילה אותה". להפך, היא דיברה אליה כאדם בוגר, בעל תבונה, שיכול לקחת אחריות על מעשיו (״זה נאיבי להופיע במדי הצבא ולחשוב שלא יתייחסו לכך בהתאם״). היה נאיבי גם לחשוב שבכלי התקשורת יסרבו לעוט על חומר הגלם כמוצאי שלל רב ולשלח אקדמאית מהפקולטה הלא נכונה, ומהצד הפוליטי הלא נכון, לידי המון הטוקבקיסטים הצמא – ולעזאזל העובדות והחומר המתועד.
מאז, בעקבות תחקירי "הארץ" ו"שיחה מקומית", הלכה והתחוורה אותה אמת סוררת, תביעה לשיקול דעת שאיש מהעוסקים בתקרית לא נענה לה עד כה. העובדות כדלקמן: איש לא העיר לחיילת בזמן השיעור, וגם לא בכל הפעמים הקודמות שהגיעה עם מדים לשיעור. הילפריך, בתשובה אולי מדעית מדי, נמנעה מלשוחח בשיעור על המקרה הפלסטיני כמקרה בוחן לקולוניאליזם. החיילת, פעילה ב"אם תרצו", פנתה להילפריך לאחר השיעור ביוזמתה. אולם מצידה של הילפריך כל זה כבר מאוחר מדי. היא לא תוכל לחזור בשבועות הקרובים לאוניברסיטה היות והיא נתונה תחת איומים על חייה.
הבוקר (שני), כשנדמה היה שכבר הגענו לכדי מידה מתונה של קתרזיס, שוב פילחה הפרשה את הלב, והפעם לא רק מדאגה אישית לקרולה. פרסום מודעת התנצלות ענקית של האוניברסיטה בעיתון "ידיעות אחרונות" הוא שפל שלא היה לו תקדים, המעורר דאגה למצב האקדמיה בישראל ולכל הסטודנטים באשר הם, גם אלה אשר חברים ב"אם תרצו". מודעת האוניברסיטה היא בגידה, ולא רק במרצה בכירה במוסד, אלא בראש ובראשונה בערכים שעליהם אמורים להיות אמונים אנשיו: שיח שקול, מדעי וביקורתי. אוניברסיטת מחקר בעלת שם עולמי נכנעה לפרובוקציה של קומץ סטודנטים, מתוגברים על ידי המון זועם שמעולם לא הטריד עצמו בפרטי המקרה. במדינה בעלת בושה, משבצת ההתנצלות הייתה נשמרת לעיתונאי "כאן" ו"חברת החדשות", שהפיצו את האירוע בלא אחריות רק כדי לצבור פופולריות. אך זה, כמדומני, לא יקרה. הם כבר ממתינים ל"תקרית" הבאה.