ח"כ תמר זנדברג מסבירה: איך הפכה תל אביב למדינת אויב?

"תל אביב לא מחפשת אישור ולא סותמת את הפה. היא מקום להיאבק בו מפני שיש מי שיקשיב"

תחום המחקר של ד"ר מיכאל פייגה ז"ל, שנרצח בפיגוע הטרור בשרונה, היה תרבות השכול וההנצחה הישראלית. באחד ממאמריו תיאר את תרבות השכול כמתבססת על שלוש הסכמות חברתיות: השכול הוא מחיר הכרחי לקיום העם והמדינה; הציבור הישראלי כולו חש אמפתיה וכאב עם משפחות הנופלים; השכול מתעלה מעבר למחלוקות פוליטיות.

לעוד טורים בסדרה:
"תחי מדינת תל אביב שמוציאה למדינת ישראל את העיניים"
"הימין הקיצוני רצה יותר מהרוגה תל אביבית אחת" | ירון טן-ברינק
ראש העיר רון חולדאי: "תל אביב תמשיך להיות מגדלור לישראל"

[tmwdfpad]קשה לחשוב על תובנה סוציולוגית כל כך רחוקה מתל אביב 2016. לפני שנגמר ערב הפיגוע כבר מצאה את עצמה העיר במוקד גל שנאה ושמחה לאיד והואשמה בניתוק ובבועתיות. מדינת תל אביב מצאה את עצמה השבוע מותקפת כמדינת אויב. אלפי ניתוחים נכתבו על תל אביב ועל ההבדלים בינה ובין ישראל ובמיוחד הפריפריה. כשמירי רגב שאלה למה המפונקים נלחמים על רוטשילד, התשובה הייתה כי הם רוצים לגור כאן. אבל לא תל אביב הכלכלית או הנדל"נית היא המותקפת, אלא תל אביב הפוליטית. זו שהיא כתובת נצחית למאבקים על עמדות ורעיונות. תל אביב שהציתה את המחאה החברתית העוצמתית ביותר בתולדות ישראל. שייסדה את מצעד הגאווה. תל אביב שבה הוכו באלימות מפגינים נגד אפליית יוצאי אתיופיה. תל אביב שבה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. תל אביב שבה, ביוני 1998, חגגו ביחד בכיכר אחת את זכייתה של דנה אינטרנשיונל באירוויזיון ואת זכייתה של בית"ר ירושלים באליפות ליגת הכדורגל. אפילו האויבים שלנו – מטילים ועד מחבלים – רק רוצים להגיע לתל אביב.

מתחם שרונה בבוקר שאחרי (צילום: יולי גורודינסקי)

במציאות פוליטית של הסתגרות והתקרנפות, אובדן הבושה בצד התבססות גוברת והולכת על אלימות, גזענות ושנאה, האפשרויות שתל אביב מציעה הן כמעט בלתי נסבלות. הניסיון להכחיד רעיונית את תל אביב הוא חלק מההסתה נגד השמאל. לא רק בגלל מה שהיא מסמלת אלא גם מכיוון שהיא אתר למודעוּת פוליטית שמתנגדת לדעה הרווחת שנעה בין ימין לאדישות. היא בית לאנשים שנאבקים. תל אביב מסרבת להרכין ראש. היא לא מחפשת אישור, מסרבת לסתום את הפה ולהפסיק לשאול שאלות. היא מקום להיאבק בו מפני שיש מי שיקשיב.

בגלל זה תל אביב כל כך מפחידה. כל כך מכעיסה. מול לאומנות, אלימות ושנאה היא מציגה לא רק חזון של שפיות, חיים ואהבה, אלא גם אפשרות אמיתית לממש אותו.