חצי הגמר של האירוויזיון לא היה טלוויזיה מצוינת. גם לא רצינו שיהיה
מי שחשב משום מה שאירוויזיון בהפקת ה-BBC יהיה קצת יותר רציני ומכובד מבדרך כלל טעה ובענק: חצי הגמר של האירוויזיון היה בדיוק הטראש הקאמפי שהיינו צריכים השבוע, ומלבד העלייה המבורכת של נועה קירל לגמרי קיבלנו גם את צ'ארלס וקמילה, טרלול מפינלנד ואצבע משולשת ענקית לפוטין מצד קרואטיה
האירוויזיון פועל לפי חוקים שכל קשר בינם לבין העולם החיצון מקרי בהחלט. במרחב האירוויזיוני הפנימי אין דבר כזה "בלדה דרמטית מדי", גימיקים יכולים להעלות לגמר גם זייפנים איומים וההנחייה בקושי רלוונטית. כולנו כאן בשביל להנות – הקהל המזדמן, המעריצים האדוקים שמזהים כל בדיחה פנימית וגם הייט-ווצ'רז שרק רוצים לראות דברים מוזרים ולצקצק. בתוך הקרקס הזה, חצאי הגמר הם החזרה הגנרית המשונה. הדרך אל הגמר עוברת בדם, יזע וזיופים מהלחץ, וההפקה לרוב מינימלית למדי כדי לשמור את התותחים הכבדים באמת לגמר.
אחרי קליפ חמוד שהציג את תושבי ליברפול מקשטים את העיר בדגלי אוקראינה, הערב יצא לדרך עם הופעת אורח של צ'ארלס וקמילה וביצוע נוגה של הקלאסיקה Electric Dreams. על ההנחייה הופקדו כוכבת הרוק האוקראינית יוליה סנינה, הזמרת ומגישת הטלוויזיה אלישה דיקסון והשחקנית האנה וודינגהאם AKA רבקה מ"טד לאסו", שמשימתן העיקרית הייתה למשוך זמן עד גרהאם נורטון יצטרף לשידור הגמר. האחרונה הייתה מצטיינת השידור והזכירה לנו שלפעמים לס איז מור – בזמן שדיקסון הפגינה כישורים מוגבלים מאוד כראפרית וטורטרה לפטפט עם מתחרים על אוסף ספלי הדיסני שלהם, כל מה שוודינגהאם הייתה צריכה לעשות כדי לכבוש את ליבנו זה לרקוד כמו דודה המצחיקולית בחתונה. אל תפסיקי לעולם!
חצי הגמר הראשון של אירוויזיון 2023 נחשב ל"בית המוות" של השנה, ואפשר לומר בביטחון כמעט מלא שהשיר המנצח ייצא מחצי הגמר הזה. זה לא מנע ממנו להפוך ברגע האמת לתחרות זיופים, כשמתחרה אחר מתחרה שסיפקו רגע שמצדיק התקף חרדה קטן בשירותים. מתמודדים שעוד מתרגלים לסיטואציה זה כמעט מסורת של פורמט חצי הגמר, גם נטע ברזילי נפלה בזה, ובסוף שיר חזק והופעה מושקעת משנים יותר בשלב ההצבעה מביצוע קולי מושלם. נועה קירל הייתה התשיעית לעלות מתוך 15 וסבלה כמה חריקות משלה – זיוף פה, דיליי קל שם וגם רגעי של חוסר שביטחון שבהם התפלק לה קצת מבטא ישראלי, אבל החלק הכי חזק בנאמבר שלה הוא קטע הריקוד בסיום ואותו היא ביצעה בצורה קרובה למושלמת.
הכוכבים של הערב היא שוודיה ופינלנד, שמובילים בהימורים בפער של עשרות אחוזים מכל השאר. לורין השוודית, זוכת אירוויזיון 2012, היא המועמדת המובילה לניצחון והדבר היחיד שעירער קצת על הקייס שלה היה זיופים בחזרות. ברגע האמת היא שלחה את כולם להזמין כרטיסים לאירוויזיון נוסף בשוודיה, עם ביצוע מצוין לשיר שייתקע למליארדי אנשים בראש ליממה הקרובה. אם ההופעה של שוודיה הייתה אמנותית, רצינית, מרשימה ומרגשת, פינלנד הוא ההיפוך המוחלט והמשמח מאוד – טרלול מדהים וממכר שמשלב צרחות עם פופ רקיד, ארגז ענקי ורקדנים בצבעי ניאון ששד השתלט עליהם. מה עוד אפשר לרצות?
אחד הדברים המהנים בחצי הגמר הזה היה השוני הבולט בין המתחרים – פופ שנולד עבור מסיבות גייז לצד נאמברים אמנותיים ומוזרים יותר, קצת אינדי-רוק ואפילו חיקוי של רדיוהד משוק בצלאל. קרואטיה סיפקה את ההופעה מהסוג שאנשים הכי מצפים לראות באירוויזיון – נאמבר קברטי, מפוצץ בצבעים ואורות, עם שפמים מודבקים וריסים מלאכותיים, והתוצאה הייתה אצבע משולשת ענקית לפוטין. היחידים שבכלל התקרב לעמוס החושי הזה היה הקטע הניאו-פאגאני של מולדובה, AKA ברנינגמן על ספידים. והיו גם כמה פרפורמרים שהתמסרו לגיק הפנימי שבהם, מהזמר הסרבי ששר על זה שבא לו לישון על רקע רובוט מצויר ענק ועד ללהקה ממלטה שכתבה המנון על חרדה חברתית (עם סקסופון מכוסה בנצנצים).
כאמור, חצי הגמר הוא בדרך כלל המקום שבו המארחת מתקמצנת על קטעי קישור והעברת זמן מוצלחים, כי למה לשרוף את כל האסים על הערב הראשון. כוכבי אירוויזיונים קודמים שגויסו להרים נשמרו למוצ"ש, אבל לבריטניה היו כמה טריקים בשרוול. חלקם שימחו (שעשועון חמוד שבו נבחנו מנחים מהעבר על תחרויות קודמות), חלקם לא (למה להחזיר לחיינו את דאסטין תרנגול ההודו מאירוויזיון 2008?!), והיה גם ביצוע של Ordinary World של דוראן דוראן במחווה לקורבנות המלחמה באוקראינה, שהקפיץ את לחץ הדם של הצופים בישראל עם אזעקה מזויפת באמצע השיר.
ההפתעה הכי משמחת של הערב הייתה ההופעה של ריטה אורה, שקפצה למחרוזת להיטים מהודקת וכיפית ונראתה כאילו היא באמת נהנית ולא שם בשביל הצ'ק. לשם ההשוואה, כשמיקה עלה למחרוזת משלו באירוויזיון הקודם זה קרה בשלב כל כך מאוחר של התחרות שרוב הצופים כבר שכחו איך קוראים להם ואיזו מדינה הם מעודדים. ואף מילה על הופעת האימים של מדונה באירוויזיון בישראל.
העובדה שהפעם ה-BBC הובילה את ההפקה אולי גרמה לאנשים לפנטז על הטלוויזיה המצוינת שחווה אלברשטיין הבטיחה לנו, אבל אנחנו עדיין באירוויזיון. אין מנוס מקצת קרינג' וכמה רגעים מתים, אלה חוקי הפורמט. ובכל זאת, בריטניה עשתה כפי יכולתה כדי להרים הפקה שתהיה בו זמנית מהנה, מצחיקה וגם "מכבדת" במידה – שלא נשכח לרגע שהם מארחים השנה כי אוקראינה קצת עסוקה כרגע בעניינים אחרים. בסך הכל זה עבד להם לא רע, כי בשונה מהרבה מארחות אחרות, הערב לא סבל מהפקת יתר עם שניים-שלושה גימיקים לדקה. עם כל הצער שבדבר, גם העובדה שהמנחות מסוגלות לסיים משפט באנגלית בלי לשבור שן עזרה להן לצלוח את הערב הזה בכבוד יחסי. בחצי הגמר השני, שכולל כמה וכמה שירי גרועים או סתם משעממים, ובמקום ריטה אורה הבטיחו מחרוזת מוזיקה אוקראינית. בהצלחה עם זה.