כבוד השר אריה דרעי, אין דבר כזה חתונה בקפסולות

שמעתי ששר הפנים אריה דרעי מציע שיהיה מותר לעשות חתונות של עד 200 איש בקפסולות. אני לא חושב שזה יעבוד. למעשה, אני יודע שזה לא יעבוד. עכשיו, אפידמיולוג אני לא. בסך הכל די ג'יי צנוע שבעוונותיו למד משפטים ומנהל עסקים (וברוב תקופת לימודיו השלים שעות שינה מהתקלוט בלילה שלפני). 

גם בתפילות אני לא מבין כלום. אני חילוני גמור שבלחץ עשה בר מצווה ומעולם לא ראה ישיבה חרדית מבפנים. יחד עם זאת, אני לגמרי מכיר בכך שיש אנשים שבחרו בדת והיא הדבר הכי חשוב להם בעולם – ולכן צריך למצוא דרך ליישב את הסיכון להדביק ולהידבק יחד עם הבחירה שלהם. הייתי בוחן את זה בעיניים של אפידמיולוג (באותה מידה שבכל סוגיה הלכתית הייתי פונה לרב) – אבל מה אני מבין בזה. 

גם בהפגנות אני לא מתיימר להיות מומחה. הלכתי קצת בתחילת הבלגן למחאות העצמאים, ונראה לי שהרבה אנשים צפופים, צועקים ושרים זה די מדבק, אפילו במקום פתוח. אני מבסוט על החברים שלי שהולכים לבלפור כי הם מצאו אאוטלט בתקופה המזעזעת הזו, אבל בחיי שאני לא מצליח להבין מה המוחים חושבים שיקרה בסוף. שביבי פתאום יתעייף? ייכנע? סביר יותר ששרה תוותר על תספורת ביום סגר. וגם במקרה הזה, אני מכיר בכך שיש אנשים שבטוחים שהמחאה היא הדבר הכי חשוב בעולם כרגע. וגם פה צריך למצוא דרך ליישב את הסיכון להדביק ולהידבק בקורונה עם הבחירה שלהם. הייתי מציע להסתמך על נתונים ולא על פנקסנות וסגירת חשבונות פוליטית, אבל כאמור – מה אני מבין בזה. 

בחתונות אני כן מבין. עשיתי איזו אחת או שתיים או אלף בחמש עשרה השנים האחרונות, ואפילו כמה אירועים בין הגל הראשון לשני כשעוד היה מותר (וגם כשהיה רק חצי מותר). עשיתי כאלה שנגמרו באפטר עד הבוקר ועשיתי כאלה שנשארו בדיסקו כי הוזמנו רק משפחות. עשיתי של אשכנזים, עשיתי של מזרחים, עשיתי כאלה שהתחילו עם ריקודים בהפרדה עם מחיצה ועשיתי כאלה עם חתן וחתן וכלה וכלה. דבר אחד אני יודע: אין דבר כזה חתונה בקפסולות. אין.

כאילו, יש בטייטל. לא בפועל. לא בישראל 2020. עד 50 איש בחוץ? יבואו 100. הם יתחילו בחוץ אבל יעברו פנימה למזגן, כי בקיץ חם ובחורף קר. אסור רחבה? ירקדו צפופים איפה שאפשר. חובה מסכות? צ'ייסר וחצי והמסכות היחידות שתראו לא יעלו מעל קו הסנטר, וכמו שראינו אתמול במקרה של פיזור החתונה בגבעת זאב ששודר בכל מהדורות החדשות, גם אם יבוא שוטר ואפילו תופעל אלימות – המסיבה תימשך ברגע שהוא יילך. כי אין דבר כזה חתונה בקפסולות. לא היה, לא יהיה ולא יכול להיות.

אני יודע שלזוגות כבר אין סבלנות. אני יודע שהפרנסה שלי ושל אנשים שאני מאוד אוהב תלויה על בלימה ושהעזרה מהמוסדות לא תמיד מספיקה. אני בעיקר יודע שזה קשה פי מאה להיות בסדר כשמימינכם, משמאלכם ובעיקר מעליכם שמים על ההנחיות פס אחד גדול. אבל האמת צריכה להיאמר והיא שהדבר שהכי יעזור לחתונות נורמליות ולפרנסה של ענף שלם להתחיל לחזור – זו התמודדות מושכלת עם המחלה הנוראית הזו ולא הצטרפות לאורגיית התיחמון שמתחוללת מסביב. כי גם אם זה מרגיש שכולם עובדים פה על כולם – יש אחד שלא משתתף, וזה הוירוס.

אז אולי זה הזמן להפסיק לצעוק על ואל מישהו אחר, אם בהפגנה או אם בתפילה, ולקלוט שאנחנו הם מי שאנחנו מחכים שיפתרו לנו את הבעיה, ולא אף אחד אחר. אולי. מה אני מבין.