העונה החדשה של "טווין פיקס" – מפתה, דוחה ויפהפיה בדיוק כמו פעם
החלומות המסויטים, הזליגה בין הפנטסטי למציאותי, האמריקנה האיטית שמסתירה ריקבון, וכל שאר הטיפוסים המנותקים והתמוהים - כולם עדיין שם, אפקטיביים כתמיד
מהו הדבר שאנחנו עושים מיד במפגש עם מי שלא ראינו כמה שנים, אם לא לבדוק כמה הוא הזדקן? זה בערך המפגש החוזר, אחרי 25 שנים, עם "טווין פיקס". אלוהים כמה שהם הזדקנו (וכמה שאנחנו הזדקנו). אלו לא רק תווי הפנים העדינים והמתוחים של קייל מק'לכלן (אייג'נט קופר), לורה פלמר (שריל לי) או שלי (מדשן אמיק) שאיבדו את בוהק הנעורים שלהם, אלא גם השטיק הדיוויד לינצ'י שכבר לא חדש (גם בזכות הקריירה הפורה שלו בקולנוע, וגם בזכות החקיינים הרבים בטלוויזיה).
בתחילת שנות ה־90, "טווין פיקס" ולינץ' הגדירו מחדש מה אפשר לעשות בטלוויזיה אם רק מתייחסים אליה באותו כובד ראש ותשוקה ומחויבות כמו לקולנוע, ערבבו ז'אנרים כאימה, קומדיה, אופרת סבון ופנטזיה בטירוף של אלכימאי, התעלמו מקונבנציות סיפוריות ובעיקר פתחו דלת להרבה מאוד סדרות שהלכו בעקבותיהם.
>> ראש בראש: "טווין פיקס" סדרה מושלמת או אוברייטד?
מאז חלפו הרבה מאוד פיקסלים מתחת לנהר. הטלוויזיה הפכה ליעד נחשק עבור שחקנים הוליוודיים, החלוקה ההיסטורית לז'אנרים טהורים נראית מיושנת, ועל זה יש להוסיף את השפע וההצפה הלא סבירים של תוכניות טלוויזיה חדשות. "טווין פיקס 2017" פשוט לא מתחרה באותו מגרש ישן משנות ה־90.
רק שכל זה לא משנה את העובדה שהלב רוצה מה שהלב רוצה, והלב רוצה "טווין פיקס". למרות כל הנאמר לעיל, ל"טווין פיקס" יש מקום נוסטלגי, והיא לא אמורה בכלל להתחרות בתוכניות שמסביב, רק בעצמה. במבט ראשון היא נראית קצת כמו השחקן הקשיש שכולם עומדים ומוחאים כפיים לכבודו ברגע שהוא עולה על הבמה, רק מפני שהוא עדיין סוחב. אבל "טווין פיקס" הרבה יותר מסתם סוחבת. היא עדיין מעולה.
אחרי 25 שנים שלוות בעיירה המנומנמת טווין פיקס, חוזר הרוע לשכון בה ולערער את המרקם החברתי העדין. הראשונה שמבינה ומתריעה על השיט שמתקרב במהירות אל המאוורר היא הגברת עם בול העץ, כמובן. חלפו הרבה שנים והיא לא במיטבה, אבל בול העץ מגיד העתידות עובד כמו תמיד, ואחרי מה שקרה אז עם לורה פלמר, אין מי שיעז לומר אחרת.
העלילה הלינצ'ית המרוסקת מציגה שניים או שלושה קווים מקבילים שעתידים להיפגש – תעלומת רצח משונה וגרפית של ספרנית העיירה ושל עוד אלוהים יודע מי. הסוכן קופר שנעלם ולא שמעו ממנו שב גם הוא אל טווין פיקס, נקרא בעקבות הסיוטים שלו והחשבון הלא סגור עם המקום. הפעם יש שניים ממנו, קופר המפוצל; האחד נראה כאילו קפא בזמן, סוכן ה־FBI משוח השיער, הנמרץ לגלות מה קורה סביבו. הוא זה שמתקשר עם דמויות העבר, מקבל מהן רמזים סתומים, ואולי נענש על העיסוק בעולמות שמעבר.
האייג'נט קופר השני נראה כמו פושטק שזוף מדי, עם אצבע קלה מאוד על ההדק, עיניים שחורות ומתות, ולא ברור מהן הכוונות שלו, והאם הוא נושא בתוכו מהאיכויות הרצחניות של בוב. חוץ מאלו, כיוון שזה לא מספיק דחוס ולינצ'י ומדיר שינה, יש עוד איזה פרויקט טכנולוגי תמוה – תא זכוכית המצולם ומנוטר 24/7 על ידי סטודנט צעיר, בתקווה שתופיע בתוכו איזו התגלות, רוח, או במקרה הממש גרוע – שד מהגיהנום.
החלומות המסויטים, הזליגה בין הפנטסטי למציאותי, האמריקנה האיטית שמסתירה ריקבון, וכל שאר הטיפוסים המנותקים והתמוהים של טווין פיקס – כולם עדיין שם, שמורים יפה למי שחיכה בסבלנות, אפקטיביים כתמיד. זה מפתה, דוחה, מכוער ויפהפה בדיוק כמו אז, ואין תחושה של בגידה במקור או במי שצפו בו. בשביל קאמבק של אחרי יותר משני עשורים, זה באמת כל מה שאפשר לבקש.
על מה הסדרה? 25 שנה אחרי, רוע קדמון כלשהו חוזר לעיירה טווין פיקס.
לראות? כן, אבל חייבים להכיר קודם את שתי העונות הקודמות.
[interaction id="591971fb27f14f69495b0aa8"]