סטטיק ופיתה דרוזית – בשביל זה צריך אגודת סטודנטים?

היוזמה הפרודית למחצה למהלך היפרדות היסטורי של הסטודנטים בגילמן מאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב ראויה לגיחוך מסוים, אבל היא מבטאת ביקורת שראוי שתישמע על הדברים שעושה האגודה. ובעיקר על הדברים שהיא לא עושה

מאבק עובדי הניקיון באוניברסיטת תל אביב. צילום: ליאת דאודי
מאבק עובדי הניקיון באוניברסיטת תל אביב. צילום: ליאת דאודי
15 במאי 2017

מאז הבחירות האחרונות לאגודת הסטודנטים בתל אביב – שנערכו בדצמבר האחרון – בניין גילמן כמרקחה. מושבה הידוע לשמצה של הפקולטה למדעי הרוח משתעשע ברעיונותיו ההיתוליים של "הוועד הפועל למדעי הרוח", יוזמה פרודית למחצה ורצינית למחצה שהחלה לצבור תמיכה ממשית בקרב הסטודנטים בבניין, ובכך – אם נשתמש בשפה שהם מבינים היטב – מגלמת יותר מכל את מיזוג הפרודיה עם הפוליטיקה בעידן הנוכחי. עם פעולות הועד ניתן למנות בין היתר תשלום ב"שנקל ייצוגי" מנייר עבור פינת קפה האמון שבבניין (שצברה חוב של מאות שקלים לאגודה), ביקורת ארסית על השירותים ה"סחו-נורמטיביים" שהאגודה מציעה לסטודנטים, וגולת הכותרת: משאל עם לקראת גילזיט (על משקל ברקזיט) מאגודת הסטודנטים שעתיד להיערך ב-24 במאי, ומשמעותו התנתקות חד צדדית של הסטודנטים בגילמן מהאגודה (לא ברור אם יש ביכולתם או ברצונם להוציא זאת לפועל, אך המשאל מצדיק עצמו גם כניסוי סאטירי).

מידת ההיתוליות של היוזמה איננה רלוונטית, שהרי כל הטענות המוצפות בחסותה שרירות: אגודת הסטודנטים היא מוסד מנוון שעיקר תרומתו מתמקדת במצג של אווירה סטודנטיאלית (מושג סחו-נורמטיבי כשלעצמו), כמו הופעות של פורטיס וירידים של בירה ופיתה דרוזית. השאלה המתבקשת איננה אם "הוועד הפועל למדעי הרוח" טומן בחובו תוכן פוליטי ממשי, אלא אם אגודת הסטודנטים היא גוף שמצדיק את קיומו, ובבסיסו ערכים החורגים מאספקת מיקרוגל לסטודנטים שתקועים עם שניצל בטמפרטורת החדר. מי כאן, בעצם, הפרודיה?

להמחשה נגלול את דף הפייסבוק של האגודה. נמצא את סטטיק ובן אל בהזמנה מיוחדת ליום הסטודנט, הזוכה בפוסט עצמו לשלושה סימני קריאה ולתיאור "קרנבל? הופעות? דוכנים ואטרקציות מטריפים שיעיפו לכם את הפוני? קלללללל". בהמשך יבואו עוד כמה קידומים ליום הסטודנט, הזמנה ליריד תעסוקה ולתחרות ריצה, מם על הפאנג'ויה, וכך הלאה. אך אוניברסיטת תל אביב איננה שבט צופים הזקוק ללו"ז של הרצאות וירידים, הפונים מלכתחילה רק לפלח מוגבל של סטודנטים. מדובר במוסד ביורוקרטי מפלצתי, משופע בלשכות אטומות ואי צדק, שהסטודנטים משמשים בו ככוח עיקרי אך ממעטים לנצל אותו. האם לא ראוי שאגודת הסטודנטים תתמוך באופן פומבי במאבק הסטודנטים למען עובדות הניקיון, המנסה להתרומם החודש בתמיכתם הצנועה והנסתרת? האם היא ערה להתנגשות שנרשמה בשבוע שעבר בקמפוס בין הסטודנטים הערבים לפעילי אם תרצו? האם יש בכוונתה להילחם על זכות הסטודנטים לשכירות הוגנת בתל אביב ולשמש כגב לשוכרים?

מחאת הפלפלים באוניברסיטת תל אביב, יוני 2014. צילום: אורן זיו
מחאת הפלפלים באוניברסיטת תל אביב, יוני 2014. צילום: אורן זיו

קל להבין באילו תנאים נרדמה האגודה על המשמר. במשך שנים פעיליה משתמשים בה כמקפצה בדרך לתפקידים במפלגות רדומות ממילא, ובראשן מפלגת העבודה, שבתחומי הקמפוס עדיין נתפסת ככוח פוליטי איתן. נתונים מן הפרוטוקולים של ישיבות האגודה מעידים כשלעצמם על מוסד מנומנם, בלתי סטודנטיאלי בעליל, הנשען על דמוקרטיה חיוורת וטקסית. בפרוטוקול ישיבת מועצת הסטודנטים מינואר האחרון, שבה נבחרו פה אחד שבעה מבעלי התפקידים באגודה, רק חבר אחד הרשה לעצמו להתנגד למינוי של מועמדת (המשמעות: 309 הצבעות בעד מועמדים בישיבה, רק הצבעה אחת נגד מועמדת, ואפס נמנעים). לכל תפקיד הנהלתי הוגשה מועמדות אחת בלבד. כך לא מתנהלת דמוקרטיה, ובטח שלא דמוקרטיה צעירה.

אופוזיציה, גם בדמות יוזמות שכוונותיהן מוטלות בספק, לא תזיק לקברניטי האגודה, שככל הנראה לא מבינים את מהות תפקידם כראוי. הסטודנטים זקוקים לגוף לוחמני שיזקק מהם בחזרה את הכוח הפוליטי שהופקע מהם במדינה המזניחה את תושביה הצעירים באופן תדיר. סטטיק ובן אל, צ'ופר נחמד בסך הכל, לא אמורים לשמש כפיצ'ר המרכזי.