טיול לקצה השני של העולם
לאחר כיומיים של טיסות הגיע ארז רוקח לקצה השני של העולם - אלסקה. מתברר שגם בגיל 16 אפשר לטייל במקומות שלא חלמתם שקיימים
רבים מצפים לאחר השירות הצבאי לטיול החלומי למזרח או לדרום אמריקה, אבל אני יצאתי לטיול חיי כבר בגיל 16. בסוף כיתה י"א הייתי בדרכי לקצה השני של העולם – אלסקה. המסע ליעד הנחשק ארך כיומיים וכלל שלוש טיסות. הוא נערך במסגרת ארגון Lions Club שבו חברים כ־1.4 מיליון איש בכ־46 אלף מועדונים וביותר מ־200 מדינות בעולם. הארגון, הפועל למען הקהילה ונועד לשם פעילות התנדבותית־חברתית, עורך חילופי נוער ברוב המדינות בעולם. רוב חברי הארגון הם אנשים לאחר גיל 50 אשר מעוניינים לתרום לחברה שבה הם חיים.
לאחר כיומיים של טיסות הגעתי לשדה התעופה של פיירבנקס – שדה קטן בעיירה שבה חיים כ־30 אלף תושבים. האיש שאירח אותי בביתו, יחד עם שני בחורים נוספים בני גילי, האחד מגרמניה והשני מאיטליה, היה פִיל לָזָרוֹ. שלושתנו התמקמנו בביתו של פיל, בעליית הגג שהייתה פנויה רק עבורנו. במהלך שבוע שלם יצאנו כל יום לטיול אחר. הטיולים שם לא דמו לשום מקום אחר בעולם. כך למשל לקח אותנו פיל לבצע ניפוי זהב על פי השיטה הישנה של מציאת זהב. בחנויות הקטנות אמנם מכרו גרגירי זהב קטנים, אך אין כמו למצוא את הדבר האמיתי בעצמך. נסענו כשעה וחצי למקום שבו מצאו זהב בפעם הראשונה באלסקה. פיל הגיע עם הכלים הדרושים למלאכה: מגפיים גבוהים לכל אחד, מכשיר עץ לניפוי זהב ואת חפירה מעץ. השיטה הולכת כך: ממלאים כמה דליים של עפר ואבנים מתוך הנהר בתוך מעין צינור מעץ שמתחתיו מגלשה. לאחר מכן לוקחים הרבה דליים של מים, שופכים לצינור ומנערים היטב את המכשיר. כאשר נשארים גרגירים קטנים יחסית לוקחים אותם לקערה ומתחילים לסובב אותה. העיקרון מבוסס על העובדה שזהב כבד יותר מהאבנים. אחרי כמה שעות עבודה הצלחנו כולנו למצוא כשלושה גרגירי זהב כל אחד, שאותם שמרנו בתוך מבחנה קטנה כמזכרת.
צילום: ארז רוקח
חוץ מניפוי הזהב, נסענו לטיול של שלושה ימים לבית העץ שבנה פיל בעצמו כ־250 ק"מ צפונית לפיירבנקס. התנועה באזור הייתה אך ורק עם רובים מכיוון שבאזור מסתובבים דובים רבים. לאחר האירוח אצל פיל הצטרפתי למחנה של שבועיים עם בני נוער נוספים מהעולם. מתברר שגם בגיל 16 אפשר לטייל במקומות שלא חלמתם שקיימים.