8 טיפוסי לילה שאפשר למצוא בכל בר תל אביבי

הריבוקיסטית

לבושה במכנסי ספורט זרחניים ובנעלי ריבוק שנשחקו במידה מתוכננת מראש, הריבוקיסטית מתמזגת באורח שלם ונטול אירוניה עם רוח התקופה. כבר שנים שאיננה יוצאת לברים במובנם השגור. בשעת רגיעה ניתן יהיה למצוא אותה רק במקומות המתכנים "לאונג'ים" ומשמשים לאתנחתא בליינית קצובה. הרי בכל מקום שבו יישמע ביט אלקטרוני תחל לרחף על הפרקט בריקודה המוכתב על ידי אופנות הנהוגות מעבר לים. כמו כן היא מחילה הפרדה גמורה בין הלילה לרומנטיקה, שהרי עולם ההיכרויות חוטא לטוהרה המזוקק של המסיבה, הנתפסת על ידה כהתארעות המסונפת לממלכת האמנות.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
כך נראים בלייני העיר ב-4 בבוקר
למה אני כל כך אוהב את הבר הגרוע הזה
בחן את עצמך: עד כמה אתה מטונף?

הירושלמי

בימים כסדרם הם פזורים במשכנים אפלים כדוגמת האוגנדה או הרוקוקו, אך הופעות צעקניות בלבונטין 7 משמשות עבורם כנסי מחזור התובעים את אחדותם. ההיסטוריה שכחה אותם, והם, ככוכבי ריאליטי שנס ליחם, נאחזים בדווקאיות בכל אשר הם כבר מכירים: מאזינים לאלבומים החדשים של הרכבים כמו ההורורס או Wavves, מבקרים בפיצ'פורק אחת ליום ומנהלים ויכוחים על מותו ותחייתו של הפאנק. בהתאם לרוח התל אביבית של ראשית המילניום, הירושלמי הוא טיפוס מופנם, ציני ומתנשא, ולקיים איתו מערכת יחסים זה רעיון בלתי חכם בעליל.

המטנדרת

חוזה הבילוי עם המטנדרת הוא לעולם טנטטיבי, ארעי ופרוץ מראש. היא תכבד אתכם בנוכחותה בחלקו הראשון של הבילוי, אך ברגע השיא תחיש לעבר יעד בלתי ידוע עם מסך הטלפון תחוב בפניה. ברשימת המאצ'ים שלה מחכים על המדף עשרות גברים המתחרים ביניהם, ולמרבה הצער גם איתכם, על מנה קצובה מזמנה הלילי היקר. מן ההכרח לפרגן לה, שכן במקרה זה כל ביקורת עשויה להתפרש כצרות עין.

המשוררת

האם שמעתם על ליין "אני.אני.בדרך!" הכולל קריאת מסרונים מומחזת ומתרחש במחסן של ההודנא, או שמא יצא לכם לבקר בערב הקראת מתכוני עדשים שהתקיים בכוך האופניים שמול הפורט סעיד? כך או כך, דעו שהערבים הללו, ועוד רבים מסוגם, הם פרי עמלה המיוזע של המשוררת, המבקשת לשמור על גחלת היצירה בחיי הלילה העירוניים, פלטפורמה שמתה ככל הנראה עם דוד אבידן. המשוררת החרוצה לא תנוח לרגע ותסייע להפצתם של כתבי עת לשירה בכל הברים בעיר, אף שלרוב הם משמשים אותם כתחתיות סופחות לבירה.

המתגנדר

מדובר בטיפוס הופכי לריבוקיסטית, החוטא באותה האדרה לתת התרבות הטכנואידית אבל במקום הצניעות הספורטיבית מאמץ מראה אקסטרווגנטי וצבעוני. המתגנדר כל כך רוצה שתל אביב תהפוך לברלין עד שהוא מייצר לעצמו בועה ברלינאית בתודעתו, שבה הוא יכול לצאת מן הבית בלילה עם נצנצים על פניו, חולצת רשת לגופו ומשקפי שמש, בלי לספוג הערות פוגעניות בהליכתו הלוך ושוב על אלנבי. ההערות נשמעות כמובן, אך מתוך מסננת המציאות המדומה של המתגנדר נשמעים רק ניאוצים מוכרים בגרמנית, ברוח "סליחה, לא נראה לי שהמסיבה היום היא בשבילך", או "דבר גרמנית, אתה בגרמניה".

המקססת

חצי גולדסטאר מונח תדיר בשולחנה, אם כי לצערם של בתי העסק הפלורנטינאים מדובר בכוס אחת הנלגמת בהשתהות במהלכו של ערב שלם. מוקד הנאתה איננו בשתייה, אלא במה שנמצא בארנק הסהרוני שרכשה באחת הקולוניות הישראליות בהודו. אצבעותיה מדשדשות בסהרון בכפייתיות, וחבריה נהנים ממצב רוחה המרנין והחף מתנודות בולטות. לעולם לא תסרב למפגש ספונטני, שכן את מה שהיא עושה מדי ערב בין כה וכה בסלונה לא אכפת לה לעשות בבר שמתחת לבית.

הדי.ג'יי

כובע אמריקאי לראשו, אוזניות משוכללות על צווארו ותחמושת סלנג ממחוזות ה"בדוּק" וה"שבוּר". הוא סוגר את הלילה בספוטניק, בגמא או בלאונג' של הבלוק, מה ששולל כמעט בוודאות את היתכנותו של דיי ג'וב מן השורה. כשהוא מגיע למסיבה הוא ממעט לרקוד ומאזין למוזיקה בארשת ביקורתית. הקטע המוזיקלי האהוב עליו איננו אלקטרוני, כי אם השיר ההוא של יותם אבני על בחורות בנות 20.

הזוגיים

הזמנת האחד כרוכה בהגעת האחר, אך לעולם רק אחד מהם רצוי באמת. הם באורח תמידי הראשונים להגיע והראשונים ללכת הביתה. קשה להאשימם ברכות לבב, שכן הם היחידים שמצליחים ליהנות מן הבילוי כשלעצמו מבלי לחבל בו עם כלכלה של ציפיות רומנטיות, הרס עצמי או ביטחון עצמי פגיע. רק הם יכולים לחזור הביתה, להניח את הראש על הכר ולהגיד שפשוט היה כיף.