חם, רותח, קפוא: המוזיקאי הכי חשוב שנחת כאן מאז 2019
לא בכל יום מגיע לעיר מוזיקאי בסדר הגודל הזה, בטח לא מאז הקורונה, אבל היום כן: ההופעה של יאן בלומקוויסט הלילה באומן 17 היא אירוע שאסור למי שאוהב מוזיקה אלקטרונית להחמיץ
אם תקשיבו היטב למוזיקה של יאן בלומקוויסט תוכלו לשמוע את הלב שלכם נשבר. ליתר דיוק, תוכלו לשמוע את כל הפעמים שבהן הוא נשבר אי פעם, כמו רמיקס פולשני שנרקח מהיסטוריית השברונות הפרטית שלכם. מעטים הם המוזיקאים שמגיעים לכאן כשהם בשיאם היצירתי, בטח מאז פרוץ הקורונה, ויאן בלומקוויסט הוא כנראה המוזיקאי הרלוונטי ביותר שהופיע כאן בשנתיים האחרונות. מחר (חמישי, 10.02) במועדון האומן 17 הוא יעלה לשיר את יצירות הטכנו הנוגות והמהפנטות שלו ומי שיהיה שם לא יוכל אלא לדמוע אל נוכח כל היופי הזה.
בלומקוויסט אמנם לא מגיע לכאן עם המופע "Disconnected" שחרך את העולם עד 2020 (כאן בוידיאו ממעל) אלא עם גרסת סולו רזה יותר, אבל האמת היא שכל הפירוטכניקה מסביב היא בונוס ומעטפת בלבד לכוכב האמיתי של השואו: הקול של יאן בלומקוויסט. זה קול שמצליח באופן מכושף להיות חם וקר בו זמנית, כמו כדור שלג שעוטף ליבת אש או אם להיות מעט פחות פואטי, גלידה מטוגנת. הדיסוננס המרהיב הזה הוא תמה מרכזית ששזורה לאורכה ולרוחבה של כל המוזיקה שבלומקוויסט יוצר, עוטף את הקול שלו בשכבות סאונד בלתי אפשריות של חום חורך וקור צורב. פיוריסטים של טכנו יגידו שזה יותר האוס, פיוריסטים של האוס יגידו שזה יותר טראנסי, אנשים עם אוזניים יגידו שזה יפה יפה יפה.
בלומקוויסט נראה צעיר מאוד אבל הוא כבר בן 40, ומאחוריו יותר מ-500 הופעות חיות. זה לא עוד די.ג'יי שבא מחו"ל ללהטט על קונסולה מקומית, זה מוזיקאי שהוא בעצם סינגר/סונגרייטר שכותב ומבצע את שיריו שלו, ועושה את זה כבר לא מעט שנים. על רחבת הריקודים במועדונים, בפסטיבלים או על הפלאייה של ברנינג מן זה מייצר אנרגיה אחרת, רכה וקסומה וכמעט ספיריטואלית, מוזיקה לרקוד אותה עם מילים להקשיב להן ולהיסחף לתוך הסימביוזה הנדירה בין השתיים. מוזיקה שהיא סתירה פנימית מתמשכת ורפטטיבית בין אינטליגנציה וקיטש, בין ביט אקסטטי ובין מלודיה מאלחשת, בין הדחף לרקוד כמו דרוויש סופי והדחף לשכב, לעצום עיניים ולהתאיין אל תוך הכלום.
בלומקוויסט הוא הפסקול של ברלין לא פחות מיוצרי הטכנו הקשוח שבדרך כלל בוקע מהעיר שחוברה לה יחדיו, אם כי הסאונד שלו מאוד לא ברלינאי במובן הזה. יש במוזיקה שלו משהו אורגני, מיסטי, אמוציונלי, החיבור שהוא מייצר בין שירה מלחששת ומלאת רגש ובין מלודיות שממריאות בספירלות ארפג'יו אינסופיות הוא נוסחה שבלומקוויסט פיתח ומאז משכלל וריאציות יפהפיות שלה. בעקבותיו ולצדו צמח דור שלם של יוצרי טכנו מלודי שכותבים שירים של ממש בתבניות של בית-פזמון-סי-פארט כאילו היו יוצרי אינדי מיוסרים ומופיעים מול רבבות בפסטיבלים. "אנשים רוקדים לעולם אינם טועים", כתב בלומקוויסט באחד מלהיטיו הראשונים, נבואה שמאז מגשימה את עצמה כי הוא פשוט אינו טועה.
מעט מיותר להכביר מילים על הפלא הייחודי שהוא יאן בלומקוויסט כשהוא מופיע הלילה בתל אביב ואפשר פשוט ללכת ולהיווכח. נעשה את זה פשוט: אם אתם אוהבים מוזיקה אלקטרונית אל תחמיצו את ההזדמנות הזאת לראות אמן גדול לייב. שוב הגיע הזמן לרקוד עם דמעות בעיניים.