יד שנייה: שוק אלנבי-רוטשילד, אז והיום
שוק אלנבי-רוטשילד
יולי 1954
שנים אחדות לאחר פתיחתו פסאז' סולל בונה הוא אחד ממוקדי המסחר ההומים של התל אביבים, המבקשים להימלט אליו מהשמש הקופחת, לערוך בו קניות ולצפות בסרטים בקולנוע שבמקום. הפסאז' שתוכנן על ידי האדריכלים דב כרמיה ואריה שרון מחבר בין רחוב אלנבי לרחוב יבנה, שניהם חוצים את שדרות רוטשילד. הוא נבנה עבור חברת הבנייה ההסתדרותית שנשאה את שמו, וקומותיו העליונות של הבניין שמעל הפסאז' ששימשו כמשכן להנהלת החברה. במהרה בחרו לו התל אביבים כינוי משלם: פסאז' תמר, על שם בית הקולנוע ששכן בקומת המרתף שלו אשר היה הראשון בתל אביב שהיה בו מזגן ושבתחילת דרכו הקרין סרטי איכות כגון "אורז מר", "האדם השלישי" ו"סיפורי לואיזיאנה". בשעות הבוקר אפשר היה למצוא בקולנוע תלמידי תיכון שהבריזו מבית הספר כדי לצפות בסרטי פורנו ולקבל שיעור ראשון במיניות. הפסאז' הסואן שכן בפינת שניים מהרחובות המרכזיים של העיר – רחוב אלנבי מצד אחד ושדרות רוטשילד מצד שני. בשנים הקרובות, וביתר שאת בשנות ה־60, עברה השדרה תהליך הידרדרות הדרגתי שלווה בהגירה שלילית של תושביה והזנחתה, וגם הפסאז' דעך.
יולי 2017
לאחר יציאתה של חברת סולל בונה מהבניין ננטש הפסאז', ולהוציא כמה חנויות מיתולוגיות של בעלי מלאכה שנותרו בקומת הקרקע המוזנחת לא נותרו בו מוכרים או קונים. את מקומם תפסו נרקומנים ודרי רחוב שרצו לתפוס מחסה מהשמש הקופחת. בית הקולנוע הפך למועדון תמרה'ז לאונג'. ב־2009 החלה הריסתו עבור בנייתו של מגדל מאייר היוקרתי, ובתחתיתו נבנה הפסאז' מחדש כשוק האוכל רוטשילד־אלנבי, בפינת הרחובות הכי תל אביבית שיש: שדרות רוטשילד הן מסמלי הבילוי התל אביבי; אלנבי הוא אולי ציר התחבורה העיקרי של מרכז העיר ורחוב בילויים ומסחר מכובד בפני עצמו. הפסאז' שנפתח בשוק מציע לבאיו דוכני אוכל מפונפנים לרכישת ירקות, פירות, דגים ובשר, וגם מנות גורמה ומקומות ישיבה. הזכר היחיד שנשאר מהפסאז' המקורי הוא החיבור בין אלנבי לרחוב יבנה. הרוח הסוציאליסטית ששררה במבנה הוחלפה ברוח קפיטליסטית מובהקת, מהעיצוב הראוותני עד לחנויות המציעות אוכל ומצרכים במחירים מוגזמים.
