איזה סרט: 5 המלצות רותחות לקראת יום הקולנוע הישראלי

יום הקולנוע הישראלי שוב איתנו (רביעי, 27.10, כלומר בעוד יומיים) והשנה לא פחות מ-31 סרטים חדשים – כולל סרטי דוקו וסרטים בטרום בכורה – מחכים לצופים שיזכו לראות אותם תמורת עשרה שקלים בלבד. חגיגה. לפניכם מספר אופציות שכדאי מאוד לנצל ביום הזה.

הפוליטי // ויהי בוקר

העיבוד של ערן קולירין לספרו של סייד קשוע זכה בשבעה פרסי אופיר – לסרט, לבימוי, לתסריט ולשחקנים – וכבר הצליח לעצבן הרבה אנשים שלא ראו אותו. בני זוג מירושלים, סמי (אלכס בכרי) ומירה (ג'ונא סולימאן), נוסעים לחתונה בכפר ילדותו של סמי בתוך גבולות ישראל, וכשהם מנסים לשוב הביתה הם מוצאים עצמם לכודים בשל מחסום צבאי. שוט הפתיחה היפיפה מראה את החוגגים מנקודת מבטן של יונים בכלוב. אך כשהכלוב נפתח, היונים חוששות לצאת. זאת נקודת מוצא סמלית ואירונית לסרט שהולך ונעשה אלגורי וסהרורי ככל שהוא מתקדם. יש לציין שדברי הביקורת השוצפים של השחקנים שמשכו אש אל "ויהי בוקר" אינם מייצגים את הסרט, שמציג חברה פלסטינית ישנונית וחייל ישראלי מבולבל אחד.

האישי // מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם

הקורונה תקעה את זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים 2020. עכשיו הוא סוף סוף מגיע למסכים, לפחות ליום אחד. זה סרט יוצא דופן, שבו הקולנוען דני רוזנברג מתמודד עם מותו הקרב של אביו מסרטן, באמצעות צילום סרט שבו רוני קובן מגלם אותו, ומרק רוזנבאום (המצוין) מגלם את אביו, ויחד הם מנסים לצלם סרט דל תקציב על משפחה שבורחת מתל אביב בשל חשש מפצצת אטום שעומדת ליפול עליה. השילוב המפתיע בין תיעודי אינטימי וחושפני לבין עיבוד עלילתי מייצר הומור ייחודי וגם הרבה רגש. 

ההיסטורי // תמונת הניצחון

סרטו של אבי נשר היה מועמד ל-15 פרסי אופיר, וזכה בשלושה – על הצילום, האיפור והתלבושות. הסרט משחזר את קרב הדמים על קיבוץ ניצנים במהלך מלחמת העצמאות, ואת העוול שנעשה למגיני הקיבוץ שהואשמו בפחדנות ובכניעה ללא הצדקה. הסיפור מוגש משתי נקודות מבט – של עיתונאי מצרי (אמיר ח'ורי) שנשלח לאזור לצלם סרט תעמולה ולתעד "תמונת ניצחון" עבור הצבא המצרי, ושל האלחוטנית הנועזת מירה בן-ארי (ג'וי ריגר עושה לורן בקול/מרלן דיטריך) שהתנדבה להישאר בקיבוץ הנצור אחרי שרוב הנשים והילדים פונו ממנו. רומנטיקה, צחוקים ופיצוצים בסרט עתיר תקציב ששואף לעשות דקונסטרוקציה של מיתולוגיה ציונית. אם אהבתם את סרטיו הקודמים של אבי נשר, תאהבו גם את זה. 

הלהיט // זרים מושלמים

שבעה חברי ילדות שנפגשים לארוחת ערב, נענים לאתגר להניח את הסמארטפונים על השולחן ולחשוף בפני הנוכחים כל שיחה, הודעה או התראה שהם מקבלים. נקודת המוצא של סרטו הראשון של ליאור אשכנזי כבמאי עשויה להישמע לכם מוכרת. הוא מבוסס על סרטו האיטלקי של פאולו ג'נובזה מ-2016, שהפך ללהיט בינלאומי וזכה עד כה ליותר מעשרים רימייקים. הראשון היה יווני ובעקבותיו באו ספרדי, תורכי, צרפתי, מקסיקני, דרום קוריאני, סיני, פולני, גרמני, וייטנאמי, רומני, צ'כי, רוסי, יפני, הודי, הונגרי, ארמני, קטארי, לבנוני, הולנדי, נורווגי ושוודי. וכן, יש גם אמריקאי בתכנון. בגרסה המקומית משתתפים מורן אטיאס, חנן סביון, גיא עמיר, רותם אבוהב, יוסי מרשק, שירה נאור, ואבי גרייניק, שמשתתף גם בגרסה הבימתית של ארז דריגס (לפני שידעתם מי זה) המועלית בתאטרון הבימה. 

התיעודי // מחברות שחורות

מכתב האהבה באורך שלוש וחצי שעות שהקדיש שלומי אלקבץ לאחותו רונית הוא אירוע קולנועי. הוא אמנם יגיע לטלוויזיה בגרסה ארוכה עוד יותר, אבל מומלץ לצפות בו ברצף על המסך הגדול. הוא מתמקד בשניים מתוך טרילוגיית הסרטים שהאחים יצרו יחד – "ולקחת לך אישה" (2004) ו"גט" (2014) – ובאמצעותם הוא מתבונן בהתמודדות של רונית עם העולם, כפי שהיא נשקפת בעיניו של שלומי. המודעות למוות מרחפת מעל הסרט כולו, והוא ניחן בזרימה ייחודית שגורפת אותנו לתוכה ומותירה אותנו נפעמים למול העוצמות של היוצרת הזאת, שנדמה שתמיד ידעה מי היא ומה יש לה להגיד, ודרשה מהעולם להקשיב.