רעידת אדמה ודאחקות: להקת יומי זומה משפריצה רוח נעורים. ריאיון

אחרי רעידת אדמה קטלנית שהחריבה את ביתם המשותף בעיר קרייסטצ'רץ שבדרום ניו זילנד, נפוצו חברי להקת יומי זומה כל אחד למדינה אחרת. שלוש שנים לאחר מכן, כנגד הסיכויים וכשכל אחד חי את חייו בנפרד, הם הוציאו אי.פי ראשון. התגובות החיוביות החלו לצוץ בכמויות. הבלוג הנחשב Gorilla Vs Bear הפציר בקוראיו לשמוע את האינדי־דיסקו השמשי והמלנכולי של הלהקה החדשה מניו זילנד, ובעקבותיו עשרות בלוגים נוספים פרסמו כתבות דומות ובהם פיצ'פורק ו־The Fader. הגארדיאן הבריטי הכתיר את יומי זומה לאחת התגליות הגדולות של 2014. כעת, אחרי שהוציאו אי.פי נוסף ועם אלבום הבכורה החדש “Yoncalla”, מגיעים יומי זומה לראשונה להופעה בישראל.

"אנחנו בבקסטייג', שעה לפני הופעה בשוויץ", מעדכן מנהיג ההרכב ג'וש בורג'ס בטלפון. איתו נמצאים חבריו ללהקה סאם פרי והסולנית קריסטי סימפסון, שלושתם בשנות העשרים המוקדמות (צ'ארלי ריידר נעדר מהטור בעקבות מבחנים). בהתחשב בכך שיומי זומה הצהירה בעבר כי היא לא מתכוונת להיות להקה שמופיעה, העובדה שהיא מופיעה באירופה, ארצות הברית ואפילו יפן וישראל כלל לא מובנת מאליה. "לא חשבנו שזה יקרה כי כולנו חיים במדינות נפרדות. אפילו לא חשבנו שנהפוך ללהקה של ממש", מודה בורג'ס. "ההופעות החלו בעקבות הזדמנויות שצצו ושהיינו סקרנים לגביהן. בדיוק כמו להגיע לתל אביב. איזו דרך טובה יותר יש בשביל להכיר מקומות וערים שמעולם לא ביקרת בהם?

כן, באמת נשמעת דרך מעולה. לא שאני יודע, אף פעם לא הייתי בלהקה.

בורג'ס: "מה, מעולם לא? טוב, אנחנו מחפשים נגן טמבורין. מצטרף?"

אני יכול לנגן בטמבורין!

פרי: "התקבלת. אתה גם צריך להיות הנהג שלנו".

המממ… אני צריך קודם לקנות מונית. אגב, זה הטור הבינלאומי הכי ארוך שלכם עד כה. אתם עדיין מקליטים מוזיקה חדשה בין הופעות?

סימפסון: "כן, בדרך כלל יש לנו בדרכים את כל מה שאנחנו צריכים כי אנחנו לא ממש חייבים אולפן. אם יש לנו חדר שינה ריק או ארון להקליט בתוכו שירה".

פרי: "אולי הלהיט הבא שלנו יוקלט בתל אביב".

אולי אפילו בתוך המונית שלי.

בורג'ס: "נקרא לשיר 'תל אליבינג לה וידה לוקה'".

היי, ריקי מרטין בדיוק הופיע פה.

בורג'ס: "איש יפה".

יומי זומה הוקמה רשמית ב־2013, הוחתמה שנה אחרי בלייבל הברוקלינאי Cascine ונהנתה מהמפץ שלה בבלוגוספירה תוך שהיא ממשיכה להקליט מוזיקה בהתכתבות ובדרכים. מהתפרצויות הצחוק תוך כדי הריאיון נשמע שממש כיף לחבריה להיות יחד שוב.

לא קשה לשמור על הלהקה בחיים כשאתם גרים במדינות נפרדות?

בורג'ס: "דווקא קל יותר".

הבנתי, כי אתם לא סובלים זה את זה.

בורג'ס: "לא, אנחנו מתים אחד על השני. אבל לבלות בסיבוב הופעות אינטנסיבי עם החבר'ה ואז לצאת לכמה חודשים של בידוד עושה לנו רק טוב".

פרי: "זה מצחיק, אנשים עושים סיפור גדול מהעובדה שאנחנו גרים רחוק זה מזה, אבל בשבילנו זה מרגיש די נורמלי. אנחנו חיים בעידן שבו זה קל ליצור יחד ממרחק. אני גם חושב שלעובדה שאנחנו עובדים הרבה בנפרד יש השפעה על המוזיקה שלנו – זה מדגיש את האינדיבידואליות של כל אחד בלהקה".

כך גם האגואים שלכם לא מתנגשים יותר מדי.

בורג'ס: "הם מתנגשים – באימייל. אבל בויכוח אמנותי הרבה יותר קל לענות תשובה מדוייקת כשיש לך זמן לנסח אותה ולעשות לה גימור מושלם במייל. נגיד, משהו כמו: 'הא כן? ואתה שתית לנו כל הכסף!'".

בורג'ס גורם שוב לכולם לצחוק, אבל ברצינות – היצירה ממרחק היא שעזרה לחברים מניו זילנד לשמור על קשר כשכל אחד מהם נמצא במדינה אחרת. "בשלב מסוים קצת נגמרות לך הסיבות לשמור על קשר, אז לשלוח 'היי, מה אתה חושב על השיר הזה' זו אחלה דרך לפתח שיחה. הרבה יותר קל מלשאול 'אז היי, מה שלומך?'".

הוזמנתם להיות מופע הפתיחה של אמנים כגון לורד (ניו זילנדית כמותם) וג'יימי XX. לא מוזר עכשיו לחזור להופיע שוב בחללים קטנים?

בורג'ס: "לא ממש, במקומות הגדולים זה תמיד מאוד נוכח שלא אותנו הקהל בא לראות, אלא את המופע המרכזי. חוץ מזה, סם תמיד נאבד לנו בקהלים גדולים. התחלנו לקשור לו בלון ליד".

לאן כל אחד מושך את הלהקה מבחינת ההעדפות המוזיקליות שלו?

בורג'ס: "אני מניח שאני יותר בענין של דיסקו, בוגי ופאנק".

פרי: "אני בקטע של פסקולי לאונג', כמו פסקולים איטלקיים ישנים. ואני גם אוהב פוסט פאנק ונויז אוסטרלי".

סימפסון: "פליטווד מק!".

אוקיי, חוץ מהנויז והפוסט פאנק הכל נשמע מאוד הגיוני כשמאזינים למוזיקה של יומי זומה. הכל שם. וג'וש, אמרת שאתה בקטע של דיסקו. עושה רושם שהאלבום שלכם באמת יותר שואב מאלקטרוניקה מאשר החומרים שקדמו לו. הוא לא אלבום דיסקו־האוס, אבל יכול היה להיות אם היית בוחר בכך.

בורג'ס: "כן, אני מניח שזה בגלל שכתבנו את האלבום בתקופה שבה נכנסתי חזק לסצנת ההאוס והרייבים בניו יורק. זה היה קונפליקט מבחינתי, כי אני ממש אוהב האינסטנטיביות של פופ מצד אחד ומצד שני את האספקט התועלתני של דיפ האוס וטק האוס, אתה יודע, שהם משהו שיכול להרקיד אותך במשך 8 שעות ויותר".

תל אביב היא אחלה מקום ל"אספקט התועלתני" שעליו אתה מדבר.

בורג'ס: "אני כל כך מת לצאת בתל אביב. תיקח אותי לבלות, כן?"

במונית שלי.

פרי: "שמעתי שיש בתל אביב גם סצנת בלאק מטאל חזקה. תוכל לקחת אותנו לרייב טק־האוס־בלאק ־מטאל?"

הייתי לוקח אתכם בשמחה, אבל סגרו את הפלאקה. לא משנה. בעניין אחר, פעם גרתם יחד בניו זילנד עד שרעידת אדמה פשוט הרסה לכם את הבית ורק אז נפרדו דרככם. אחרי כל מה שסיפרתם, אתם רואים באותה רעידת אדמה משהו שעשה רק טוב ללהקה?

בורג'ס: "לא, הייתי מעדיף שרעידת האדמה לא הייתה קורית".

כי אז מראיינים לא היו שואלים אתכם כל כך הרבה שאלות עליה?

בורג'ס: "כי אז אנשים לא היו מתים".

אה כן, גם זה. האלבום שלכם גם כולל יותר שירים עצובים ושקטים מאשר שני אלבומי האי.פי הקודמים. יש לכם השערה לסיבה לכך?

סימפסון: "אלבום מלא ארוך יותר מאי.פי ויש בו יותר מקום לכלול את השירים שהם יותר כבדים. אני מניחה שבשני המיני אלבומים שהוצאנו לפניו העדפנו יותר את הכיף על פני הכבד".

בורג'ס: "ההפקה באלבום קצת יותר נקיה, מה שאולי מדגיש את העצבות בשירים כי, וזה משהו מוזר ששמתי לב אליו, כשהשירים מנוגנים רק בכלים אקוסטיים, גם הישנים והשמחים יותר, הכל נשמע מלנכולי ממש. גיליתי את זה אחרי שגנבו לנו את הציוד ואז היינו מוכרחים לנגן אקוסטי והשירים שהיו מאוד דיסקו, ללא מכונות תופים התגלו כשוברי לב לגמרי פתאום. אז נראה לי שזה קשור מאוד להפקה לדעתי".

קראתם לאלבום Yoncalla. מה זה בכלל?

בורג'ס: "מקום באורגון שבו שרצנו אחרי סיבוב הופעות והיה לנו נורא כיף ביחד. כך רצינו גם שהאלבום יהיה – משהו שבו אנחנו כולנו יחד וטוב לנו בו".

יומי זומה, תיאטרון תמונע, שונצינו 8 תל אביב, ראשון (9.10) 21:15, 129 ש"ח