תל אביב-קוניאק: שלחנו תל אביבים יצירתיים למסע מתנדנד בצרפת
בין נופי הכפר המשכרים והלגימות ממשקאות הפרימיום באחוזת Le Logis, הבינה הילה אלפרט למה דווקא בחבל קוניאק שבצרפת צמחה הוודקה הטובה בעולם
כמה יפה הנסיעה בקוניאק. שדות חמניות וכרמים מחליפים תורות על אותן החלקות, טריק חקלאי להשבחת האדמה. פה ושם שדות במנוחה מוחלטת, בגינות האיכרים עצי פרי, שזיף ומשמש משוויצים בין העלים ובוואן שלנו אמיר דדון שר יהודה פוליקר, מחקה אותו לפרטי פרטים. יידרשו עוד שעות רבות יחד והרבה וודקה עד שתסתלק ממנו המבוכה והוא ישיר לנו בקולו שירים משלו.
הדרך נמשכת בצהוב וירוק, עד שנגלית Le Logis – אחוזת האירוח של Grey Goose, שבאה לעולם לפאר ולהלל את המותג. שנתיים של שיפוץ עבר המתחם, סתתים ורצפים חיזקו את החומה ואת קירות המבנים, קורות עץ אלון ממחסן האחוזה הפכו לרהיטים. בריכת השחייה חולשת על הנוף, המדשאות מטופחות, הגינון קפדני, החדרים רחבי ידיים ובעלי חלונות נדיבים, חדרי האוכל וחדר ההסבה שכחו ימים של סגפנות מהמאה ה־17, אז נבנתה האחוזה כמנזר.
הנוף יפה, שהורגל בשתיקת הרהורים, למד צהלות שמחה וקריאה לתפילה שהיא עכשיו הזמנה לכוסית, רצוי קוקטייל. וודקה מעולם לא נעלבת כשמבקשים לערבב אותה, וכשהיד של נוי דודאי מהנורמן היא שמשחקת בה – הוודקה מאושרת.
מהרגע הראשון היה ברור ש-Grey Goose נולדה וחונכה להיות הליידי של הוודקות. זה היה ב-1995 כשסידני פרנק, גאון שיווק ויזם אמריקאי שאחראי לפריצה של הייגרמייסטר לעולם ופרנסואה טיבו, מאסטר דסטילר שצמח מתוך תעשיית הקוניאק, הציגו לעולם את Grey Goose, פורצים דרך חדשה בעולם המיתוג של המשקה. הוודקה הצרפתית החדשה טיפסה במהירות לצמרת והכתיבה שיח חדש שבו מילים כמו פרימיום ועילית פילסו את דרכן לדיון במשקה עממי ושקוף שמעולם לא עשה עניין מעצמו, ששמח ללוות מאכלי פועלים שאינם מתביישים לצרוך מלח ושומן.
>>5 מתכוני קוקטיילים מבוססי וודקה למי שנשאר כאן
>>בנצי ארבל מבשל את חבל קוניאק הצרפתי: ככה זה נראה
>>לאן האווזים עפים? הסיפור מאחורי הוודקה הטובה בעולם
סידני ופרנסואה הקפידו להשתמש במוצרים המגיעים מצרפת בלבד. זה עשה טוב לבניית המותג ופייס את הצרפתים שלמדו איך, בטיפול נכון, אפשר להוציא מאווזים לא רק פאטה ורייאט, אלא גם יופי של ביצי זהב.
פרנסואה אומר שהיה קשה, שהסתכלו עליו כמו על בוגד ושעכשיו המשפחה שלו גאה בו. אנחנו הולכים אחריו בכרמים. הוא מתכופף לקטוף ורדים בוורוד עמוק ואני חושבת כמה הוא דומה ליהורם ארבל. הוא מרים את הפרחים ומגיש אותם לבנות, אבל ברור לכולם שהוא מאוהב בבנצי ובבישול שלו. לו היה טועם את המשאוושה שהוא מכין במפגש אושר, היה אוהב אותו עוד יותר.
התמסרנו לאיש היודע לדבר את העשייה שלו, מצייתים לסדר שהכתיב בטעימה – מתי לטעום את הוודקה עם ארומת המלון או הדובדבן השחור שמזכירה לי נרגילה ומתי את המגונדרת המתקתקה שמוסיפים לה נגיעת קוניאק. משקה שלא מוותר על הזדמנות לתת לפרימיום עוד בעיטה למעלה, לכיוון אלה של הביוקר.
ואז הוא לקח אותנו לחדר קטן שבו הוא עובד על משקה חדש. לא וודקה בטעם ולא קוניאק. Grain Spirit הוא קורא לתזקיק הדגנים שאותו הוא מיישן בחביות. זה נשמע כמו התחלה של סיפור על וויסקי אבל זה לא. משהו במשקה המחפש את דרכו מוציא מהאיש השבע הבעה נרגשת, סקרנית. מיד מבינים למה אז, בשנות ה־90, סידני פרנק בחר דווקא בו כשותף, ואיך מכל הצרפתים שעבורם מסורת היא עניין רציני, דווקא פרנסואה, מזקק קוניאק, השתכנע לייצר וודקה בלב ליבה של צרפת.
ה-Fly Beyonders שביקרו השנה באחוזה:
