יומן נעורים: מה עושים בני הנוער בלילות החופש הגדול?

הם מתהלכים בקבוצות קולניות. נוהגים בעיר כאילו תמיד הייתה שלהם. אין דבר שמרתיע אותם – לא צעקות, ודאי לא טלפונים מגומגמים למשטרה. השוטרים אצלם בכיס הקטן. בדומה לערבים גם הם נוהרים בהמוניהם באוטובוסים, אם כי אין להם עניין בהפיכת השלטון אלא לכל היותר במעבר בטוח בין קניון עזריאלי לדיזנגוף סנטר. הם מפקיעים מאיתנו את הסנטימטרים האחרונים במדרכה הצרה ממילא של קינג ג'ורג'. מורידים אותנו לכביש. אלו הם בני הנוער, וזוהי שעתם הגדולה: החופש הגדול.

מחלקות השיטור והסיור של סל"ע (סיירת לביטחון עירוני) מודעים היטב לגודל הסכנה, ועל כן הם נערכו למתקפה בהתאם. "אנחנו עובדים לפי השעון של העיר תל אביב, וברור לנו שכשבני נוער יוצאים לחופש ומסתובבים בלילה צריך להראות נוכחות מוגברת", אומר דורעם אביר, מנהל אגף סל"ע בעיריית תל אביב. "מיפינו את האזורים שבהם הם נוהגים להתכנס, כמו גן החשמל, גן מאיר, הבימה ועד הגינות הציבוריות הקטנות. אנחנו מגיעים גם באופן יזום וגם לאחר תלונות של תושבים על רעש או על בני נוער ששותים אלכוהול. במקרה של קריאה אנחנו שולחים למקום ניידת עם פקח מסייע ושוטר, שיש לו סמכויות לשפוך אלכוהול או לתת דוח על רעש".

מה הקלות שבה ניתנים הדוחות? אחרי הכל מדובר בבני נוער.

"הרבה פעמים אתה מגיע למקום שבו בני הנוער עברו את השלב שאפשר לשוחח איתם. השוטרים שלנו סופגים קללות ולפעמים מכות, וזה נגמר לעתים במעצרים. לא לכל אירוע אתה מגיע בהתחלה ויכול לפתור אותו בקלות. הרבה פעמים אתה מגיע כשמי שמולך כבר עבר את סף השליטה".

סיפוריו של אביר אינם מפתיעים. במהלך החודשים יולי ואוגוסט בני הנוער נופלים בין הכיסאות. מצד אחד הם מבוגרים מדי בשביל ללכת לקייטנה, ומנגד צעירים מכדי להצטרף למסגרות הפוסט תיכוניות כאילו נגזר עליהם להשתעמם. אין פלא אם כך שרובם מעבירים את הלילות בגינות ציבוריות ומדללים וודקה זולה במיצי פריגת, ואת הימים – בשינה או במרתונים של סדרות טלוויזיה חלולות. האם זה חייב להיות ככה?

אורח לרגע משחק פלייסטיישן

העירייה, כבכל שנה, מציעה כמה פתרונות. המקורי שבהם מכונה "השעות הקטנות" ובמסגרתו ארבעה רכבים ממותגים שבהם מתנדבים נודדים בלילות הקיץ בין קבוצות משועממות של בני נוער ומעסיקים אותם במשחקים (כולל ווי ופלייסטיישן) שאינם כוללים אלכוהול, מזמוזים או פרצי קיא בלתי נשלטים. גרסה ראוותנית פחות היא "שיחה לילית" שבמסגרתה מתנדבים ורכזי נוער משוחחים עם בני נוער בגינות הציבוריות. תוכניות נוספות פועלות במרכזי הנוער השכונתיים של העירייה. הן מיועדות למסיימי כיתות ו' ומעלה (וגם לתיכוניסטים אם הם לא יתפדחו להיראות בחברת הקטנים) וכוללות שחיות ליליות, מסיבות אוזניות, טורנירי ספורט ועוד.

"אנחנו פוגשים בפעילויות הליליות את כל המגוון של בני הנוער", מספר מושיקו בלס, מנהל מדור נוער ותנועות בעירייה. "מ'בני טובים' שבאמת משעמם להם וסתם בא להם לשבת, עד 'נוער קצה' עם כל מיני סיפורים שיכולים להיות באמת קשים. היום ברמה העירונית אנחנו יודעים לתת להם מענה, מילד שנזרק מהבית וצריך הלנה להלילה, עד נוער שפשוט משעמם לו ואפשר לשדך לו תוכנית עירונית".

הם זורמים איתכם?

"יש בני נוער שנגיע אליהם וישר יצטרפו אלינו, ויש כאלה שקצת יותר חשדנים. אבל אנחנו שם בשביל שתי סיבות. אחת, אם יש מקרה של סכנה. הם יודעים שאנחנו המבוגרים שאפשר לפנות אליהם ושאנחנו לא קשורים למשטרה. רק הסיבה השנייה היא באמת בשביל לעניין אותם בתעסוקה. השיחות נעות על ספקטרום רחב: מחיי יומיום ומה אני עושה בחופש, עד שיחות שקשורות למיניות, אלכוהול או עישון. אנחנו אורחים לרגע בחיים של הילדים האלה, והם רואים בנו הזדמנות לפרוש את אשר על לבם".

כסף צעיר

בני עשרה הם לקוח קשה לריצוי. רובם לא ייענו במהרה לפעילויות המאורגנות עבורם מטעם דור ההורים, אבל כסף – גם כזה המושג בעבודה קשה – הם דווקא אוהבים מאוד. "רוב החברים שלי דווקא עובדים, אם בבייביסיטר, קייטנות, מלצרות או עובדי דלפק בפיצריות ורשתות מזון מהיר", מספרת רעות לוגסי (17), יו"ר מועצת התלמידים של מחוז תל אביב. "אבל הייתי מציעה להם דרכים נוספות להתנדב. יש הרבה בני נוער שכן היו רוצים לבוא ולתת מעצמם, גם לא בשביל כסף. הם מתנדבים בבתי חולים, בבתי אבות ומשמחים אנשים. אני מאמינה שהתנדבות יכולה גם להעסיק אדם וגם לתרום למישהו אחר".

גם תנועות הנוער משחקות כאן תפקיד חשוב. ברית פרהט (15), לדוגמה, לא יכולה לדמיין כיצד הייתה מעבירה את החופש אלמלא הייתה חברה בנוער העובד והלומד. "יש הרבה מקומות עבודה שלא רוצים להעסיק בני נוער, ואם לא הייתי בתנועה לא היה לי מה לעשות בבית", היא מספרת. "יש לי חברים שסתם יוצאים בלילה ואז ישנים כל היום עד שיוצאים שוב. אבל יש גם כאלה שמצאו עבודה, או התחילו לעבוד במהלך השנה ועכשיו עושים יותר משמרות".

שירי גודארד (17), חברה במחלקת הנוער של עיריית תל אביב, מייצגת את האינטרסים של חבריה בבחירת הפעילויות העירוניות. גם לדעתה עבודה היא הדבר החשוב ביותר לבן הנוער המצוי במהלך החופש. "בעיית התעסוקה והשעמום נוגעת בעיקר לגיל 14־15, כי הרבה בתי עסק לא מעוניינים להעסיק אותם", היא מסבירה. "לכן פעלנו בגזרה הזאת. לפני כחודש ארגנו יריד תעסוקה שהפגיש בני נוער עם בתי עסק ווידאנו שהם ישמרו על זכויות בני הנוער כעובדים. יצא לי לשמוע על הרבה מאוד אנשים שבזכות זה השיגו עבודה או שהתקשרו אליהם חזרה לגבי ריאיון".

המדגם הצנוע שלפניכם מעלה מסקנה חד משמעית. צעקות, תחינות, שפיכת דליי מים או קריאה לסל"ע לא יספיקו כדי למגר כראוי את תופעת בני הנוער המשוטטים. אם תרצו להבטיח שינה איכותית בחודשי הקיץ, מוטב שפשוט תספחו אותם לעסק המשפחתי.