במאי "הארטיסט" בעוד מחווה גדולה לקולנוע

מישל הזנוויציוס הוא אמן חיקויים. אחרי שייצר שתי פארודיות מצליחות על סרטי 007 וסרט אילם ("הארטיסט") שזיכה אותו באוסקר, הוא ניסה לביים דרמת מלחמה רצינית. כישלון "החיפוש" ודאי שכנע אותו לחזור לחיקויים, והוא יצר סרט מבדר שפונה לקהל מאוד ספציפי ומצומצם. "יוצא מן הכלל" מבוסס על ספרה של השחקנית והסופרת אן ויאזמסקי מ־2015, שבו תיארה את יחסיה עם מי שהיה בעלה, ז'אן לוק גודאר, על רקע מרד הסטודנטים בצרפת של 1968.

הסרט מוצא את הבמאי הנערץ בתקופה לא קלה שבה היה פחות נערץ – סרטו "הסינית" בכיכובה של זוגתו הצעירה נדחה על ידי רבים, וגם נאומיו הפוליטיים לא התקבלו באהדה.
לואי גארל בתוספת קרחת ומשקפיים (ששבים ונשברים בבדיחה נוסח לורל והארדי, שגודאר ראה בהם יוצרים מהפכניים) מעצב את הבמאי כפוץ מדופלם, אבל הוא עושה זאת בכל כך הרבה חן וכישרון, שאנחנו מתאהבים בו דרך הדמות שהוא מגלם. כניתוח של האיש שפעל ברמה אינטלקטואלית ותיאורטית אך לא אנושית הסרט אינו מעמיק במיוחד, ודמותה של אן בת ה־19 (סטייסי מרטין) מעניינת עוד פחות.

הסרט הוא כל כולו מחווה אוהבת ושנונה ליצירתו הקולנועית המוקדמת של גודאר, כשעוד היה לו חוש הומור. פוטנציאל ההנאה מהסרט עולה ביחס ישיר למידת היכרותכם עם "לחיות את חייה", "פיירו המשוגע", "אישה היא אישה", "אלפאוויל", "הבוז" וסרטים נוספים, ש"יוצא מהכלל" שואל מהם מיזנסצנות, תנועות מצלמה, צבעוניות והומאז'ים בתוך הומאז'ים בתוך הומאז'ים. הנודניקיות של גודאר זוכה לביטוי נאה, כתיאור של אופיו וכמהותית לשפה ולהומור של הסרט.

האירוניה היא שכדי לתאר את אירועי התקופה הסוערת, הסרט נעשה בתקציב גדול, אולי גדול יותר מסך התקציבים של כל סרטיו של גודאר, שמתוך עיקרון של ספונטניות כתב וצילם מהר ובזול. בהתחשב בכך שהסרט מראה אותו מבלה (ורוטן) בווילה מרהיבה על הים, נדמה שאין כאן בגידה אמיתית בערכיו.

סרט על: שנה קשה בחייו של הבמאי ז'אן לוק גודאר ויחסיו עם אשתו

ללכת? כן, אבל רק אם יש לכם יחס כלשהו לקולנוע של גודאר