"זה היה הרגע שבו לפתע הכל כבה מסביב. יצחק קלפטר, כבר אז אחד שקרוב מאוד לסיים את חייו, התיישב עם הגיטרה וניגן את 'צליל מכוון'. אף עין בפארק המיוזע של הקיץ ההוא לא נשארה יבשה. לרגע אחד, קלפטר הפך למנצח הגדול שמקבל את החום והאהבה של הקהל הרחב" // פרידה מענק הרוקנרול התל אביבי
בחיים, בטח בתקופת המונדיאל, נראה שהעולם מתחלק לפייבוריטים ולאנדרדוגים. כמעט בכל תחום שתסתכל עליו יש את אלה שזכו ליתרון – עושר פיזי או רוחני, מתת אל שבאה מלמעלה, ואת אלה שהיו צריכים לעבוד יותר קשה, חצבו את הדרך שלהם בסלע (אין קשר משפחתי) והצליחו לנצח, צעד אחר צעד, בשקט בשקט, מתחת לרדאר של כולם.אם להשתמש בכל זאת בדימויי הכדורגל, הרי שלאהוב את יצחק קלפטר ז"ל היה כמו לעודד קבוצה קטנה. כזו שלא סופרת הצלחות מיד, שלא הכל מוגש לה על מגש כסף. אבל כשקבוצה קטנה מצליחה לקחת גביע או אליפות, ואת זה יגיד לכם כל אוהד כדורגל, זה הדבר הכי גדול שיש בעולם. האושר הכי גדול מגיע לאנשים שלא לקחו את ההצלחה המובנת מאליה.
עצוב על לכתו של יצחק קלפטר, מגדולי הגיטריסטים והמוזיקאים בארץ, שאהבתי והערצתי. היה לי את הכבוד הגדול לארח אותו לפני 4 שנים בהופעה בהיכל התרבות.
תודה לך יצחק. יהי זכרו ברוך.pic.twitter.com/0wMhIRcCt0— ברי סחרוף (@BerrySakharof)December 8, 2022
הפריים שננעל לי בראש ולא יוצא הוא הרגע שבו אני ראיתי את קלפטר במלוא זוהרו. זה קרה בפארק הירקון, ב-7 באוגוסט, 2013. היום שבו זכיתי לראות את להקת "כוורת" בפעם האחרונה. היו שם הרבה רגעים גדולים, כיאה ללהקת ענק שעושה את הסיבוב האחרון שלה על הבמות. אבל רגע אחד, כאמור, התבלט מעל כולם.
דני סנדרסון נפרד מיצחק קלפטר ז"ל, חברו ושותפו לכוורת:
"זהו ערב עצוב, אני נפרד מחבר יקר ותיק, אמן דגול, שותף לדרך ארוכה ואחד מעמודי התווך של המוזיקה הישראלית. במפגש האחרון של הלהקה, לפני כמה חודשים, התיישבנו לשיר ולנגן, מעין ג'אם סשיין חברי שקיימנו פעם בשנה >pic.twitter.com/9LNEq90Zae
— הקופסה ???? (@Hakufsah)December 8, 2022
זה היה הרגע שבו לפתע הכל כבה מסביב. יצחק קלפטר, כבר אז אחד ש קרוב מאוד לסיים את חייו, התיישב עם הגיטרה וניגן את "צליל מכוון". מיותר לציין שאף עין בפארק המיוזע של הקיץ ההוא לא נשארה יבשה, ולא בגלל שזיעה נכנסה פנימה. לרגע אחד, קלפטר שאף פעם לא היה המניה הבטוחה ביותר, הפך למנצח הגדול. לזה שמקבל את החום והאהבה של הקהל הרחב, ששר איתו את הלהיט הגדול שלו. שיר אהבה קטן, לא בומבסטי, לא מפוצץ, לא גדול מהחיים. כל כך פשוט להיות מעשי.
ורק בשישי האחרון חשבתי כמה מדהים זה ששיר טוב נשאר שיר טוב לתמיד. לא משנה באיזו גרסה (במקרה הזה הגרסה במעולה של עומרי סמדר). תודה קלפטרpic.twitter.com/zKHocT1B8S
— Noy Alooshe נוי אלוש (@noyalooshemusic)December 8, 2022
אם יש הגדרה שתחזור על עצמה סביב קלפטר, ובצדק רב, היא היותו גיבור הגיטרה הישראלי. האיש ששם את הגיטרה החשמלית בפרונט, שנתן את הכבוד לסולואים הארוכים והמפותלים, שהגדיר מחדש את הרוקנרול העברי. והקלישאה הזו, כמו הרבה קלישאות, פשוט נכונה. אבל לשים את קלפטר רק בתור גיבור גיטרה יעשה עוול לדמות שלו וליצירה הרחבה שלו.
אבל מאוד על לכתו של מוזיקאי גדול וחבר של כל כך הרבה שנים (מגיל 15) יצחק צ'רצ'יל קלפטר.
בתמונה: עמי טרייביטש ז"ל אני יצחק וחיים רומנוpic.twitter.com/fjlUGxDnpX— Miki Gavrielov מיקי גבריאלוב (@MikiMiki1949)December 8, 2022
כי קלפטר לא היה רק "אני ואת אז", או "מחזיק מעמד", או אפילו הסולו ההוא ב"העץ הוא גבוה" של אחרית הימים. קלפטר הוא גם האיש שעמד מאחורי "אני אוהב" של הכבש השישה עשר, ו"סוף העונה" של גלי עטרי, או "בלילה" ששר עם יעל לוי, ואפילו שירים כמו "שיר הטמבל" שכתב לכוורת או "לוקח ת'זמן" – שירים מאוד לא רוקנרול קלאסי, אבל כאלה שהפכו להמנונים אהובים מאוד. היופי של אמנים מסדר הגודל של קלפטר הוא לפעמים גם היכולת לצאת מהתדמית הקבועה, ליצור דברים חדשים ולהצליח (גם) איתם.
מועדון הכדורגל הפועל הכשרה תל אביב מרכין ראש על לכתו בטרם עת של הזמר, המלחין והיוצר, יצחק קלפטר, אוהד הקבוצה.
קלפטר הלחין ואף ביצע את שיר האליפות של 80/81, ״השדים האדומים״, ביחד עם יגאל בשן וחנן יובל. שיר שנכתב ע״י עלי מוהר.
יהי זכרו ברוך.pic.twitter.com/bStPpUjUir
— Hapoel Tel Aviv FC (@HapoelTelAvivFC)December 8, 2022
לא זכיתי לראות את יצחק קלפטר בשיא חייו או בשיא יצירתו. קלפטר שאני ראיתי בכמה הופעות היה אחר; פחות אנרגטי, כזה שכבר ראה את הסוף ביום בהיר. אבל יש הבדל בין כל מה שקרה לפני שהגיטרה נדלקה, לבין מה שקרה אחר כך. כי כשהמוזיקה ריחפה באוויר הכל חזר להיות כמו שהיה. הצלילים היו הרבה יותר חזקים מהמציאות שהם ניסו לתאר. היה שם משהו גדול בהרבה מסכום החלקים, משהו שאני לא אשכח אף פעם. משהו שיחיה לנצח.
???????????????? 1/ מעבר לריפים מעולים, סולואים נפלאים, טקסטים עם לא מעט הברקות, ונגיעה ייחודית במיתרים, הלחנים של יצחק קלפטר עשירים מאוד במודוסים והחלפת קונטקסט הרמוני. הרבה עם bIII, bVI, bVII, כשבחלק מהמקרים גם מאקורד מינורי למז׳ורי (למשל במקום מ C ל Eb, מ Am, המקבילה המינורית ל Eb)
— Effi Lifshitz (@efraimleaf)December 8, 2022
ואם לחזור בכל זאת לרגע ההוא בפארק, זה הרגיש פשוט כמו ניצחון. ניצחון לאנטי כוכבים, לאלה שלא היו הסטארים הגדולים – אולי אפילו, במובן מסוים, הניצחון שלו על יתר חברי "כוורת" שניגנו לידו. כי בעוד הם (רובם) צמחו בחממה המפנקת והאליטיסטית של להקת הנח"ל, קלפטר היה קצת יותר בפינה. רחוק מהכוכבות של גידי גוב, אפרים שמיר או דני סנדרסון. והרגע הזה – שבו קלפטר מ"התזמורת" הגיע אל קדמת הבמה, היה מתוק במיוחד.
דרך המוסיקה של הרוקר המשגע, המוסיקאי המחונן, הכואב, האוהב, הצמא תמיד, יצחק קלפטר ז"ל. 28 דק קורעות לב עם יואב קוטנר, מתארות את הדרך מתחילתה, דור שני ליוצאי שואה, גדל אצל דודתו בחדר ליד שוק הכרמל. דוקו נפלא. שבירhttps://t.co/AkzjSkj7zl
— רינו צרור (@RinoZror)December 9, 2022
קשה לומר שהמוות של יצחק קלפטר היה מפתיע. הוא ניהל דיאלוג עם המוות כבר זמן רב, ובוודאי לא היה איש בריא בשנותיו האחרונות. ובכל זאת, כשהמסע הזה נגמר, כשהלוזר הכי ווינר שיש נאסף אל אבותיו, משהו פילח את הלב. כי זה היה הסוף לחיים של מוזיקאי נדיר, של גיבור אמיתי, של אנדרדוג שניצח את הפייבוריטים.אחרי כל הנצחונות, בסוף הפסדנו. אבל תודה לאל שאפשר ליהנות מהדרך. והדרך הזו תחיה לנצח.