ירח בבית 12: סרט רדום שכולו מטאפורות מתות
הדימויים שסיפקה מצלמתו של עמית יסעור, לא נטענים בתוכן דרמטי ורגשי ונותרים עקרים
חיי לילה סוערים בעיר מול חבילות חציר פסטורליות בכפר; אחות גדולה סקסית ומנוכרת מול אחות קטנה בתולית ומסורה לאביה; בגדים שחורים מול בגדים לבנים – "ירח בבית 12 " עובד על ניגודים סמליים עזים. אבל הניגודים האלה נשארים על פני השטח, והדרמה האנושית רדומה כמו דמות האב הקטטונית שבמרכזה.
מירה (יובל שרף) נטשה את המושב ואת אחותה לני (יערה פלציג) ומנהלת עם בן זוגה דורון (גל תורן) מועדון לילה אופנתי בתל אביב. כשלני מתקשרת לספר שאביהן מאושפז עקב שבץ מירה מנתקת את השיחה, אבל כשדורון אינו שש להיות אבא לעובר שבבטנה, היא מספרת למשטרה על הסחר בסמים שמתנהל במועדון, זורקת את הטלפון הנייד לברכה בכיכר העירייה במחווה משומשת של התנתקות מחייה העכשוויים (לא חבל על הטלפון?) ושבה לבית ילדותה במושב.
תבנית השיבה הביתה וחשיפת הסודות האפלים שחוללו את העזיבה מלכתחילה שימשה בסיס לאינספור דרמות משפחתיות בשלל שפות. בהיעדר אב ואם, סרטה של דורית חכים מתמקד ביחסים בין האחיות היתומות, אך מתקשה להפוך את מה שקורה ביניהן לספציפי וחיוני. הדיאלוגים המגושמים אינם עוזרים לשחקניות לעצב דמויות חיות ונושמות ושתיהן מספקות הופעות עציות. הנער השכן בעל השם הסמלי בן אמור לעורר את לני מקיפאונה, אך המשיכה ביניהם נותרת תיאורטית, גם כשהיא ממומשת.
הבריכה שבה שוחה לני בבגדי ים שונים נועדה לשמש כסמל לבדידות, סודות, ארוטיקה, לידה מחדש ועוד כהנה וכהנה, אבל למרות יפי הדימויים שסיפקה מצלמתו של עמית יסעור, הם אינם נטענים בתוכן דרמטי ורגשי ונותרים עקרים.