ישן בעמידה

השירים שאני הכי שונא הם אלה שאהבתי פעם. לא ההפיכה שלהם לפסקול פרומואים לתוכניות ריאליטי בערוצים המסחריים (להפך – שכולם ייהנו!) ולא הטחינה האינסופית מצדי גרמו למיאוסם. אהבתי אותם כל כך שבסוף הקרבתי אותם – הם הפכו לצלצול השעון המעורר שלי. מאז שיש לי סמאטרפון עשרות שירים נגנזו לי מהלב, ולפעמים חמש שניות של מלודיה מזכירות לי את ההשכמות הכי קשות. הן קשות, אגב, כי נולדתי להתעורר ביקיצה טבעית אבל בחרתי בחיים של עמידה בזמנים. בכל בוקר אני משלם על הבחירה הזו.

ואלה רק השירים. מה היה קורה לו הייתי מבקש מחברה שלי להעיר אותי? הרי קול ומגע אנושי יכולים לעבוד טוב יותר מ־30 שניות של מנגינה יפה. כנראה לא אבקש, הרי בכל מקרה אתעורר ממורמר וכעבור כמה חודשים זה יהיה בלתי נמנע ואתחיל לשנוא אותה. לקחתי צרות עולם ראשון ובראש שלי יצרתי מהן מציאות עגומה.

בעיתוי מושלם, עפו השבוע בלוגי הטכנולוגיה על אפליקציה בשם Wakie, שירות שעון מעורר – אתם מזינים את שעת ההשכמה, ומישהו מהמין השני שנמצא בסביבתכם (וסימן את עצמו כזמין במועד המתבקש), יתקשר להעיר אתכם. דרך מוזרה להכיר אנשים, בשעת העליבות והחולשה הכי גדולה. מצד אחד, רעיון מבריק, שיחה לא קוהרנטית עם אדם זר תעזור לי להתאושש ולא אצטרך להקריב את היקרים לי תמורת היכולת לצאת מהמיטה מתי שאני רוצה ולא מתי שהגוף שלי חושב שצריך. מצד שני, בכל בוקר אשנא אנשים אחרים וסביר להניח שזה יהיה הדדי – הרי גם אותי האפליקציה תשבץ בתורנות ומדי פעם אצטרך להיות התרנגול של מישהו. זה יביא לגל של שנאה בין זרים אנונימיים שכל רצונם היה להתעורר בבוקר. הרחובות יתמלאו בפרצופים עייפים ורוטנים.

כשמחפשים בגוגל “העתיד כבר כאן" ומסננים את התוצאות רק לחודש האחרון, מתקבלים יותר מעשרה עמודים. לכאורה, הקלישאה מגשימה את עצמה – תראו מה זה – אפל השיקה אייפון 6 ואפילו שעון, מדענים טוענים שהצליחו לגרום לאנשים לתקשר בטלפתיה, סוכנות החלל הרוסית שלחה מעבורת עם שממיות מתות (בעודן בחיים, כמובן) לעשות סקס באפס כוח משיכה. אבל את כל החידושים, התגליות וההמצאות האלה אפשר לזרוק לפח – מה שווים ההישגים של האנושות אם עד שעות הבוקר המאוחרות אנחנו מסתובבים כשברי כלי?