יש לו תוכנית

גיבור הפרק השני של ״מגש הכסף״, ירון זליכה, שהיה החשב הכללי במשרד האוצר ושילם מחיר אישי על מלחמתו בשחיתות, מתקשה להעריך אם תפרוץ בקרוב מחאה חברתית חדשה על רקע הסדרה. ״אני מבין קצת בכלכלה אבל לא ממש מבין בדברים שמעבר״, הוא אומר בהומור. ״המטרה של דורון צברי ואמיר בן דוד היא להניע מחאה חברתית, ואני בהחלט תומך במטרה הזו אבל לא עוסק בכך״.

בפרק השני של ״מגש הכסף״ עוסק זליכה בעיקר בחולשת הרגולציה, בוויתור על אוצרות הטבע לבעלי ההון ובריכוזיות שוק המזון שמובילה לכך שמוצרי המזון בישראל יקרים ב־20־25 אחוזים לעומת אירופה".

מה רצית להשיג באמצעות השתתפותך בסדרה והצבעה על חוליי המשק הישראלי?

"את המטרה שלי השגתי בכך שאם תפרוץ מחאה חברתית, הפעם תהיה לראשיה תוכנית כלכלית מסודרת שתכלול את כל מה שצריך לשנות, והממשלה לא תוכל לעבוד עליהם כל כך בקלות. ראשי מחאת 2011 לא השכילו להצטייד בידע כלכלי מסודר, ולכן מהרגע שהממשלה ביקשה לנהל איתם משא ומתן היה ברור שהמחאה עומדת להפסיד. ראשי המחאה היו צריכים להגיע בזמנו עם רשימת דרישות מסודרת ולקיים את המשא ומתן על בסיסן ולא על בסיס ועדת טרכנטברג, אבל את זה הם לא יכלו לעשות כי לא היה בידיהם ידע רלוונטי כדי להניח תשתית כלכלית חליפית".

נשמע שאתה אופטימי לגבי הסיכוי שמשהו מהותי ישתנה כאן לחיוב.

אני אופטימי משני טעמים. האחד הוא שמתחיל להיחשף הבלוף שבו הממשלה משתמשת באיומים ביטחוניים כדי לנהל מדיניות כלכלית מופקרת. 90 אחוז מהפערים שלנו מול חברינו במערב נעוצים במדיניות ניאו ליברלית חזירית, וזה בידינו להחליפה ללא קשר לפלסטינים או לאירן. הסיבה השנייה לאופטימיות היא שהציבור כבר הראה שהוא יודע לצאת לרחובות, אבל היה חסר לו ידע שעכשיו אנחנו מספקים לו. אני מאמין ביכולת של הציבור להתנער מהכבלים המחשבתיים שהשיתו עליו הפוליטיקאים ומועדון ההון־שלטון שלנו, ואילולא הייתי מאמין בכך לא הייתי נלחם במערכה הזו".