יתרונותיה הארוטיים של הסיגריה האלקטרונית

מכיוון שגם כאשר נמניתי עם הקהילה המעשנת זה היה משהו כמו שתי סיגריות בשבוע, לקח לי זמן להשתכנע ביתרונותיה של הסיגריה האלקטרונית. אומרים שזה עוזר להיגמל אבל אין לי ממה להיגמל, חוץ מהצורך לנסות כל דבר חדש, שזו תכונה קטלנית – ביחוד כאשר היא באה יחד עם נאמנות אובססיבית: כך הייתי הראשון בארץ עם פאלם פיילוט, אבל גם האחרון שקרא עליו עמודי אינטרנט שהומרו לטקסט שחור־לבן, כאשר לכולם כבר היה אייפד,

הראשון ביד אליהו – והיחיד עד היום – שאהד את מכבי נתניה, אך גם האחרון להבין שהאחים חיים ושרגא בר אינם הדבר הראשון שעולה לאנשים בראש כאשר הם שומעים את המילה "נתניה",

וגם הראשון שאמר שיום אחד ירצחו את ראש הממשלה, אבל האחרון שעדיין חושב שזה יהיה יצחק שמיר. אז לא פלא שלקח לי גם זמן רב להבין את הדבר הנפלא ביותר שאפשר לעשות עם סיגריה אלקטרונית: לעשן אותה במיטה! כי מי, אפילו מהמכורים והסוטים שבינינו, הצליח לשמור על המנהג הנפלא והנורא הזה? עם כל הכבוד להנאות הקטנות של החיים, וזו בוודאי אחת הגדולות שבהן, להירדם בתוך ענן של אפר… אף אחד לא צריך ניקוטין עד כדי כך. או מין. אבל עכשיו:

רק תישען לאחור,
קח נשימה,
תוציא את הסיגריה משקע ה־ USB
המהבהב, והופה!

שוב, כמו בסצינות האהבה בסרטים צרפתיים משנות ה־60 , כמו יצחק רבין והמלך חוסיין בתמונה המפורסמת שבה הם מדליקים זה לזה, כמו פרנק סינטרה תוך כדי הופעת הטלוויזיה הבלתי נשכחת עם אנטוניו קרלוס ז'ובים – שימו יוטיוב: כל פעם שז'ובים שר, סינטרה נשען לאחור ומעשן, ולפעמים תוך כדי שירתו שלו, מנצל את הרווחים בפרייזינג כדי לקחת שכטה –

אז בדיוק ככה: להישען לאחור במיטה, לקחת שאיפה של עשן אלקטרוני, ולהגיד: אהההה. ומיד לחשוב על עוד שימושים נפלאים: בשירותים, נגיד – זוכרים שהיו פעם אנשים שהיו מעשנים בשירותים, לאט ובניחותא, ועוד טוענים שזה טוב לעיכול? מי לעזאזל הרשה לעצמו לעשן בשירותים, ב-30 השנה האחרונות?

אבל עכשיו אפשר, ואם כבר – אז גם בתחנות דלק! ביד אחת למלא בנזין 98 , ובשנייה להפריח טבעות. או בזמן פירוק פצצות – זה נהיה טוב מרגע לרגע, לא? – תחשבו על חבלן שיכול לעשן ליד הפצצה, כמה זה ירגיע אותו, כמה יותר מדוייק ושלו הוא יהיה כאשר יצטרך להכריע אם חותכים את החוט האדום או הכחול – שלא לדבר על רופא מנתח! כמה זה יעזור למנתח לקחת רגע של מנוחה מעל החזה הפתוח, לשאוף שאכטה אלקטרונית, להישען לאחור בסיפוק ולומר: "טוב, זה נראה בסדר גמור. תסגרו אותו, ותגידו לאיתן הבר שהכל בסדר".

כי הסיגריה ז"ל, עם כל חסרונותיה הבריאותיים – אומרים שאיש המרלבורו כבר מתקשה לרכוב על סוס – בכל זאת העניקה למעשן איזו הפוגה קטנה, איזה מרחק זעיר מהחיים עצמם, איזה רגע של זן בכל המולת הנצחונות וההפסדים שהם חיינו הבלתי נמנעים. ומה החליף אותה? הגלילה הבלתי נפסקת של עמוד הפייסבוק עם האגודל? אומרים שזה לא מזיק, אבל עוד לא ראיתי מישהו מתחיל עם בחורה בעזרת הצעה לגולל לה את הפייסבוק.

כי זו לא האורגזמה, ולא הגול בדקה ה־90 ולא הצ'ק השמן שנוחת בחשבון הבנק, שעושים לנו את זה; זה לא הניצחון ולא ההישג ולא מחיאות הכפיים; זה הרגע שאחרי. הרגע שבו פתאום אפשר לנוח, ולו לשניה וחצי, מהמירוץ עצמו. שבו אפשר להרגיש, ולו לזמן סיגריה אחת מתכלה, שאין מירוץ בכלל.