המחיר הגבוה של הבגדים הזולים
צרכנית רשת פרימרק מצאה בשמלה שרכשה תווית עם מסר מצמרר מעובד המפעל שייצר אותה. הסבל מאחורי הרשתות המהירות עולה שוב לכותרות, ומחירו של העודף מקבל פנים

"אופנה מדהימה במחירים מדהימים" הוא הסלוגן שמרוח על קירות סניף הדגל של רשת פרימרק, חנות ההלבשה הזולה ביותר שניתן למצוא ברחוב אוקספורד בלונדון ואולי בעולם כולו. במידה רבה זוהי המכה החדשה של תייר האופנה הישראלי באנגליה לאחר ש־H&M עלתה לישראל. לאפשרות לרכוש שמלה במחיר של מנת פלאפל או משקפי שמש בעלות של נסיעה בין עירונית באוטובוס יש השלכות מסנוורות, בעיקר בתקופה שבה כולנו נאבקים על המחיה הבסיסית באזורי המזון והתחבורה ואין לנו הרבה אפשרויות לחתוך פינות. זו בעיקר הסיבה ואפילו התירוץ לכך שרבים מאיתנו מקדישים זמן לפקפק בססמה השיווקית הזאת, לעצור בדרך לקופה ולתהות מהו בעצם המחיר שאנחנו משלמים עליה כחברה ומי הם האנשים שמשלמים עליה מחיר כבד מנשוא בחיי היום יום.
המודעות לבעיותיה של תעשיית האופנה והתפשטות הרשתות עלתה לכותרות בעולם באפריל 2013 עם קריסת המבנה שבו פעלה מתפרת רנה פלאזה בדקה שבבנגלדש – אסון שהביא למותם של 1,129 מעובדים שעוד בחייהם סבלו מייצור בגדי רשתות בתנאים איומים – תנאים שאפשרו את התרחשות האסון. גלגל האופנה המהיר לא האט את הקצב שלו מאז, ועם הופעת גל אסונות נוספים כמו שריפות שתקפו את אותם מפעלי ייצור החל גל של מודעות לצריכה ולנזקים הסביבתיים והאנושיים שבגדים זולים מדי כופים על העולם שלנו, אם כי שלטון הרשתות בשוק האופנה הפופולרי עדיין לא התערער.
הסקנדל החדש שבו מעורבת רשת פרימרק בבריטניה יכול להעלות את המודעות הזאת שלב נוסף: בשבוע שעבר דווח על מקרה ראשון של צרכנית שמצאה בשמלה שרכשה בעבור 10 ליש"ט (כ־57 ש"ח) תווית נוספת שחוברה לצד הוראות הכביסה שבה נכתב המסר: "אולצתי לעבוד במשך שעות מתישות". בראיונות שהעניקה אותה צעירה לתקשורת היא העידה כי לעולם לא תוכל ללבוש את השמלה הזאת אחרי שנוצקה בה המודעות למצוקה של האדם שתפר אותה. עם זאת היא גם הבינה שמכאן, כאם צעירה ובעלת תקציב ביגוד מוגבל, היא תאלץ לשקול מחדש את אסטרטגיית המלתחה שלה.
המקרה הזה עורר שרשרת של פניות מצד לקוחות שבעקבות המקרה החלו לחקור את החלק הפנימי של בגדי פרימרק שברשותם וחזרו עם ממצאים דומים: "יוצר בתנאי סווט שופ מחפירים" קראה תווית אחרת של שמלה שנרכשה באותה החנות. מכנסיים שנקנו בסניף הרשת בבלפסט עוד ב־2011 ביקשו להעביר מסר כואב אף יותר: "SOS, אנו אסירים במתפרה שבמחוז הובאי שבסין, נאלצים לעבוד 15 שעות ביום עם תנאים ואוכל שלא היו נותנים אפילו לחזירים בשדה".
דוברי הרשת נותרו כמובן מבולבלים ואובדי עצות מול ההתרחשות וחוזרים שוב ושוב על המנטרה שפרימרק לוקחת אחריות על כל העובדים שלה ועל תנאי העסקתם, אך קשה להאמין בכך כשעל המדף מונחת חולצה שעולה שישה ש"ח בלבד. מעבר לכך טענו נציגי החברה שאותם מסרים, בעיקר בשל רמת האנגלית הגבוהה יחסית שבה הועברו, הם תעלול של אקטיבסטים המבקשים לפגוע בפעילות הרשת ברחבי העולם. אך בסופו של יום, השאלה אם עובד סווטשופ בבנגלדש היה אמיץ ומלומד מספיק או אם המלאכה נעשתה על ידי פעילת זכויות אדם אינה רלוונטית כלל. המילים, גבוהות או נמוכות, מייצגות כאב וסבל אנושיים ואמיתיים המתרחש מאחורי האופנה הלא באמת מדהימה הזאת שאנחנו רוכשים, ובמחיר שהוא בהחלט גבוה מדי.
