זה לא בושה להיות עצוב: כהן@מושון מדברים על מלנכוליה, מוות והיפ הופ

כהן@מושון נאלצים להודות: לא נעים, אבל ההתבגרות תפסה גם אותם - הטינאייג'רים הנצחיים של ההיפ הופ התל אביבי. ריאיון

אני שחקן ספסל. כהן@מושון. צילום: תום גני
אני שחקן ספסל. כהן@מושון. צילום: תום גני
1 בינואר 2017

לאורך כל אלבומם השלישי של כהן@מושון, "ימים ארוכים", יש טון נדיר מאוד לאלבום היפ הופ: מלנכוליה. השמחה, ההומור, האנרגיות והפאן־פאן־פאן של הרכב ההיפ הופ התל אביבי עדיין שם, אבל אותו דוק עצבות נוכח אפילו בשמותיהם של השירים – "שחרר אותי", "כהה", "חיי בדיליי" והשיר שמבטא את הטון באופן המדויק ביותר, "שיר הדרופ". והנה זה שם, מתחבא מאחורי סימפול מגע הזהב של יצחק קלפטר והלחן היפהפה של יוני רכטר ואבנר קנר: "זה לא בושה להיות עצוב" של אריק איינשטיין. כהן@מושון לא מתביישים.

"הרבה זמן חשבנו לעשות משהו עם חומרים של אריק איינשטיין", מסביר מיכאל כהן (30). "ואז, כשהוא נפטר, זו הייתה נקודת הזנקה לאלבום הזה. במובן הזה הרבה מהחומרים הראשונים היו עם קצת געגוע, כאב, הזמנים המשתנים".

"שנינו חזרנו מחו"ל בתקופה שבה התחלנו לעבוד על האלבום וזה התחיל מגעגוע אל העיר וגעגוע ללעבוד ביחד. לא רצינו לחזור לקלישאה של 'הנה התבגרנו', אבל יש פה נושא שהוא קצת יותר עמוק", ממשיך מושון (מיכאל מושונוב, 30). "זה התחבר עם הנושא של אריק, שנפטר כשהיינו בחו"ל. יצא אלבום על ההיפ הופ, על העיר ועם המון ריספקט למה שהיה פה קודם, שאריק הוא הסמל הכי גדול של הדבר הזה".

כהן: "באיזשהו סיבוב אכזרי של הגורל סימפלנו גם את צ'רלי מגירה (בשיר 'חיי בדיליי'), ופתאום גם הוא נפטר והפך לאיזה סמל. בעצם גם בחייו הוא היה עבורנו סמל, אבל עכשיו הוא נכנס למקום של הזיכרון והגעגוע".

מושון: "גם הגענו למקום שבו עשינו אלבום ראשון, שני, והנה הגיעה שאלה גורלית: האם אני ממשיך להתעסק בהיפ הופ? האם זה הולך ללוות אותי בהתבגרות שלי כבן אדם? נורא רצינו להתמקצע, לקחת את זה לנקסט לבל. פעם היה בתוכי איזה פחד מלהיות ראפר גם בגיל 50. היום אני שואף לזה".

אז זה לא היפ הופ לילדים.
כהן: "זה אלבום שחושב על הדברים האלה. איך ממשיכים לעשות את זה כשאתה כבר לא בן 22. זה לב המהפכה שיש עכשיו בהיפ הופ הישראלי: ההתבגרות של האמנים ושל הקהל. העובדה שיש קהילה מספיק גדולה של אנשים שלא הפסיקו לעשות את זה, והשפיעו על קהילה יותר גדולה של בני נוער שהתבגרו ועכשיו קונים כרטיסים להופעות ומחליטים על השירים ברדיו".
מושון: "כל הזמן יש לך אופציה לוותר על הדבר הזה. כל הזמן יש החיים, הפרנסה. ואתה שואל את עצמך מה מושך אותי להמשיך לעשות את זה? מה מושך אותי לבוא שוב לפסז' ולהופיע? זה מקום שמגיע מהאהבה הכי מזוקקת. האנשים שעובדים היום, בסופו של דבר, עבדו קשה גם כשזה לא היה מצליח או ברור לאן זה ילך. זה עניין של התמדה. מי חשב שנצא לטור אי פעם?".

הטור המדובר הוא סיבוב הופעות ארצי בן חודש, שאותו יסכמו בבארבי ביום חמישי (5.1), לא עניין של מה וכך. בעידן שבו תל אביביות הפכה לקללה, להקה תל אביבית במופגן כמו כהן@מושון היא לא הבחירה הטבעית להופעות בשדרות ובחיפה.
מושון: "דווקא בימים האלה שתל אביב הפכה למקום שמעורר אנטגוניזם, זה כיף גדול לצאת עם החומרים שלנו החוצה ולראות שהקהל אוהב ומקבל".
כהן: "הסיבה שאנשים מחבבים את התל אביביות שמזהים אצלנו, זה כי הם קולטים שזה אמיתי. אנשים מעריכים את הכנות שלך, שאתה פשוט מייצג את מי שאתה ולא מנסה להיות משהו אחר. תל אביב זה יותר סטייט אוף מיינד מאשר מקום גיאוגרפי. יש מי שיקרא לזה היפ הופ תל אביבי ויש מי שיקרא לזה אלטרנטיבי. היינו יכולים להגיד 'אנחנו להקה תל אביבית אז נשיר על שינקין', אבל זה לא זה. אנחנו שרים על העיר הזאת כעיר שגדלנו בה".

אתם עדיין מרגישים שתל אביב היא בית?
כהן: "הרבה דברים הפכו מהמהות של העיר לדברים ששמים על הפרסומת כשמוכרים דירות בעיר – 'בואו לגור בלב התרבות המגניבה של תל אביב'. אבל אנחנו עדיין כאן ומרגישים שזה הבית שלנו. האווירה היצירתית של לעבוד עם חברים מהשכונה שלך. אלו דברים שמהדהדים יותר חזק מהגדרות שמדביקים לעיר. תחושה של אהבה".

אגב אהבה, איך הזוגיות ביניכם?
מושון: "הזוגיות טובה אבל גם עברה הרבה. הגענו למקום הזה כי לא פחדנו לשחרר. פשוט הפסקנו לעבוד יחד לתקופה של כמעט שלוש שנים. אני חושב שאצל כהן היה ברור שהוא בהיפ הופ, כי הוא גם מפיק ולקח זמן עד שזה הפסיק לאיים עליי. בסופו של דבר פשוט השלמנו עם זה שהכל הולך, הכל צריך לקרות. הזוגיות היא קודם כל לשחרר כל בן אדם להגשים את עצמו. עבורנו החברות יותר גדולה בסופו של דבר מהצלחה. זה גם לא קל, כי אנחנו מיישמים את זה לא רק בינינו. אנשים אומרים עלינו שאנחנו השווייץ של הראפ כי אנחנו בסדר עם כולם, אבל זה לא כי בא לנו להיות בסדר עם כולם, אלא כי אנחנו מאמינים שזה חשוב".

כהן@מושון יופיעו בבארבי עם שלמה גרוניך, מריאנו אידלמן, נצ'י נצ', פלד, סוויסה ועוד, קיבוץ גלויות 52 תל אביב, חמישי (5.1) 21:00, 55־75 ש"ח