לאן כולם הולכים: הפתרון למשבר התחבורה הוא הרגליים שלכם

טיילת תל אביב (צילום: שאטרסטוק)
טיילת תל אביב (צילום: שאטרסטוק)

הפקקים, העבודות על הרכבת הקלה, הקורונה וגם העבודה מול המסכים - נראה שלרבים ירד באחרונה האסימון שהדרך הכי טובה להתנייד בעיר הצפופה שלנו היא דרך הרגליים. ואם על הדרך אנחנו עושים גם קצת ספורט, זה לא יכול להיות רע

16 בדצמבר 2021

מה לא ניסינו בשביל להתנייד בתל אביב? בקורקינט כמעט נדרסנו, באופניים גנבו לנו את המושב, חיכינו שעות לאוטובוס שדפק לנו ברז והנסיעה ברכב הפרטי גרמה לנו להתחבר לדת ולהיות מוכנים להשתטח על קברי צדיקים בשביל מציאת חנייה. האוטותל לא מנע מאתנו עמידה ארוכה בפקקים והבאבל הפסיק לעבוד דווקא כשהכי היינו צריכים אותו. כששום דבר לא הולך- גילינו שכלי התחבורה היעיל והבטוח ביותר בעיר הוא פשוט ללכת. 

אבל הוא לא רק יעיל, הוא גם בריא לנו. המעבר לזום בתקופת הקורונה הביא איתו הרבה שינויים. מעבר לעובדה שאנחנו כבר לא נזקקים לבושם או למכנסיים, אנחנו אפילו לא נזקקים לרגליים שלנו. כמות ההליכה צומצמה משמעותית ברגע שאנשים רבים התחילו לעבוד בבית מהמחשב. הביטוי ״אורח חיים יושבני״ נכנס לחיים שלנו ויש לנו תחושה שהוא לא ילך לשום מקום בקרוב (ליטרלי).  

ספורט בחוץ כבר מזמן נהיה סצנה תל אביבית לוהטת. אנחנו רואים אותם בכל מקום – בחורות יפות שרצות על הטיילת בשקיעה, גברים שריריים במתקני הכושר בגן מאיר, חבורות פנסיונרים בחליפות אדידס הולכים בפארק המסילה ורוכבי אופניים בטייצים צמודים עוברים על פנינו על גדות הירקון. עם הזמן מצאנו שאולי הדרך הקלה ביותר להיכנס למועדון המבוקש היא, ובכן, לפסוע לתוכו. 

אריאל אלחדף. צילום: יהב טרודלר מתוך adidas runners
אריאל אלחדף. צילום: יהב טרודלר מתוך adidas runners

גם אריאל אלחדף, מאמנת כושר בשיטת היט וסטודנטית במכללת וינגייט, אישרה לנו את זה שהליכה היא ספורט נגיש וחשוב. היא, למשל, כבר שנים מעדיפה ללכת מאשר לרוץ ומקפידה לעשות את זה בין פעמיים לשלוש בשבוע ובכל פעם שהיא צריכה להגיע לאנשהו. ישבנו איתה כדי לשמוע מה כל כך טוב בללכת. ״אם המתאמנים שלי אומרים לי שהם רוצים להוסיף עוד פעילות, אני תמיד ממליצה על הליכות. מכמה סיבות, קודם כל הליכה הרבה יותר בריאה לגוף יותר מאשר ריצה, כי היא לא פוגעת בברכיים ובגב התחתון. תמיד יש עננה שחורה מעל ריצה ואנשים מפחדים ונמנעים מזה, אה וזה אפילו יותר נכון לתהליך ההרזיה!״.

וואו, בואי נתעכב רגע על זה. איך הליכה מרזה יותר מריצה?
״כל פעילות ספורטיבית מתחלקת לשני סוגים: אירובית או אנאירובית. פעילות אירובית זאת פעילות שבה מצליחים לשמור על קצב נשימה אחיד ותחלופה נכונה של אוויר, ופעילות אנאירובית זה כשהדופק עולה ומגיעים לקצה של החמצן. זאת טעות נפוצה לקרוא לאימון עם דופק גבוה אימון אירובי, הוא בעצם אנאירובי. כשמתאמנים בפעילות אנאירובית עם דופק גבוה, הגוף מגיע למצב של סטרס ומצב הישרדותי אז הוא שורף את מאגרי השומן הכי זמינים שיש לו, שזה בדרך כלל מה שאוכלים באותו היום. זה לאו דווקא מאפשר להגיע לאזורים העמוקים בגוף שאנחנו רוצים לשרוף. בהליכה, התהליך יותר ארוך ומתמשך וככה הוא מאפשר להגיע לתוצאה הרצויה״.

מה הופך את ההליכה לספורט כל כך נגיש בעינייך?
אחד היתרונות הכי גדולים של הליכה זה שלא צריך להיות תלוי בכלום, בשום דבר. שמים נעלי ספורט ויוצאים החוצה, גם אם קר וגם אם חם תמיד זה כיף. לא צריך להירשם לזה, לא צריך להיות לפני האוכל או אחרי האוכל. תמיד אפשר לצאת וזה יהיה מועיל, גם אחרי שאוכלים ארוחה כי זה מקליל את הגוף וגם בבוקר על בטן ריקה. אפשר אפילו לעשות את זה כשיורד גשם עם מטריה. אני חושבת גם שההליכה הרבה יותר מותאמת לעיר. לפעמים כשרצים ברחוב עמוס זה קשה כי אנשים נכנסים בין הרגליים. בהליכה, אפשר לבחור לעצמך את המהירות את הקצב ולאן ללכת. מתאים לעשות את זה כמעט בכל מקום״.

גם ללכת לזרוק אשפה זה נחשב! צילום: shutterstock
גם ללכת לזרוק אשפה זה נחשב! צילום: shutterstock

מה את אוהבת בהליכות בתל אביב?
״וואו, הכל. אני רואה כל כך הרבה סוגים של אנשים… ושל כלבים! תל אביב היא כמו קטלוג של כלבים, אין כלב שחוזר על עצמו פעמיים. אני אוהבת שבכל הליכה אני רואה איזה מקום או עסק חדש שנפתח. אין לי מסלול קבוע וכל פעם אני מגוונת וחוקרת את העיר. יש פה הכל, אם אני רוצה ים אני נמצאת ממש קילומטר ממנו ואם אני רוצה נוף קצת יותר עירוני, אני נכנסת לרוטשילד. יש הכל מהכל בטווח של 10 קילומטר. אפשר לחרוש את כל העיר מיפו ועד הנמל וזה מדהים״.

אין ספק שעוד ועוד תל אביבים אוהבים ללכת, והעיר משתנה בהתאם. השפעה נוספת שהייתה לקורונה על אורח החיים שלנו היא תקופת הסגרים, אז הדרך היחידה לצאת מהבית (אם לא היה לנו יותר כסף לבזבז בסופר) היא פעילות גופנית בחוץ. אלו מאיתנו שרצו להתאוורר נאלצו פשוט להתחיל ללכת. התגלה עולם רחב של טבע עירוני, מדרחובים מותאמים להולכי רגל ואזורים שלמים שאפשר ללכת בהם ויש מה לראות בכל פינה. 

פארק המסילה. צילום: shutterstock
פארק המסילה. צילום: shutterstock

מגמה שהולכת וגדלה בשנים האחרונות היא הניסיון להפוך ערים לכמה שיותר ברות-קיימא, על מנת להאט את קצב ההתחממות הגלובלית שהמודעות אליה בשנים האחרונות גוברת. תכניות לאומיות ועירוניות לשיפור אורח ואיכות החיים תופסות מקום חשוב בסדר היום הציבורי. גם עיריית תל אביב-יפו החלה בשנים האחרונות בתהליכים לשיפור החוויה להולכי הרגל ופיתוח סט כלים לעידוד הליכה ברגל במרכז העיר. טלי ברגל, אדריכלית מרחב ציבורי במשרד אדריכל העיר תל אביב-יפו, סיפרה לנו מה העירייה עושה בשביל לשפר את חווית ההליכה להולכי הרגל, שהם לפיה בראש פירמידת ההתניידות בתל אביב-יפו.

״לכולם ברור שהולך רגל הוא השחקן הראשי בעיר, בכל עיר בעולם ובטח אצלנו בעיר תל אביב זאת הצורה הכי טובה ונוחה להתנייד, ועיר שנוח ללכת בה ברגל, זאת עיר שטוב לחיות בה. אי אפשר להסתמך יותר רק על מכוניות. העיר יותר מתכפיל את עצמה בשנים הקרובות. נוספים לפה גם המון תושבים וגם המון מבקרים – אנשים שנכנסים כל יום לעיר, לרוב לצורכי עבודה, אבל הם עדיין משתמשים בשירותים של העיר. אי אפשר להמשיך להסתמך על הרכבים כי אין מספיק מקום בעיר כדי להכניס מאסה כזאת של נוסעים. חלק מהעיסוק במיקסום החוויה להולכי הרגל ובמעבר לתנועה ברת-קיימא, זה בגלל שאין אפשרות אחרת״.

איזו פעולות למשל נעשות בעיר בשביל לשפר את התנאים להולכי הרגל?
״יש פורום רחב שמתכנס כל כמה זמן שקוראים לו פורום פינוי מדרכות, שבו ממפים את כל האלמנטים שמקשים על המדרכה. במסגרת זה גם היה למשל את הנושא של חנייה בלילה על המדרכות – היום זה נראה לנו הזוי שהיו עושים את זה, אבל זה היה קורה בעיקר בלילות ומפריע לתנועה של הולכי הרגל ובעיקר לעגלות ילדים או לנכים שלא יכלו להתנייד על המדרכות. היום לגמרי אוכפים את זה. מיפינו דברים נוספים שהפריעו להולכי הרגל והתחלנו לעבוד על הפתרון שלהם. יש מהלכים שכבר נעשו כמו לפנות מהמדרכות את הטלפונים הציבוריים, שלא היה בהם שימוש. יש דברים שלוקחים יותר זמן כמו הזזת ארונות של חברת החשמל, אלה דברים שנראה חלק מהפירות שלהם לאורך הזמן״.

לדבריה, ״עוד תוכנית גדולה שאנחנו עובדים עליה נקראת 'יער עירוני' שזה בעצם כל הנושא של עצים והצללה, כחלק מתכנית ההיערכות לשינויי אקלים שפרסמנו השנה. אם אנחנו מדברים על איכות חיים, אחת הבעיות הכי גדולות בטח בעיר שהיא עיר חמה שנמצאת במזרח התיכון זה הנושא של החום והצל. המטרה שלנו היא לנטוע 100 אלף עצים בעשור הקרוב. עצים הם העוגן הכי משמעותי גם למערכת האקולוגית וגם מורידים טמפרטורה בעיר כולה ואני אפילו לא מדברת על זה שמתחת לעץ הטמפרטורה יכולה לרדת ב-5 מעלות פחות ביום חם״.

שוק לוינסקי המקושט. צילום: מערכת טיים אאוט
שוק לוינסקי המקושט. צילום: מערכת טיים אאוט

גם רחובות שנסגרו על ידי העירייה לתנועת מכוניות, כמו שוק לוינסקי, עושים חשק לתושבים להתחיל ללכת מבלי לחשוש להיתקע באנשים ברחובות הצרים או להסתכן בכבישים. מגמה שהולכת וגדלה בעיר היא סגירת רחובות נוספים שישמשו מקומות ישיבה ואזורי הליכה. אפילו שכונות כמו כרם התימנים נמצאות בתהליכי צמצום תנועת רכבים מה שמאפשר לנו ללכת בהם בביטחון ובשקט. ״כל המגמות האלו היו בתוך מסמכי מדיניות והחזון בעבר, אבל הקורונה והמגפה בבת אחת הבהירו לכולם את הצורך במרחב לבני אדם במרחב העירוני, מרחב איכותי. פתאום כולם היו בשלים לשינוי הזה״. ברמה האישית טלי מספרת: ״אני גרה במרכז העיר ורואה שכמעט כל מי שמסביבי מתנייד ברגל ממקום למקום. גם כי זאת כמעט האופציה היחידה וזאת אופציה טובה. היא תומכת במגמות של עיר בריאה, של אנשים שהולכים יותר ברגל, שחווים את מה שיש מסביבם. כשהולכים ברגל פוגשים את הקהילה, את האנשים שגרים מסביבך, אפשר להגיד שלום לשכנים. יש מעטפת שלמה של יתרונות להליכה ברגל״. 

במרכז העיר זה כבר הפך להיות די ברור שהליכה צריכה להיות כלי ההתניידות העיקרי, אבל מה עם שכונות עבר הירקון ומזרח העיר? בצפון תל אביב, כיאה לפרברים, המרחקים גדולים יותר ולכן ההליכה תפסה מקום קצת אחר. בהייטק למשל מעידים עובידם על כאבי גב ובעיות עיניים בעקבות השעות הממושכות שהם יושבים מול המחשב. אז מה הפתרון שמציעים למי שכבר מזמן לא צריך להשתמש ברגליים בשביל לגרום לעבודה לקרות? והאם יש פתרון שמשלב בין הביזנס לפלז'ר?

בני ארבל, מנכ״ל חברת הייטק ברמת החייל והולך רגל מושבע, שהוא במקרה או שלא, גם אבא שלי מספר על הפתרון שלו לתופעה: ״בסיליקון וואלי המציאו את ה-power walks. סטיב ג'ובס מאפל היה אומר לאנשים ״walk with me״ ואלו היו הפגישות שלו. זה די גאוני כי בהליכה יש משהו שפותח את התקשורת בין אנשים והופך אותה ליותר מחברת. במקום לשבת מהצד השני של השולחן או מהצד השני של הספה, אתם עושים משהו ביחד- הולכים. אני אימצתי את זה ואני עושה גם פגישות פיזיות וגם שיחות טלפון עם אנשים תוך כדי הליכה, כל פגישה שלא מצריכה ממני להיות מול מחשב. את רוב פגישות ההנהלה היומיות שלי אני עושה תוך כדי הליכה בפארק. ההנהלה שלי כבר רגילה שלפעמים אני עוצר את העדכונים בשביל להראות להם איזה תן או ברווז שנתקלתי בו בדרך״.

בני ארבל הולך. צילום: אריאל ארבל
בני ארבל הולך. צילום: אריאל ארבל

איך הטכנולוגיה יכולה בעינייך לשפר את הבריאות, במקום לפגוע בה?
״יש לי שעון חכם. תמיד סלדתי מזה כי חשבתי שזה רק לאלה שרוצים כל היום לאתגר את עצמם בספורט הישגי ובודקים דופק, אבל גיליתי שזה אחלה כלי להזכיר לך לזוז. כשאני יושב יותר משעה הוא מזמזם ומכריח אותי לקום. כשהוא מרגיש שאני בסטרס הוא מציע לי לעשות תרגילי נשימה והוא כל הזמן מזכיר לי כמה צעדים אני עושה, מה שגורם לי להיות הישגי ולרצות ללכת יותר. הורדתי התראות של הודעות מזה כדי למנוע סטרס, אני משתמש בזה רק כמכשיר כדי להעלות את ה-well being שלי״.

בני אובחן לפני כ-20 שנה במחלה אוטואימונית, טרשת נפוצה, דבר שגורם למוטיבציה שלו כלפי הליכה להיות אפילו יותר גבוה. ״כשאיבחנו אותי כחולה, אמרו לי שהדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות לעצמי זה לעשות יותר ספורט, לשפר תזונה ולהוריד סטרס. זאת התשובה בעיניי לכל המחלות, בעיקר כאלו שהגוף תוקף את עצמו. הליכה היא גם ספורט מדהים וגם מורידה סטרס ככה שהיא באה לי מאוד בטוב. התחלתי מ-2,000 צעדים ביום ועכשיו, יום שאני לא ב-15,000 צעדים אני מרגיש כמו בטטת כורסא. גיליתי שהליכה בחוץ לא רק שמשפרת את התחושה הגופנית שלי היא גם מהווה גם מדיטציה ובית ספר. מדיטציה כי בהליכה אני נכנס למין Zone כזה שאני לא חושב על כלום, וזה בית ספר כי גיליתי את עולם הפודקאסטים ובכל הליכה אני לומד משהו חדש על בודהיזם או על NFT״.

איפה אתה הכי אוהב ללכת בעיר?
״אני אוהבת ללכת בפארק הירקון. תמיד קורה פה משהו. זה מין ישראל הקטנה, אפשר לראות את הדתיים מבני ברק בצד השני של הכביש בבילויים המשפחתיים שלהם או דייטים של שידוך על הספסל, הצעירים ההיפסטרים שמתקני הכושר בחוץ הפכו לפופ אפ ברים החדשים שלהם בתקופת הקורונה, זקנים שיוצאים להליכות בוקר מוקדם עוברים מול צעירים שחוזרים מבילוי לילי לפנות בוקר. כל אלה נמצאים בפארק ומשום מה, מתנהגים שם יותר בסבלנות אחד כלפי השני״.

בעיר גדולה שבה האינטראקציה ההכרחית הולכת ומצטמצמת עם קופות בסופר ללא קופאים, הזמנת אוכל דרך אפליקציות והתייעצויות עם רופא דרך האתר של קופת החולים – הקשר האנושי ברחוב הופך להכרחי. ההליכה עוזרת לנו ליצור קשר עין עם האנשים ברחוב, להריח את מה שקורה מסביב (בין אם מדובר במאפים שהרגע יצאו מהתנור ובין אם מדובר בקקי של כלב שלא נאסף), להרגיש את הבריזה בשיער (או את הלחות בקיץ) ולדעת גם לעצור כשיש משהו (או מישהו) שמספיק מושך לנו את העין. והנקודות שמקבלים על ריבוי הצעדים באפליקציות השונות, ובכן זה כבר הבונוס.