"ככה נפלתי בפח": כשאדם משתעבד לכת

"אי אפשר לתחזק בן זוג, אי אפשר להחליף עבודה. אתה מתאים את כל החיים שלך לשעות של מה שקורה שם. לא יכולים לשנות דברים. ערן (שם בדוי), המנהיג, היה מעורב בהכל. אם אתה מחליף עבודה, הוא יודע. הוא מחזיק אותך בקישקע. הוא אלוהים. כי הוא חכם, כריזמטי, ויותר מבוגר מאתנו. ואם הוא אומר, הוא צודק. הוא פשוט הוכיח את עצמו אז מותר לו להגיד לנו מה לעשות. וברגע שיש לך את הביטחון ואתה מדבר בטונציה מסוימת, אז אתה מוביל אחריך את כל האנשים".

קשה לדמיין שתהליך הגיוס לכת יכול להתחיל במודעה על קבוצת מדיטציה במעונות הסטודנטים, אבל כך בדיוק מתחיל סיפורה של מיטל (שם בדוי) שהייתה סטודנטית למזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, כשנתקלה במודעה ששינתה את חייה. מאז סיום המקרה עברו כבר שבע שנים, אבל רק עכשיו אזרה מיטל אומץ לספר את סיפורה לראשונה. "הרגשתי שאם אני לומדת מזרח אסיה, כדאי לי לעשות מדיטציה או יוגה, שזה מה שישלים את זה", היא מספרת. "יום אחד נכנסתי למעונות וראיתי מודעה על פתיחה של קבוצת מדיטציה, כל יום ראשון בשש בערב. בחינם. בזמן המדיטציה הרגשתי מעולה, עברתי חוויה חזקה וטובה, והמשכתי לבוא כל שבוע. עם הזמן גיליתי שיש עוד קבוצה, שהמדריכות הן לא סתם שתי תמימות שבאו משום מקום, אלא שמישהו שלח אותן".

קבוצת המדיטציה אליה הצטרפה מיטל הייתה בעצם לוויין, פעילות חוץ של הגרעין הקשה של הכת אליה נשאבה. זו הייתה הדרך בה גויסו לכת מצטרפים חדשים: מישהו מהפעילים היה מעביר קבוצה כזו, שתפקידה היה לצרף אנשים חדשים ולסנן את הלא מתאימים. במקרה של מיטל, היו אלה המדריכות אלונה וירדן (השמות האמיתיים שמורים במערכת). "על פניו, שתי בנות שרוצות להעביר קורס מדיטציה כדי לתרום לחברה, לרווחת הסטודנטים. הן באמת נראו נורמליות, עם רזומה של לימודים בתנועה ובמחול, הייתה להן אסמכתא שהן עוסקות בחינוך", מספרת מיטל. "ככה נפלתי בפח".

"בלי לשים לב". (צילום: נוי זוהר)

ובכל זאת, מה בדיוק קורה במעבר מקבוצת מדיטציה לחיים בקומונה ונטישת כל הרצונות והמטרות שלך למען שירות של מנהיג אחד כל יכול? "מה", ישאל עצמו האדם הממוצע, "היא לא הבינה למה היא נכנסה? למה היא לא עצרה ובחנה את הדברים בצורה מושכלת?". מיטל טוענת שהמציאות לא כל כך פשוטה. "זה קורה לאט לאט, ואתה לא שם לב. אתה עוד קצת נסחף ומתקדם, ופתאום כשאתה בעמוקים, כבר קשה מאד לצאת. איך תצא? יש לך מחויבויות שם. אני הייתי אחראית על לקנות אוכל לערן, מנהיג הכת. אם אני לא הייתי עושה את זה, אז מי היה עושה את זה? ככה חשבתי אז".

"בלי לשים לב"

שלוש המילים הללו, "בלי לשים לב", מתארות אולי יותר מכל את התהליך שבו אדם נורמטיבי, בדרך כלל גם משכיל, משתעבד בגופו וברוחו לאדם אחר. המילים האלה מהוות מוטיב חוזר בסיפורם של אלו שהצליחו להשתחרר. הצטרפות לכת, החיים כחלק ממנה וההשלכות על נפש האדם, שהפך לחומר ביד היוצר של מנהיגיה, אינם מעסיקים את רובנו. למען האמת, האסוציאציה שעולה לראש כשמוזכרת המילה "כת" נשלפת כמו סצנה מסרט אמריקאי דל תקציב – מעגל של אנשים הזויים שמזמרים יחדיו תפילה לאל שרק הם רואים, ומגייסים חברים חדשים דרך כישוף וטקסי קורבן. מן דבר כזה שיכול לקרות רק בעיירה אמריקאית נידחת, לאנשים מסכנים שלא יודעים להבדיל בין טוב לרע.

רחל ליכטנשטיין, מנהלת המרכז לנפגעי כתות, שמסייע מדי שנה למאות נפגעים ובני משפחותיהם, מסבירה כיצד יכול אדם להישאב לעולם הכתות המתעתע: "המצטרפים לקבוצות מסוג כת אינם מודעים לכך שהם מצטרפים לכאלו", מסבירה ליכטנשטיין. "אלו אנשים אינטליגנטים וטובי לב, שהצטרפותם מונעת מתוך סקרנות, רצון להעמיק ידע בתחום רוחני או אידיאולוגי כלשהו, צורך בפתרון לקושי או מצוקה הנקרים בפני רבים מאיתנו בצמתים שונים בחיים כמו אחרי צבא, בעת חיפוש זוגיות או במשבר במשפחה".

האם ניתן לשים אצבע על תכונה מסוימת באישיות שקשורה לגורמי סיכון להצטרפות לכת?
"יותר מתכונה מסוימת שיכולה לגרום למישהו להיות בעל סיכון גבוה, הטיימינג הוא המשמעותי. בטיימינג מסוים, בו אדם מרגיש צורך בזהות, שייכות, מישהו שייתן לו מענה חד משמעי, פתרון למצוקה, יכול כל אחד להיכנס לקבוצה פוגענית. נפגעי כתות רבים המגיעים אלינו מספרים כי נכנסו לקבוצה בעודם סטודנטים, לפעמים על סף התואר הראשון או השני, אז שידל אותם מנהיג הקבוצה להפסיק את לימודיהם תוך שכנוע כי אלו לימודים גשמיים שאין בהם שום ערך מוסף שיעזור לעשות טוב בעולם, בזבוז זמן. אז, הם לא יכלו לסרב ועשו כרצונו, והיום הם מוצאים עצמם (לפעמים במרחק של עשר שנים ויותר) – ללא תואר, ללא לימודים, וללא יכולת להשתלב במקום עבודה המתאים ליכולתם".

"תן לאדם חופש והוא יעשה גם רע"

ב-2011 הוציא משרד הרווחה דו"ח מיוחד לבחינת תופעת הכתות בישראל ובו ניסו המחברים להגדיר מהי כת. את שלל ההגדרות של ארגונים חברתיים שונים, מאחד מכנה משותף המתאר כת בחברה המודרנית – קיומו של מנהיג. "מנהיג כת יבסס את האידאולוגיה של קבוצתו על תורות רוחניות וטיפוליות לגיטימיות, כמו בודיהזם, קרישנה, יהדות, מדיטציה והומאופטיה", מסבירה ליכטנשטיין. "כך, כמו מלכודת דבש, יצטרפו לקבוצה הכיתתית תלמידים בשל התעניינותם בנושאים האלה. אט אט המנהיג ישתמש בכוח של הקבוצה כדי להשפיל ולרמוס את ה'אני' שלהם. יגרום להם להאמין כי זהו המקום הבלעדי שיכול לתת מזור לנפשם והמקום הבלעדי לאמת, ויזרע פחד כי לולא השתתפותם בקבוצה, הם עתידים ללכת לאבדון (פיזי או רוחני). בדרך זו מייצר המנהיג תלות פסיכולוגית שתוביל לאחר מכן לניצול".

המנהיג משתמש בחולשה המנטאלית שיצר בקרב תלמידיו ומנצל אותם נפשית, כלכלית ובחלק מהמקרים אף מינית. ברוב המקרים לא מדובר בכפייה פיזית (כמו למשל במקרה של גואל רצון שהורשע [בין היתר] באונס, מעשי סדום ובעילה אסורה בהסכמה), אלא בנתינה מרצון של התלמידים. השאלה המרכזית והמעניינת היא עצם קיומו של רצון חופשי אצל המצטרפים, לאור העובדה שהמנהיג עושה שימוש בכלים של שליטה בתלמידיו, יצירת מניפולציה מיסטית, וידויים וחשיפה עצמית, ושמירה על חוסר פרטיות מוחלט על מנת ליצור רפורמה בחשיבה.

"בסופו של דבר זו שטיפת מוח", אומרת מיטל. "את חייבת לשבת עם עיניים עצומות ולהקשיב לדברים שערן אומר. את יושבת פסיבית לגמרי המון שעות, לפעמים חם לך ומעיק, והכל רק נקלט ונקלט. כל תזוזה שלך הוא רואה. אם כואב לך, אם לא נוח לך, אם משהו נוגע בך ואת בוכה. רק הוא רואה, הוא רואה הכל".

לטענת מטפלים, רפורמת החשיבה מאפשרת השגת שליטה מוחלטת בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות של החברים בכת, תוך ניתוקם מהאישיות המקורית שלהם – מצב המכונה "Mind control".

"אין דברים שלא מדברים עליהם, וגם אין יותר מדי מה להסתיר", מספרת מיטל. "ערן הדביק לכולנו תיוגים", היא מוסיפה. "הוא היה מסביר לכל אחד מה הבעיות שהוא צריך לפתור, ואם הוא יהיה מספיק מודע ומספיק מוכן להקריב אז הוא יצליח. אני תויגתי כחכמה, כפתיינית/זונה, הילדה הקטנה. אבל לפנות אליי דווקא עם הבעיה שלי ולהגיד עליי שאני לא בסדר בגלל זה, זו ממש הוצאה להורג. בן אדם מרגיש שהוא מת כשעושים לו את זה".

אז איך אנשים לא עזבו? איך ממשיכים לספוג השפלות בקבוצה?
"כי הוא יודע מתי לעשות את זה. בשלב שאנשים כבר מכורים, הם כבר נתנו את עצמם. הם מרגישים מחויבים. הם באמת מאמינים שהם רוצים להתפתח ולגדול, ולהיות אדם נאור יותר. על הבסיס הזה הוא תוקע להם סכין בגב".

"אנשים יכולים לטעות ולהכניס עצמם לבעיות קשות". (צילום: נוי זוהר)

תיאוריית ה"Mind control", לפיה אדם אחד יכול לשלוט במחשבות של אחרים, אינה מקובלת על כולם. ד"ר תומר פרסיקו, עמית מחקר במכון שלום הרטמן ובעל הבלוג "לולאת האל" העוסק בחוויה הדתית לסוגיה, יוצא כנגד השימוש במונח. "ה-mind control נוצר כדי שנוכל להבדיל בין אמונות שטותיות שעליהן אי אפשר לומר לזולת דבר, שכן הוא בחר בהן במלוא הכרתו, לבין אמונות שטותיות שמותר לנו 'לחלץ' מהן את הזולת, שכן הן נכפו עליו, כי הוא נאנס לקבלן. מותר לחיות בקומונה, מותר לצום ולהסתגף, מותר לעשות יוגה כל היום, מותר לקיים יחסי מין טנטריים. מותר, גם אם זה מוזר. אלא שכל הדברים האלה 'מפריעים בעין' למערכת ההומוגניזציה הניאו-ליברלית, וזו תמיד תנסה להשטיח כל בליטה שמערערת על ההיגיון התועלתני-אינסטרומנטלי שמניע אותה. נדמה לי שגם מכאן מגיעה המוטיבציה לפעול כנגד כל מיני קבוצות כאלה".

מה לגבי אנשים שעברו בקבוצות הללו טראומות נפשיות, אבל שהפגיעה בהם נעשתה במסגרת החוק? חופש הבחירה שלהם עדיין עומד מעל הכל, גם אם הם לא מבחינים בסיכון שבכת?
"ללא ספק אנשים יכולים לטעות ולהכניס את עצמם לבעיות קשות. זה מחיר החופש: החופש לעשות הוא החופש לטעות. תן לאדם חופש והוא יעשה גם רע", טוען פרסיקו. "מה האלטרנטיבה? להגביל את החופש? אני נגד. ללא ספק, יהיו אנשים שיפגעו מקבוצות פוגעניות. יהיו אנשים שיפגעו מהורים מתעללים, אבל אנחנו לא דורשים רישיון להורות, נכון? כנ"ל לגבי מערכות זוגיות קשות שלא מונעות מאיתנו לאפשר לכל אדם להיות בזוגיות עם כל אדם אחר, לבחירתו. חברה אנושית צריכה ללמוד להכיל גם את טעויותיהם של חבריה. לא תהיה לעולם חברה מושלמת, והחיפוש אחר חברה כזאת הוא מסוכן, מפני שהוא תמיד יוביל לרודנות בשם האידיאל".

קשה ליישב את הסתירה בין הטענות של המרכז לנפגעי כתות, המציע סיוע וייעוץ להורים שילדיהם "שבויים" בכת פוגענית, לבין טענתו הליברלית של פרסיקו, שטוען כי הבחירה היא בידינו. בעיני מי שפועל למיגור תופעת הכתות, הסירוב לעזוב כת ינבע מהשתלטות מוחית טוטאלית שחווה האדם הפעיל בכת, ולא מרצון חופשי, כפי שטוען פרסיקו.

"הגבול עובר בהשפלות ובעלבונות אישיים"

נושא הכתות נמצא כולו בתחום אפור, מוזר. תחום שקשה להגדיר ולגעת בו, במיוחד בחברה של שחור ולבן כפי שהתפתחה בישראל בשנים האחרונות. מצד אחד, יש קושי בלקבל אנשים שחיים בצורה כל כך שונה בתוכנו, הרי אף חברה לא אוהבת חריגים. מצד שני, קשה לשים את האצבע על הנקודה בה השונה הופך להיות בהכרח גם רע. דוגמא אחת לכך, אולי המפורסמת מכולן, היא כנסיית הסיינטולוגיה אשר מוגדרת בישראל ככת מסוכנת ואילו בארצות רבות אחרות, כמו ארצות הברית, מוגדרת על ידי הממשלה כמוסד דתי מן המניין.

גם אם קשה לנו כחברה להכיל קבוצות כאלה, עדיין קיימת השאלה מהו המקום שלנו, בתור חברים או קרובים של אדם שמצא עצמו חבר בכת. הנתונים מצביעים על מעגל נפגעים רחב אשר מגיע ליותר מ- 100,000 איש וכולל הורים ובני משפחה שלאורך זמן הם הנפגעים העיקריים.

"הבורות גורמת לאנשים רבים לעשות טעויות ולפעול בדיוק ההפך ממה שנכון לפעול", אומרת ליכטנשטיין. "לא מזמן פגשתי אדם שברגע שהבין שחברו נכנס לכת הוא היה כל כך מבוהל שאמר לי: 'לא אצור איתו שום קשר, לא רוצה להיתקל בו פנים מול פנים, שלא תיווצר אלימות כלפיי ושלא ינסה להציע לי סמים או משהו'. צריך להבין שבכתות האלימות היא ברובה פסיכולוגית. אם נתנתק מהשוהה בכת, וכל עולמו יהיה רק הקבוצה הכיתתית וחבריה, עולמו ילך וייסגר והסיכוי לצאת החוצה ילך ויקטן".

לא כל קבוצה רוחנית שחבריה בוחרים לעצמם מנהגים ואמונות היא בהכרח מסוכנת. אז איפה עובר הגבול בין רוחניות טובה ולגיטימית לבין אחת "רעה"? מיטל אומרת שהנורה האדומה צריכה להידלק  כאשר המנהיג משתמש בהשפלות ועלבונות אישיים: "אם מסתכלים בצורה נקייה על התפתחות אישית (הדבר אליו שואפים המצטרפים לכתות, ע.א), אין שום סיבה לפגוע בעצמך בשביל להתפתח. בשביל להתפתח צריך מודעות. יש הרבה דברים שלמדתי שם – לדעת איפה המודעות שלי, איך לפצל את הקשב. אם קשה לי במקומות מסוימים, יש לזה סיבה. והסיבה נמצאת בתוכי. גם כשדברים כואבים לי, הם כואבים מסיבה מסוימת. אבל ההתפתחות האמיתית היא ביכולת לשבת ולהעמיק, ולא רק לבכות".