50 שנים ליציאת "הבוגר": האם הוא עומד במבחן הזמן?

סיום חופשת הקיץ ותחילת שנת הלימודים האקדמית מתקרבים אלינו בצעדי ענק, ומהווים מועד מצוין להיזכר באחד הסרטים האהובים והמשפיעים בתולדות הקולנוע האמריקאי – ״הבוגר״ (The (Graduate. למרות שהסרט חגג השנה חצי מאה ליציאתו הראשונה לאקרנים (דצמבר 1967), נראה שהוא נותר מרענן, נועז וחתרני גם מהפרספקטיבה של ימינו.

סרטו של מייק ניקולס הנו דרמה-קומית וסאטירה חברתית שנונה וייחודית, שקיבלה עם השנים מעמד של סרט פולחן. העלילה, לטובת המעטים שלא צפו בסרט, עוסקת בבחור צעיר בשם בנג׳מין בראדוק, שסיים זה עתה את לימודיו בקולג׳ וחזר לבית הוריו במצב של בלבול וחוסר ודאות לגבי עתידו. במהלך הקיץ, ובעודו מתלבט היכן ומה להמשיך ללמוד, מפתח בנג׳מין מערכת יחסים עם ידידה של הוריו, הגברת רובינסון, ובמקביל מתאהב בבתה, איליין.

הסרט היווה (לצד ״בוני וקלייד״ של ארתור פן, שיצא באותה השנה) את יריית הפתיחה לתקופת ״הוליווד החדשה״ המסעירה. בתקופה מהפכנית זו בתולדות הקולנוע האמריקאי קיבלו במאים צעירים, רובם בוגרי בתי ספר לקולנוע (וחובבי קולנוע מושבעים), את הזכות ליצור סרטים בליבה של התעשייה התרבותית החזקה בעולם. במאים אלה הושפעו מסרטים אירופאיים והביאו נושאים וטכניקות צורניות חדשות אל הקולנוע המסחרי.

בתקופה זו גם התמוטטו חוקי הצנזורה הנוקשים שחלו על הוליווד עד אז, ולכן סרטי ״הוליווד החדשה״ מאופיינים באג׳נדה אנטי ממסדית מובהקת ובעיסוק נועז בתכנים מעוררי מחלוקת, שהיו נחלתו של הקולנוע האירופאי בלבד עד לאותם ימים. ״הבוגר״ הינו דוגמה נהדרת לסרט מן הסוג הזה, הן בגלל השימוש החדשני שלו בשפה הקולנועית, והן בגלל התכנים החתרניים שהוא שיקף: יציאה מובהקת כנגד ערכי הבורגנות והמשפחה האמריקאיים.

סצנת הגרביון, מתוך: "הבוגר". צילום מסך

הדוגמה המוכרת ביותר לחדשנות ברמה התמטית והצורנית גם יחד היא הסצנה הידועה בה הגברת רובינסון מתפשטת אל מול בנג׳מין המבוהל. בסצנת הפיתוי הזו קיימת הצגה נועזת של עירום מלא לצד טכניקת עריכה בולטת וחדשנית שכמעט לא נראתה עד אותו הרגע בקולנוע האמריקאי. אך עם כל הכבוד לסצנת הפיתוי הידועה ולפסקול היפהפה המורכב משיריהם של הצמד סיימון וגרפונקל, רגעי הסיום שלו הם שהופכים את ״הבוגר״ ליצירה גדולה באמת:

רגע לפני שאיליין עומדת להינשא לגבר אחר, מגיע בנג׳מין אל הכנסייה שבה מתקיימת החתונה, ומביא למצב שבו השניים נאבקים באורחים במטרה להימלט מהם. בנג׳מין משתמש בפסל של צלב ומכה בחברה הבורגנית והשמרנית שמיוצגת על ידי דור ההורים הנוכח בחתונה. זהו דימוי מובהק של מרד בממסד, שאחריו בורחים זוג הצעירים אל אוטובוס שייקח אותם אל עבר עתידם המשותף. שוט הסיום של הסרט, המציג את בנג׳מין ואיליין מביטים על יושבי האוטובוס ומעכלים את המשמעות של מעשיהם, הוא רגע קולנועי חד פעמי, משעשע ומרגש עד דמעות גם יחד. סיפור ההתבגרות של בנג׳מין הוא למעשה סיפורו של דור אמריקאי שלם שחותר באותן שנים תחת הסמכות, החוקים והנורמות השמרניות של הדור הקודם, ויוצא כעת אל דרכו העצמאית.

מעבר לערעור על הסמכות ולחתרנות התמטית והאסתטית שהוא מבטא, ״הבוגר״ מציב בבסיסו סוגיות שנראות רלוונטיות היום לא פחות מאשר בתקופה שבה הוא יצא, ויכול להיות מעניין להביט דרכן על הסרט מהפרספקטיבה של זמננו. ״משבר סיום הלימודים״ למשל, היה ונותר מושג ידוע בארה״ב ובכלל. הגישה הצינית של הסרט כלפי סיום לימודיו של בנג׳מין בהצטיינות וכלפי הקולג׳ היוקרתי מסמנת את הלימודים הגבוהים כשלב מיותר וכחלק ממסלול תבניתי ומתווה מראש של חברה מנוונת. בסרט, לא הלימודים הם מה שהופך את בנג׳מין לאדם בוגר ופעיל, כי אם האירועים שמתרחשים בחייו בזמן חופשת הקיץ העצלה והסתמית שלו.

סוגיה אקטואלית-תרבותית נוספת שמעניין להביט דרכה על הסרט כיום היא השיח החשוב סביב נושא ההטרדות המיניות. בסוגיה זו דווקא חלו תמורות רבות מאז שיצא הסרט לראשונה בסוף שנות השישים, וקריאה מחודשת של הסרט דרך השיח הזה יכולה להוות פתח לדיונים רבים ומרתקים שקצרה היריעה מלהעמיק בהם כאן. אולם, אציין כי הבוגר מציג כמה מערכות שונות של יחסי כוח מגדריים ובין-דוריים שהן מורכבות מאוד ומעוררות מחשבה. ניתן אפילו לטעון כי אחד המאפיינים התמטיים הבולטים בסרט הוא העיסוק בכפייה (ערכית, חברתית ואף מינית) מול הסכמה, ובגבולות המטושטשים שיחסי הכוחות השונים המוצגים בו מייצרים, בין ניצול ואהבה למשל.

מבחינתי, ״הבוגר״ נשאר יצירת מופת ייחודית גם 50 שנים אחרי יציאתו. עבור אלה שכבר נחשפו אליו בעבר זוהי ללא ספק קלאסיקה קולנועית מושלמת להיזכר בה ולפתוח עמה את שנת הלימודים, ולאלה שזו תהיה עבורם הצפייה הראשונה בסרט מצפה חוויה קולנועית בלתי נשכחת, ופסקול שלא ייצא מהראש לפחות עד חופשת הסמסטר בינואר.