יבשושי, עייף ומתוק להחריד: תפריט המשלוחים של ג'ירף הרג אותנו

הסקר התל אביבי הגדול גילה שאופציית המשלוחים של ג'ירף היא האהובה ביותר על תושבי העיר. אנחנו פחות עפנו, בלשון המעטה

לא הופתענו לגלות שאופציית המשלוחים הפופולרית ביותר היא ג'ירף. אבל פייר? מאז שעבדתי במשרדי פרסום ותקעתי פבלובה אחרי העבודה כבר התקדמתי למשלוחים קצת יותר מתוחכמים. תפריט המשלוחים של ג'ירף, בכל אופן, לא עמד במקום כל השנים האלו. האתר בהיר וברור וקל מאוד להזמין משלוח בלי לדבר עם איש. הבטיחו שהמשלוח יגיע תוך 75 דקות והשליח התייצב בפתח המערכת תוך שעה בדיוק, ואפילו לא התבלבל בכניסות לבניין.

נראה שהפופולריות של ג'ירף במשלוחים סייעה לה לשכלל את השיטה למקסימום – הכל מגיע ארוז נקי ומסודר. הבעיה מתחילה בטעם. למרבה הצער התמקדנו במנות שאתם הכי אוהבים בג'ירף – קצת משעממות (ולמה הכל עם עוף, לעזאזל).

חריפה בסטנדרטים אשכנזיים. הפיליפינית "החריפה" של ג'ירף (צילום: דניאל לילה)
חריפה בסטנדרטים אשכנזיים. הפיליפינית "החריפה" של ג'ירף (צילום: דניאל לילה)

סלט תאילנדי מרענן (כך בתפריט, במציאות פחות) שהורכב מרצועות של מלפפון, גזר, צנון ועוף ברוטב סויה ובוטנים (35 ש"ח) היה הכל חוץ ממרענן. הירקות נחתכו שעות לפני ההגשה ונותרו מיובשים ועייפים. הרוטב המתוק מדי (מוטיב חוזר בארוחה) לא הציל את המצב.

המשכנו לעיקריות. הקיסרית החדשה, אטריות ביצים רחבות מחיטה מלאה עם עוף, חזיר, בייקון, ירקות ירוקים (ברוקולי) וקשיו (59 ש"ח) הייתה המוצלחת מבין השלוש. משהו בבשר החזיר ובטעמיו המעושנים של הבייקון סייע לה לצאת מהשבלוניות. האטריות היו מוצקות, הברוקולי רענן ובסך הכל זו הייתה מנה חביבה.

תל אביב במספרים - תוצאות הסקר

המשכנו לעוד בסט סלרית של ג'ירף, הפיליפינית החריפה (אטריות ביצים עם עוף, חלב קוקוס, קארי אדום, בצל ירוק, בוטנים וכוסברה; 56 ש"ח). חוץ מזה שהייתה אכן חריפה במידה מספקת לקהל אשכנזי שמחזיק מעצמו אוכל חריף, היא נראתה כמו אוכל של ילדים. אטריות רכות מדי, עוף קצוץ מדי, יותר מדי סוכר ובאופן כללי משהו שנראה כאילו העבירו אותו איזה קוועץ' בשביל שמישהו שעוד לא צמחו לו כל השיניים יוכל ללעוס. גם המנה האפגנית הייתה מפגן של מתיקות מתחנפת. הפעם עם פרגיות, עוף, בייקון, שום, בוטנים וכרשה ברוטב סויה וקרמל על אורז מאודה (57 ש"ח).

הארוחה בג'ירף התחילה כמו שכל ארוחה במשלוח מתחילה – מזמינים כשכבר רעבים מדי, מחכים שעה לשליח, נעשים עוד יותר רעבים ואז מתנפלים. בהתחלה נדמה שהכל טעים. אחרי כמה ביסים אתם מגלים שלכל המנות יש את אותו הטעם ולא מבינים מה קרה פה ולמה עכשיו אתם רוצים למות.

על צד החיוב, הארוחה לא הייתה יקרה במיוחד (כ־ 200 ש"ח לארוחה שתשביע שלושה אנשים רעבים מאוד ואולי תשאיר גם קצת שאריות), המנות באמת נדיבות ומוגשות יפה ונראה שהשיטה מתקתקת. רוצים רעננות? עניין? משהו שחורג מעבר לאטריות בנאליות? לכו למקום אחר.