כל הזין: כך ניצלתי את המלחמה כדי לקדם את מערכת היחסים עם בן הזוג

כך ניצלתי את המלחמה ללוחמה פסיכולוגית עם בן הזוג. זיכרונות מלבנון

זוגיות. איור: יוליה סמילנסקי
זוגיות. איור: יוליה סמילנסקי
11 באוגוסט 2014

אומרים שמלחמה היא שעתה היפה של החברה הישראלית. אם נשים בצד את איומי הרצח, את החרמות ואת השלשול המילולי ששני הצדדים משפריצים זה על זה, אנחנו עם של ערבות הדדית, גוש אחד שמורכב מהרבה לבבות גדולים ופועמים, ומצוקה קולקטיבית רק מבליטה את זה.

הילד שהתנדב לעשות דוגסיטינג למילואימניקים, הנטורופתית שרקחה ימים ולילות קרם נגד שפשפות למען הלוחמים, הסלבס סוג א' שהגיעו עד שדה הקרב עם שלל קאברים. ויותר מכל ומעל לכל, האזרחים שפתחו את בתיהם ואירחו את תושבי הדרום. מה שבטוח, בין כל אלה עובר קו אחד והוא – נתינה.

לפני שמונה שנים גם אני הייתי כזאת. כמעט. הימים הם ימי מלחמת לבנון השנייה. תושבי הצפון שרק בחלומות הלילה יכלו לפנטז על כיפות מברזל קיבלו בראש כמו חנין זועבי בכנס הלביאות של הצל. אלפי אנשים חיפשו מקלט ואם אפשר עם חוף ים וכמה ברים טובים.

ואני ישראלית, יהודייה, עם דירת שני חדרים בבוגרשוב. מה, לא נעזור? אז ארזתי מזוודה ופיניתי את הבית למשפחה מנהריה שאף פעם לא ראיתי. מעולם לא הייתי שרה גיבורת ניל"י כמו בקיץ 2006. בכל מקום שאליו הלכתי היה ריספקט באוויר. "הטובות לעורף" הם קראו לי. אבל ככל שהתעצמה תחושת הצל"ש כך גדלו רגשות האשם. נכון, נתתי את ביתי מבצרי. על זה אין ויכוח. בקשר לכוונות המעשה – ובכן, כאן העסק מתחיל להסריח.

תקראו לי אופורטוניסטית, אבל באותם ימים הייתה לי עוד מלחמה. אישית ולא פחות כואבת. האויב היה בן זוג הססן שלא רצה לעבור לגור יחד גם אחרי שנה של מערכת יחסים. לאחר שהמשא ומתן נכשל פעמים רבות, הדרג הצבאי החליט שבהזדמנות הראשונה יוצאים למתקפה בלי לחוס על אף אזרח. איקאה תיענה באיקאה!

מבצע "הקש בגג והישאר לגור" תקתק כמו שעון. אני נותנת את הבית, הוא מציע שאגור בינתיים אצלו. אני מתעקשת שהצפוניים יישארו עד סוף המלחמה, הוא בטוח שתפס את בת הרב הצדיקה. אני נותנת בראש עם בישולים לראשונה בחיי, הוא חושב "יה ווראדי, איזו קציצה". ככה חודש של לוחמה פסיכולוגית, שבסופה, ובכן, הפסדתי. לא כי הוא סירב חד משמעית להליכים מדיניים. סתם כי ירד לי ממנו. אחרי חודש עם האויב גיליתי שהוא לא כזה נורא, אבל גם לא כזה מדהים. בדיעבד התעקשתי על פיסת אדמה שלא היה לה כל ערך נדל"ני.

במלחמה אין מנצחים. יש רק מפסידים. בקיץ 2006 הבחור הפסיד קציצה שרופה, אני את החלום, ואת הכבוד שלי בעיני כולם אחרי שגילו את כוונותיי האמיתיות. רק הצפוניים הרוויחו חופשה חינם בחוף בוגרשוב. נו, גם משהו.