הנוער אווילי ותמים כמו פעם: ביקרנו בכנסים של מפלגות "גשר" ו"זהות"

ראשון (3.3), 20:00, מועדון הבארבי. בפינה שבה השארתי בגיל 16 חצי שן, מחיר זול בעבור השתתפות בפוגו בהופעה של NOFX, עומדים כעת בני נוער פוחזים קצת פחות, סטיקר של מפלגת גשר על חולצותיהם, והיא מנענעים את עכוזם לנעימת הג'ינגל העליז של מפלגת גשר. ויש לו, לג'ינגל, מקטע עם דיסטורשן עצבני, השירה הופכת צרודה, עד שיש בה כדי להזכיר במקצת כמה משירי NOFX שכה אהבתי כנער. ואף על פי כן, אם יש משהו אמיתי במשותף לאורלי לוי אבקסיס ול־NOFX זולת החיבה המשונה למועדון הבארבי, הוא שקשה עד מאוד לאהוב אותם אחרי גיל 20.

>> אסף זמיר עוזב את עיריית תל אביב בשביל לרוץ עם גנץ ולפיד

בסקרים המתוארכים לראשית ימי הביניים נשאה עמה לוי אבקסיס הבטחה לשבעה מנדטים, ומאז נפלה על פי הצפי אל מתחת לאחוז החסימה. כעת התחוור למפלגה שעליה לאמץ אג'נדה חובקת כל, משהו שיבטא את רצונו הכללי של העם, שידבר לאנשים רבים ככל האפשר, שלא לומר ל־51 אחוז מהאוכלוסייה. ובכך, אולי עם דוק של נקמנות שהותיר המשא ומתן עם מפלגת הגנרלים, החליטו במפלגה שעד הבחירות יחרתו על דגלם את מאבק הנשים. מכאן נסללה הדרך לכנס בנושא נשים בבארבי, שהונחה על ידי חנה אזולאי הספרי וכלל סדרת נאומים קצרצרים של נשים התובעות שינוי, כל אחת בתחומה. אף שכינוס אקסקלוסיבי של נשים באתר אפל כמו הבארבי העלה חשדות רבים, נוכחנו הגברים לגלות (אני, הברמן החביב ושאול מהבארבי) שמדובר היה ככלות הכל בכנס תמים ושערכות הכישוף נותרו בבית, או לכל הפחות הוסתרו עד לכתנו.

נאומה של לוי אבקסיס הוקדם כדי "לדפוק ביבי" (כלומר לפרוץ בזמן אמת למהדורות החדשות), ואמיתות מצערות ונתונים מופרכים שימשו בו בערבוביה. מחד גיסא, האריכה לוי אבקסיס על הצורך בחיזוק מעמדם של מקצועות שבהם עוסקות בעיקר נשים, ועל הייצוג הנשי המחפיר בפוליטיקה הישראלית (היציאה האפולוגטית של מפלגת כחול־לבן מחדר המשא ומתן עם חמישייה ראשונה המורכבת מגברים בלבד עדיין בלתי נתפסת). אולם הטיעונים השרירים הוגשו על מצע פופוליסטי למדי ששובב את נפשותיהם של בני הנוער בקהל. לוי אבקסיס, לדוגמה, טענה בגאון כי שוויון מגדרי יביא לצמיחה כלכלית של טריליוני דולרים (!), מבלי להוסיף על כך מילה שתרשה לנו לעמוד על כוונתיה ב"שוויון מגדרי" או להתחקות אחר הגעתה לסכום הזה.

שיחות החולין שבפינת העישון, היכן שאישה לבנת שיער שאלה אותי אם אני מעשן "ז'ול", הבהירו מה אופיו של הקהל ההולך שבי אחר לוי אבקסיס. באחת השיחות ניסה בן תשחורת מסניף פעילים צפוני להתחיל עם שתי בחורות מהסניף הירושלמי, מגייס לעזרתו כל מכר ירושלמי ששמו יוכל להתגלגל על הלשון. כך או כך, נראה שלאף אחד מן השלושה עומדת זכות הצבעה בפועל. עם מסרים אופנתיים שנשלפו מהחוג לסוציולוגיה של מכללה פרברית, בני נוער משכילים ובעלי חוש צדק מפותח עוד מאמינים שמפלגת גשר יכולה לשמש לשון מאזניים בהרכבת הקואליציה הבאה. רבים מהם מתעלמים מן הבחירה המודעת של ראש המפלגה לרוץ לבד, בראש, באופן שלא יאפשר לה להתאחד עם מפלגה קיימת, גם במחיר בזבוז קולות משווע. לוי אבקסיס היא פוליטיקאית מפוכחת, ובבוא היום קהלה ייאלץ להתפכח גם הוא.

הפוטש בבית ציוני אמריקה

יום לאחר מכן, בשני האחרון (4.3), התקיים בבית ציוני אמריקה כנס של מפלגה אחרת השואפת לצלוח את אחוז החסימה, זהות בראשות משה פייגלין. גם הכנס הזה נערך תחת נושא מטרייה המעורר מידה מינימלית של מחלוקת – קנאביס כמובן – ומילה אחת של היו"ר על אודות בית המקדש השלישי שאליו הוא צופה לא הוזכרה בו. מה שהיה בשפע הן עמדות טאבלט המנסות למכור לנוכחים עסקאות שראוי לדווח עליהן לאגודה למען הצרכן. למשל, תרומה של עשרת אלפי ש"ח לזהות תמורת התשורה "פגישה עם משה פייגלין על קפה". אילו פייגלין היה כותש את הקפה בחצאית טוטו תוך שפעילי שמאל רודים בו ומפצירים להגישו ב"כוס זכוכית, עם הרבה קצף, ורותח אם אפשר", אולי זה היה שווה מחצית מהסכום.

פייגלין הוא המודל שעליו נשענת כל דמות כריזמטית המבקשת להתנגש עמה ועם מצביעיה בתוך הקיר. הוא מזכיר יותר מכל את אלדד יניב בימי ארץ חדשה, ובדיוק כמותו, כדי לטעת אמונה במצביעיו, גם הוא מתהדר במספר המנדטים של זהות בסקרים תיכוניים, בקלפיות נודדות, ובסקרים שכוללים 110 מנדטים. למרות זאת, אם צריך היה להמר על גשר או זהות, הייתי אומר שלשנייה יש סיכויים גבוהים יותר להפתיע. לא רק מחמת מספר המשתתפים בכנס ולנוכח המולת האנשים שנותרו לעמוד באין מקום פנוי. בניגוד לקהל החיוור של גשר, מובן שפייגלין המליך עצמו על תת תרבות מבעבעת ורוויית תשוקה להשפעה פוליטית. תת תרבות המערבבת ליברטריאניות בוסרית עם מסורת יהודית, מורכבת מקוראי איין ראנד ביום ותלמוד בלילה, בונה את הגשר האולטימטיבי בין ילדי הכאפות לסטלנים. כל אלו נושאים את עיניהם לפייגלין בעיניים מזוגגות, מבקשים ממנו לחתום להם על ספרו, והוא נענה באהבה ובחמלה, כמוטציה דתית וחתיכה לא פחות של ג'ורדן פיטרסון.

למעשה הכנס סימן מפנה מהותי גם ביחס ללגליזציה. גם הוא שרץ סטלנים ושירי הדג נחש הושמעו גם בו, אך לא ניתן היה להתעלם מן המוקד הרפואי־טיפולי שחלש על תכניו. בעידן שלאחר טלגראס וחוק אי ההפללה, פעילי הלגליזציה מסכינים עם הגישה הקלה יחסית לסמים קלים. כעת הם חוברים לחולים ולרופאים כדי לעגן את הדרישה ללגליזציה באמתלה טיפולית, ומלינים על המערכת הריכוזית המונעת באטימות מחולים רבים טיפול בקנאביס, ולאחרים מספקת אותו בהרבה כסף ובאיכות דלה.