לא נדבק

"הדיבוק", שמוצגת בימים אלה בגשר, היא המשך ישיר לקו האמנותי של התיאטרון שראשיתו ב"יונה ונער" ב־2011. עד לנקודה הזאת התאפיינו מרבית ההצגות בגשר בעומק פסיכולוגי ומורכבות רעיונית, שנעטפו באריזה אסתטית מרהיבה. כך באו לעולם יצירות מופת כמו "אדם בן כלב", "כפר" ו"יאקיש ופופצ'ה". נראה שבעקבות המשברים הכלכליים שפקדו את התיאטרון בעשור האחרון, הוחלט על שינוי במדיניות. העומק והמורכבות אופסנו בבוידם לטובת פשטנות, פופוליזם וקיטש. הלבוש החיצוני נותר אמנם מרהיב מאי פעם, אולם הנסיך שעטה אותו קודם הוחלף בצפרדע. רוב האנשים גם ככה לא מרגישים בהבדל ואפילו מגיע קהל חדש, זה שלפני כן הרגיש שגשר היה לו אליטיסטי מדי. נכון שיש מושגים מיושנים כמו "יושרה" ו"אמנות" שפעם בגשר נשאו אותם בגאון, אך נראה שבמציאות הנוכחית מדובר במותרות.

המפגש בין גשר ל"הדיבוק" – המחזה המכונן של התיאטרון העברי בזכות הגרסה הנצחית של הבימה מ־ 1922 – היה חייב לקרות מתישהו. החיבה המובהקת של הבמאי יבגני אריה לחומרים יהודיים לצד ההקבלות בין סיפור הקמתו של גשר לסיפור הקמתה של הבימה הפכו את המפגש למתבקש. בגשר גם דאגו למתג את ההפקה כאחד מרגעי השיא של התיאטרון מאז הקמתו, באמצעות מסע פרסום מיוחד וגם דרך ליהוק שניים מהכוכבים הגדולים של גשר כמעט מימיו הראשונים – סשה דמידוב ואפרת בן צור.

צילום: דניאל קמינסקי

לב הבעיה של ההפקה הנוכחית הוא העיבוד של רועי חן. את חוט העלילה הדק של מחזה המסתורין החידתי של אנסקי – על רוח אהוב מת החודר לגופה של אהובתו החיה ביום חתונתה לאחר – מתרגמים כאן לרצף של סצנות מלודרמטיות וילדותיות שמניחות את הרגשות על השולחן באופן גס ונטול סבטקסט. מה שנותר מהמקור הוא מייסע מלודרמטית שטוחה. דמידוב משוטט בעולם המתים עם פנים מרוחות בלבן ושפת גוף של חנוך רוזן, בן צור מתפתלת בהיסטריה מרשימה, ויש גם דמויות צבעוניות של מתים, עם חיבה מוגזמת לבדיחות קרש. דורון תבורי מצליח איכשהו לצאת טוב, בזכות עיצוב מלא חדווה של סנדר, אביה של לאה, בדמות חזרזיר קפיטליסטי מוקצן.

מה שכן, "הדיבוק" מפציץ בסצנוגרפיה. אריה ליקט צוות של אמנים מכל רחבי ברית המועצות לשעבר, שבוראים עבורו מרחב בימתי מעורר התפעלות באמצעות תפאורה, תלבושות ותאורה. אין ספק שההצגה הזאת מזמנת רצף של תמונות יפהפיות, שקל ליפות בקסמן. חבל שהקסם הזה הוא בסופו של דבר רק מקסם שווא.

השורה התחתונה: ויזואליה מרשימה על מצע תוכן אמנותי דל