בעיטת עונשין: להפועל תל אביב נמאס מנוכלים ועסקנים

הנה מילה שתשמעו רק בעולם הכדורגל: נוכל. מאז מותו של ז'אנר בדיחות השטעטל והסתלקותו של חושם מהמרחב הקומי של חיינו, הכדורגל נושא לבד על כתפו את עול המילה הזו. נוכל הוא המונח הכדורגלני למושחת, אבל לעומת המושחתים שנמאסו ודינם לעמוד למשפט ולהישלח לכלא, הנוכל נדרש רק להסתלק, זה הכל. "ללכת הביתה". נוכל הוא אדם שרימה, שיקר ואולי אף גנב, אבל עשה זאת בקונטקסט של מכירת שחקנים ושל זכויות ניהול ולא בזה של מניות וג'ובים במשרדי ממשלה. מי שיטען שגם הנוכלים של הכדורגל ראויים לעמוד למשפט ולשלם על מעשיהם ייחשב טרחן ונודניק, כי אוהדי הכדורגל מקבלים את הכלל הלא כתוב לפיו גידופים משפילים, כמה חודשים של רדיפה והפגנות ובסופם גירוש משפיל הם עונש מספיק לנוכל הכדורגלני. הארכי נוכלים זוכים גם למונולוג הכפשות מפיו של רון קופמן ב"יציע העיתונות", ואחריו הם מזומנים לפנות את הבמה במעט כבוד עצמי ובאפס אחריות על מעשיהם.

בכל פינה בבלומפילד בשבת האחרונה יכולת לשמוע את המילה "נוכל". היא נזרקה לאוויר תוך כדי יריקה מתריסה של קליפות גרעינים, נזעקה מפיהם של גברים בני 60 פלוס סגולי גרון – עדות ל־40 שנות צרחות חסרות פרופורציה, ושורבבה גם בשיחות הפסבדו פסיכולוגיות שאוהדי הפועל תל אביב אוהבים לנהל. "אני חושב שרמון הוא נוכל אחר משאול, מתוחכם יותר", אמר ממושקף אחד לחברו, כשב"שאול" הוא מתכוון כמובן לשאול אייזנברג, האבטיפוס של הנוכל המודרני בעיניהם.

כולם בבלומפילד הסכימו שיושב ראש הקבוצה הפורש, הפוליטיקאי לשעבר חיים רמון, הצטרף בשבוע האחרון לאייזנברג במועדון האקסלוסיבי של האנשים שלא היית קונה מהם מכונית משומשת. לאור ההתפתחויות המדעיות שחלו בעולם מאז שהשיג "מבט ספורט" 50% רייטינג, אני חושב שהגיע הזמן לעבור ל"אייפון משומש", אבל מילא.

למי שלא עקב אחרי השתלשלות העניינים בשבוע האחרון או למי שחשב שוורמוט זה שם של צייר הולנדי מהמאה ה־17 שנשמט בטעות מספרה המכונן של זכּה להב "פרקים בתולדות האמנות", הנה תקציר: גילי ורמוט נחשב לשחקן הטוב ביותר של הפועל תל אביב, שעוברת עונה כושלת. יום אחרי שהפועל הפסידה 2:0 למכבי בדרבי, החליט ורמוט לעבור לשחק במכבי – יריקה בפרצופם של אוהדי הפועל, שוורמוט נחשב בעיניהם סוג של סמל וחלק מהזכייה ההיסטורית בדאבל ב־2010. המעבר הכעיס את האוהדים והתסיס אותם. הם האשימו את ורמוט בבגידה ואת רמון במכירת נכסיה של הפועל לשטן, קרי מכבי. הכעס שלהם והאיום בחרם מנויים בעונה הבאה הביאו לסילוקו של חיים רמון מתפקיד יושב ראש הקבוצה ולהעברת זכויות הניהול של הקבוצה לעמותת האוהדים, שמחזיקה ב־20 אחוז מהבעלות.

במקביל, וכיוון שרוב כתבי הספורט בארץ הם אוהדי הפועל תל אביב (השאר אוהדי הפועל ירושלים), התעורר בתקשורת הספורט שיח ער על השאלות אם יש משמעות למושג "נאמנות" בספורט, אם תם עידן הסמלים בכדורגל וידה ידה ידה. למי מקוראינו שנרדם בשלב זה, הנה הבטחה: בסיום הטקסט מסתתרת אנקדוטה על משה פרימו! הישארו עמנו.

המשחק שנערך בשבת (נגד הפועל רעננה) היה הראשון של הפועל בלי ורמוט. תמורת העברתו למכבי קיבלה הקבוצה 650,000 יורו ושני שחקנים של מכבי: שון גולדברג ובן רייכרט. המשותף לשניים, לבד מהעובדה שהם נושאים שמות של יחצנים במסיבה בגלינה, הוא שהם הגיעו להפועל בתור מוּשאלים. כלומר, ביום מן הימים מכבי תבקש אותם בחזרה. רייכרט, שנחשב המוכשר מבין המושאלים, פתח בהרכב של הפועל במשחק בשבת. זה פיצל את הקהל של הפועל לשניים: האולטראס, ששרקו לו בוז בכל פעם שנגע בכדור, ושאר הקהל, שעודד אותו. ביציאה מהמשחק הסביר לי אורי משגב, היום פובליציסט בהארץ ופעם הבוס שלי במדור הספורט של העיתון, שהאולטראס מתחרפנים מהמחשבה שהפועל הפכה משביחת כשרונות עבור היריבה העירונית העשירה והחזירית. העובדה שרייכרט הוא אוהד הפועל תל אביב שגדל בשער 5, בו האולטראס יושבים, לא מעניינת אותם.

הרדיקליות של האולטראס מעצבנת חלק מאוהדי הפועל המבוגרים והמיינסטרימים יותר, שרואים בפנטיות שלהם משהו ילדותי, מעצבן ושמאלני. "תלכו להזדיין אתם והעאלק אידיאולוגיה שלכם, מקללים לי את רייכרט", נהם לעברם איש כבן 40 שישב לידי עם כמה חברים בני גילו והבנים שלהם. איש כבן 60 שחדל מלשאוג (אולי בעקבות צנתור?) ניסה להרגיע את הנוהם ונענה "הם שרמוטות, וכל מי שמגן עליהם שרמוטה בעצמו". כשאמר לנוהם שחבל שהילדים ישמעו אותו מדבר ככה, קיבל בתשובה את הטענה "פה זה לא קונצרט, וחוץ מזה יש להם מסנן קללות באוזניים אל תדאג". מניסיוני כילד ביציעים, המסנן לא עובד, שרמוטות.

מי שצריך לפייס בין הנוהמים, האולטראסים, סגולי הגרונות וציידי הנוכלים ביציע הוא איש נחמד בשם בארי בן זאב, בעל חזות של מפא"יניק ועיניים טובות, כפי שנהוג לומר על כל מי שעבר את גיל 60, מרבה לחייך ולא מתלבש בראוותנות. בן זאב הוא היושב ראש החדש של הקבוצה, שמינתה עמותת האוהדים. הוא בן 63, עלה לארץ מדרום אפריקה בגיל 9 וגדל להיות אוהד שרוף של הפועל. הרצת שמו בגוגל מגלה שכמו כל מפא"יניק טוב, גם בן זאב התחיל בג'וב בסניף בנק הפועלים בקריית אונו וצמח משם עד לתפקיד המשנה למנכ"ל הבנק. בשנים האחרונות הוא משמש כיועץ עסקי למשקיעים מחו"ל בעסקאות ענק. בסצנריו אחר יכלו האקטיביסטים מהאולטראס למצוא עצמם רודפים את בן זאב כנציג מערכת הבנקים המושחתת, אבל לצורך ענייני הפועל הם באותה סירה. בן זאב מספר שהוא מזדהה עם הרגשות של האוהדים שרואים בוורמוט בוגד, אבל לא עם דרכי הפעולה שלהם. "שתדע לך שוורמוט סירב כמה פעמים בעבר להצעות ממכבי, עד שבסוף הוא נשבר".

כי בטח הציעו לו פי שתיים יותר כסף.

"לא, האמת שכולה 20 אחוז יותר ממה שקיבל בהפועל. כנראה שהוא פשוט רצה לעזוב".

מתי בפעם האחרונה סירב כדורגלן להצעה כספית בגלל הזדהות עם מועדון?

"זה לא נכון, תראה את סלים טועמה למשל. הוא קיבל הצעות טובות יותר ממכבי בזמן ששיחק אצלנו אבל סירב, כי ידע ששם יקראו לו מחבל ופה מחבקים אותו כערבי נוצרי".

האם האוהדים ימשיכו לנהל את הפועל, כמו שקרה בקבוצת הכדורסל, או שאתם מחפשים מיליונר חדש שיקנה אתכם ובסוף תבעטו גם אותו?

"אני מחפש בימים אלה רוכש לקבוצה, שיקנה את 80 האחוזים שאינם בידי עמותת האוהדים, ואם אין ברירה אז גם נמכור לו גם את ה־20 אחוז. אם לא נמצא, נשאיר את הקבוצה בידיים שלנו, כמו הפועל אוסישקין, אבל קבוצת כדורגל זה עסק הרבה יותר יקר. התקציב שלנו השנה הוא בערך 28 מיליון ש"ח ואילו תקציב קבוצת הכדורסל הוא בסך הכל 6־7 מליון. מכבי בכדורגל זה 90־100 מיליון ש"ח, לשם בכל מקרה לא נגיע".

פורסם שאתה בקשר עם כל מיני יהודים אמריקאים. מה הסיכוי שיהודי עשיר כזה יתחבר לווייב של הפועל תל אביב, לזה שהם לא מייצגים את ישראל וקוראים למכבי נאצים וכו'?

"אנחנו לא ניקח כל אחד. יהודי שעשה את כספו בבתי זונות למשל – זה לא מקובל עלינו, אפילו אם יהיה לו הרבה כסף. חשוב לנו גם שהרוכש ישים כסף במחלקת הנוער, לא רק בבוגרים, ושתהיה לו תודעה חברתית והוא יבין את החשיבות של העבודה שאנחנו עושים עם אוכלוסיות מוחלשות".

ספק גדול אם בן זאב יצליח למצוא מיליונר יהודי שיתחבר לחיה שנקראת אוהדי הפועל תל אביב. אם חלק מהאוהדים עצמם לא סובלים את הקטע של האולטראס, מה הסיכוי שאיזה רפורמי מאפ סטייט ניו יורק יעוף על הדיסק האחרון של להקת לאה קטמין? כך או כך, כפי שנהוג לסיים כתבות ספורט, תמיד יש את משה פרימו. הצפייה בו מסתובב כמו טווס בין מקורבי הקבוצה ועושה דאווינים בטלפון ("אתה לא מבין איזה מכות הלכו במשחק נערים בבוקר! ילדים בני 15 הלכו מכות רצח!", סינן לסלולרי שלו אל מול עיניהם המשתאות של המאבטחים) היא חוויה. רגע השיא התרחש כשמנהל אצטדיון בלומפילד צעק "פרימו, רוצה אספרסו?", וזה סירב, אך כעבור כמה שניות נעצר כמי שחווה הארה, חזר למנהל האצטדיון ואמר: "רגע, אספרסו מכונה? אז יאללה תביא".