להפריח את השממה

ימין ושמאל רק חול ו… מזרקה? לטובת מי שלא ביקר בבאר-שבע, "עיר-האורות", מאז ימי מחנה נתן העליזים, הרי תמונת מצב עדכנית של העיר: מזרקות משגשגות, שבילי אופניים סלולים, עצים מוריקים, ספסלים צבעוניים, מתחם תחנה אוריגינלי עם קרון והקניון הכי גדול במזרח התיכון. גם את התחנה המרכזית הצרובה בזכרונכם לא תזהו יותר – כמו שאר העיר, היא עברה מתיחת פנים משמעותית והפכה לטרמינל משוכלל. כל העשייה הזו נזקפת לזכותו של ראש העירייה הנמרץ רוביק דנילוביץ', שנבחר בבחירות האחרונות לראשות העיר לקדנציה שניה ברוב קולות מוחץ של 92%. קבוצה של ראשי המחאה החברתית דווקא ניסתה להריץ את דנילוביץ' אל מול חולדאי בבחירות האחרונות, משום שהתרשמו מהעשייה המרובה שלו עבור צעירי עירו. דנילוביץ', שבהחלט הוחמא מהבקשה, סרב בנימוס בנימוק שגדל בבאר-שבע, וליבו עמה.

עם זאת, ובניגוד לדנילוביץ', צעירי באר-שבע לא ששים להישאר בה, ומעדיפים לעבור לאחותה הגדולה – זו של חולדאי. נעמה ויונתן, היא מהדרום, הוא מהצפון, היא מסיימת תואר בהנדסת חשמל והוא אחרי תואר בהנדסת מערכות מידע, נפגשו במהלך לימודיהם באוניברסיטת בן-גוריון, ובקיץ הקרוב הם מתעדים להינשא – ולעבור לתל אביב, כמובן. אנחנו נפגשים בדירתם המשותפת, הצופה אל 'גן סיאטל' המפורסם, בשכונה ד' המפורסמת לא פחות.

איך נפלה ההחלטה לעזוב לתל אביב?

"היה ברור לנו", נעמה מספרת. יונתן מוסיף: "מהיום שבאתי לפה כבר חשבתי איך אני עוזב. רחוב הכניסה לבאר-שבע עם הבתים, מרכז אורן, ובכלל כל הג'יף והשבורים למינהם שמסתובבים פה לא עושים לך תיאבון להישאר". "הסטודנטים גרים דווקא באיזורים הפחות טובים של באר-שבע, אז מה שאנחנו רואים פה זה מראות פחות נעימים", נעמה מסבירה. "בדירה מתחתינו גר אסיר עם אזיק אלקטרוני, וכבר קרה שהייתה פה ניידת משטרה. כשחיפשנו דירות ראינו דקירה ומכונית עם חור של קליע. אבל בשאר באר-שבע יש איזורים יותר טובים, הסטודנטים פשוט גרים באיזורים הכי גרועים. אילו האיזורים שקרובים לאוניברסיטה".

יונתן, אתה עובד בצ'ק פוינט – מה שמחייב אותך לנסוע ברכבת מעל לשעה הלוך ושוב כל יום. לא היה משהו יותר קרוב?

"הסתכלתי מה האופציות בדרום, ובתכל'ס יש פה רק שתיים-שלוש אופציות – ECI  ו-Dalet, והתפקידים הסטודנטיאלים שלהם לא משהו. אינטל מתאים רק למשך הלימודים, כי הם לא נותנים לסטודנטים להמשיך למשרה מלאה. אין פה בדרום מספיק ביקוש. נכנסתי לצ'ק פוינט כסטודנט, אבל בכוונה להמשיך שם גם כבוגר. זו עבודה לעתיד".

אז למה תל אביב?

"באר שבע זה מקום שאחרי שנתיים-שלוש מיצית את כל המקומות שאפשר ללכת אליהם, והיית בכל מסיבות הדירה שיכלת להיות ובכל מסיבות הרחוב שהתקיימו. תל-אביב מצטיירת כמקום שתמיד יש בו מה לעשות ולאן ללכת". "אבל יכול להיות שאחרי כמה שנים בתל-אביב זה גם ימצה את עצמו", נעמה מוסיפה.

ותרצו לחזור לבאר שבע?

על כך הם ענו על כך פה-אחד: "לא".

לא תתגעגעו?

"תשמעי, יש הרבה בעניין הזה של החיים הסטודנטיאלים, שלכל אחד יש דירה משלו והכל במרחק הליכה. שאפשר לעשות ארוחות שישי וללמוד ביחד בקלות ויש לך את העצמאות שלך והפרטיות שלך", מתוודה יונתן. "יש כאן תמיד דברים לעשות," מספרת נעמה. "תמיד קורים דברים ואת אף פעם לא מרגישה בודדה. יש תחושה של בסיס סגור, האנשים יותר חברותיים. למדתי גם בירושלים, והאווירה הייתה שונה. אני לא יודעת אם זה בגלל שבאים לכאן אנשים יותר חברותיים, או שהאווירה פה כזאת. גם בקטע הלימודי אנשים יותר שמחים לעזור, אבל כשאתה כבר לא סטודנט אין לעיר מה להציע. כל מי שאנחנו מכירים עובר".

"אין אף אחד שנשאר, כולם בורחים", יונתן מעלה מציאות עגומה. "אבל תראי, ברגע שיפתחו פה את פארק ההיי-טק יותר אנשים ישארו. יציעו להם עבודה בסמסטר האחרון, והם ימשיכו וישארו אחרי התואר, וגם ליותר אנשים יהיה למה לבוא מלכתחילה. אבל עד שלא יפתרו את זה, שיהיה פה מה לעשות, אף אחד לא יבוא. סך הכל היה טוב פה, אני לא אשקר. המקום הזה טוב לאיזשהי תקופה, ואז הוא ממצה את עצמו ואתה רוצה לעבור למרכז. בכל מקרה, פגשתי פה את נעמה, אז יצא משהו טוב".

חברים זה הכל

פארק ההיי-טק אותו מזכיר יונתן, בלשון עתיד, אולי מצלצל מוכר. מדובר באותו פארק היי-טק בו התהדר סרטון סיכום השנה לממשלה של בנימין נתניהו (ואותו קטל סרטון סיכום השנה לממשלה של שלי יחימוביץ'. סייבר). "החברות המובילות בעולם כבר שם!" נאמר באותו סרטון. מוזר, כי כרגע נמצאים שם בעיקר פועלי בניין. לכשיפתח באמת, יהווה הפארק שדרוג משמעותי עבור העיר מבחינת המשרות אותן היא מציעה, וגם יביא לשיאו את שיתוף הפעולה בין עיריית באר-שבע ואוניברסיטת בן-גוריון. שיתוף הפעולה הזה מתבטא כבר היום במספר פרויקטים יצירתיים שנועדו למשוך צעירים לדרום, ולגרום לסטודנטים הלומדים באוניברסיטה להתאהב ולהישאר בו.

"עושים כאן הרבה דברים כדי להשאיר אנשים בנגב", מספרת קטיה אברבוך, יו"ר הוועד המנהל של מועצת אגודת הסטודנטים. "יש אצלנו באגודה אדם שתפקידו הוא 'רכז התיישבות', והוא יזם יחד עם האוניברסיטה קורס של שתי נקודות-זכות שנקרא 'הכרת הנגב'. במהלך הקורס הסטודנטים מסיירים בנגב, לומדים להכיר אותו, ומכירים אפשרויות התיישבות בכל מיני ישובים פה מסביב. זה קורס בחירה, והוא מפוצץ. מעבר לכך, מספר פעמים בסמסטר האגודה מוציאה 'טיול שקיעה'. לוקחים אוטובוס מלא סטודנטים, עושים מסלול באיזור לאור קרני השמש האחרונות, ומסיימים באחד מהישובים של פרויקט איילים, ואז יושבים בפאב ושותים בירה במחירים מוזלים. האגודה, בשיתוף עם העירייה, עושה הרבה מאוד דברים כדי לחבר צעירים לנגב, וכדי לגרום לכך שאנשים כן ירצו להישאר".

ומה הרוח בקרב הסטודנטים, רוצים להישאר או לעזוב?

"אני אגיד לך את האמת, אם תעשי סקר אני לא יודעת מה יהיו התוצאות. אני כן יודעת שסטודנטים מאוד אוהבים את העיר. אוהבים את האווירה פה, שהיא חברתית מאוד בגלל שרוב האנשים רחוקים מהמשפחה, וזה בא לידי ביטוי באווירה של 'בסיס סגור'".