להתבגר ולהתגבר: טיילר, דה קריאייטור הוא לא נער, אבל עדיין לא גבר
האלבום החדש של טיילר, דה קריאייטור הוא תחנת ביניים מבולבלת מעט בקריירה של גבר צעיר ומוכשר בטירוף
אלבומו הרביעי של טיילר, דה קריאייטור נפתח בצורה מוכרת מעט, אם כי לא מעבודתו של הראפר עצמו. "Deathcamp", השיר הראשון באלבום, נפתח בלופ קצרצר שבו התו הראשון בשיר מוכפל ארבע פעמים רגע לפני תחילת השיר עצמו. מדובר בתרגיל ישן שהפך לסימן ההיכר של מפיק אחר – פארל וויליאמס – שטיילר רואה כמודל לחיקוי עוד מראשית הקריירה שלו ושבשנים זכה להצלחה ענקית. זוכרים את הפתיח של "Happy"? זה התרגיל. ועכשיו גם טיילר רוצה. לא, לא את ההצלחה של הלהיט הדביק, אלא להיות פארל וויליאמס. נראה שאפשר לזהות כמה השפעות מוזיקליות ב"Cherry Bomb". השיר הפותח נשמע אחד לאחד כמו "Lapdance" – הלהיט של להקתו הראשונה של פארל, N.E.R.D; שיר הנושא הוא חיקוי הולם למדי להרכב הראפ־נויז דת' גריפס; "Find Your Wings" הוא ניסיון לעשות סטיבי וונדר; בהמשך יש קצת מאריקה באדו, קצת מהסטוג'ז, ולרגעים אפשר למצוא גם את טיילר עצמו.
הראפר לא מתבייש לרגע. לחלק מההשפעות הוא מתייחס באלבום ואת חלקן הוא ציין בטוויטר שלו, לרוב באותיות גדולות, בקללות ובהתלהבות ניכרת. כן, גם כשהוא מנסה להתבגר, טיילר עושה רושם של טינאייג'ר עמוס בהורמונים, בכעס שמנותב גרוע ובתשוקה ילדותית – וזה הסיפור של האלבום כולו במשפט אחד.
מאז פרץ בסערה כראש קולקטיב ההיפ הופ אוד פיוצ'ר, נדמה שכל שיריו של טיילר הושפעו מרוח הנעורים המצחינה שלו. עכשיו, בגיל 23 ואחרי שש שנות קריירה, הוא הבין שלא כדאי לו לשחוק את תרגיל ה"נער חולה האסתמה" שלו, אחרת הוא יסיים כמו "המבוגר הקריפי שמנסה להיראות צעיר וקול". האלבום החדש שלו מהווה למעשה חיפוש אחר הקול הבוגר שלו, שנכון לעכשיו מורכב מסך ההשפעות המוזיקליות שלו, פלוס כמה רגעי רגש חשוף – דבר שכבר עבד לו מצוין בעבר.
[tmwdfpad]
בחינת הבגרות של טיילר נחשפת בצורה מעולה בסינגל מתוך האלבום, "Fucking Young/ Perfect", שבו הוא מתאר בפעם המי יודע כמה התאהבות חסרת סיכוי בבחורה. הפעם המחסום בין השניים הוא פער גילים בן שש שנים. אחרי שהוא אומר שהיא מושלמת, "אבל יותר מדי פאקינג צעירה", הוא חושף, כמעט בחוסר תשומת לב, את הפחד שלו מהתבגרות וממחויבות עם המשפט "וכשיגיע הזמן ל־1־8 אני בטח אברח".
יותר מכל נדמה ש"Cherry Bomb" הוא אלבום מעבר שמסמל תקופת ביניים בקריירה של טיילר. הוא אמנם לא רע, אבל חסר את הברק שמאפיין לרוב את המוזיקה שלו. הוא מצדו מחפש דרך להגיד משהו מעמיק יתר מ"Kill People, Burn Shit, Fuck School" הילדותי שלו, אך כרגע יוצאות לו לכל היותר ססמאות השראה חצי אפויות כגון "מצא את הכנפיים שלך". אולי טיילר עוד ימצא את הכנפיים שלו ויצליח להתעלות מעבר לאדפטציה משונה של אוסף "המיטב" של המוזיקאים האהובים עליו. כשזה יקרה, נוכל להתייחס לטיילר כמבוגר באמת, או לפחות כגבר ילדותי כמו מרבית הגברים.
השורה התחתונה האייפד של טיילר על שאפל, בתוספת דיסטורשן