לחיי המאהלים שבדרך: חמישה לקחים למחאה החברתית הבאה
המאהל שהוקם השבוע ברוטשילד הוא לא הראשון או האחרון שמנסה לשחזר את ההצלחה של קיץ 2011. חמישה לקחים שכדאי למקימיו ולבאים בתור ללמוד מהמחאה ההיא
אין כזה דבר מחאה לא פוליטית
כמו במחאת 2011, יוזמי מחאת האוהלים הנוכחית ומשתתפיה מנסים בכל יכולתם להכחיש את עמדותיהם הפוליטיות. המילים "שמאל" ו"ימין" הפכו למילות גנאי המרמזות על אג'נדות נוספות מלבד יוקר המחיה. אלא שכל ניסיון לנתק את משבר הדיור, למשל, מהמצב המדיני, הוא בגדר ספין במקרה הטוב, וטיפשות במקרה הרע. התקציב שחסר לבניית דיור ציבורי ודיור בר השגה, הורדות מסים והוזלת החשמל והמים, מופנה זה מספר שנים למפעל ההתנחלויות ותקציב הביטחון התופח. כל מי שמחפש את הכסף מוזמן למצוא אותו שם, כפי שעושים מאות זוגות צעירים שעוברים להתגורר מעבר לקו הירוק מטעמים כלכליים.
תזמון נכון
אין שום טעם במחאה שפורצת שבוע לפני הבחירות, אין קואליציה שניתן לאיים עליה בהפלתה ואין אפשרות להעביר חקיקה חדשה. מלבד הבטחות בחירות הניתנות גם ככה, פעולה בתזמון שכזה לא יכולה להגיע להישגים ואף לקטנים ביותר.
תהיו ספציפיים
מיטב המוחות מנסים עד היום לפענח את משמעות ההצהרה "העם רוצה צדק חברתי". הססמה שהולידה שני ח"כים ושר אוצר אחד, עדיין לא תרגמה עצמה לדרישות ממוקדות. אם המחאה הנוכחית אכן מתמקדת במשבר הדיור ואיננה "פוליטית", הרי שניתן היה לפצוח בה רגע לאחר הבחירות (ע"ע סעיף 2). נכון להיום נמצא חוק השכירות במצע של כל המפלגות מכל הקשת הפוליטית. מחאה שתדרוש את העברתו של החוק וכניסתו המיידית לתוקף, תשיג הרבה יותר מעוד ססמה, גם אם היא קליטה מאוד.
אל תסתירו שיוך מפלגתי
המחאה הנוכחית קיבלה רוח גבית חזקה מהמחנה הציוני, ויש הטוענים שפעיליה הם אלו שיזמו אותה מלכתחילה, טענה המתחזקת לנוכח אישור העירייה להצבת האוהלים בשדרה, פעולה שהתנגדה אליה בתוקף במסגרת ניסיונות קודמים לחידוש המחאה. האם העובדה שחולדאי הוא חבר מפלגת העבודה גרמה לכך שהפעם לא היינו עדים למראות של פקחים ושוטרים מרביצים למפגינים? לדוברות העירייה בטח יש הסבר אחר, אבל אם פעילי המחנה הציוני רוצים לארגן הפגנת בחירות, מן הראוי שיצהירו בפומבי על שיוכם. רוב הסיכויים שאם אנשים שאינם מקרב מצביעיה של המפלגה לא היו מרגישים מרומים, רבים יותר מהם היו מגיעים לכזאת הפגנה רק כדי להביע תמיכה במטרות המשותפות למרכז ולשמאל.
צאו כבר מרוטשילד
מעבר לעובדה שהיא חסר כל מקוריות, מחאות שנולדות במרחב המצומצם שבין טוני וספה להבימה ימותו מהר יותר ממה שלוקח למגש פיצה להתקרר. זה אמנם מאוד מרדני להציב אוהל מתחת לבית שערכו שווה ערך לתקציב הדיור הציבורי בישראל, אבל העובדה היא שהמרחב הציבורי ששמו שדרות רוטשילד הפך למנותק ולא נגיש לרוב תושבי הארץ, וכמה אוהלים באישור העירייה לא ישנו את זה. בבוקר שלאחר הצבת האוהלים בשדרה הגיעו עובדי כי"ל להפגין על פיטוריהם מתחת לגורד השחקים שבו גר הבעלים ששולח אותם לגרד שקלים בדרום המוכה אבטלה. בשבוע שקדם לכך הפגינו מדי יום בשערי המפעל. תמיד טוענים שמקיימים הפגנות ברוטשילד כי רק ככה אנשים יגיעו, אבל עם יד הלב, כמה מכם טרחתם להגיע לשדרה ולתמוך בעובדי כי"ל? מי שרוצה להרים מחאות שיסחפו את כל תושבי הארץ, שיתחיל מלצאת מהבית וימשיך ליציאה מתל אביב.