השינוי מתחיל בערבית: אם אין לחם תנו להן שושנים

שמי חנאן מנאדרה זועבי. נולדתי וגדלתי בנצרת ואני מגדלת את ארבעת ילדיי בכפר סולם שליד עפולה. פגשתי את פעילי מען וסינדיאנת הגליל בהיותי סטודנטית צעירה. נהגתי לאסוף את אחותי הצעירה מפעילויות אחר-הצהריים של ארגון העובדים מען בסניפם בנצרת. התוודעתי לחבורה מיוחדת של פעילים שחלמו כמוני על חברה שוויונית. הם הפעילו תיאטרון של בני נוער, וסייעו לילדי השכונה המזרחית בלימודים. מה שכבש אותי במיוחד היה המיזוג הטבעי בין יהודים וערבים, החשיבה המשותפת, והמקום הבולט של נשים בארגון.

הגבלת צעדיי כנערה צעירה ומוסכמות לא שוויוניות בחברה שלנו קוממו אותי. הרגשתי שחונקים אותנו ומצרים את צעדינו. ספורט, תיאטרון ואמנות זכו לעין צרה, אבל בעיקר הרגשתי שמונעים מאיתנו לקבל החלטות גורליות הנוגעות לתעסוקה וללימודים שלנו. חשתי שאין לנו מרחב התפתחות ואין לנו אופק. כל זה היה בשנת 2002. מיד התחלתי להתנדב במקום. עם סיום לימודיי הצטרפתי לצוות העובדים של מען והועסקתי בפרויקט שסייע למובטלים. באותה תקופה הניאו-ליברליזם שנישא על כפיים בישראל פגע במיוחד בחברה הערבית שסבלה מאבטלה שנשקה ל-50 אחוזים: עובדי בניין פוטרו בעשרות אלפיהם כדי להעסיק במקומם עובדים זרים חסרי זכויות; מפעלים שהעסיקו נשים סגרו את שעריהם ועברו לסין; 80 אחוזים מהנשים היו מובטלות שלא מרצון; ענף הטקסטיל קרס וגם ענף הבנייה. 

"עמי ותמי", עבודה של מיכל נאמן (צילום באדיבות תערוכת "לחם ושושנים")

התחלנו לקדם תכניות ולתת מענה לבעיות חברתיות קשות. ב-2005 הקמנו את פרויקט "נשים ועבודה" שסייע לנשים להיקלט בשוק העבודה. בסינדיאנת הגליל, על מנת לייצר מקומות עבודה, הקמנו מאפס מיזם כלכלי-חברתי של ייצור ושיווק שמן זית גלילי. כעבור כעשור הוספנו לאגף המפעל גם מרכז מבקרים משגשג (שנפגע מאוד בתקופת משבר הקורונה). הטבענו את חותמנו בהיותנו ארגון הסחר ההוגן הראשון בישראל. היום אני מנהלת-שותפה במרכז המבקרים של סינדיאנת הגליל. 

ב-2005, השקנו לראשונה, מען וסינדיאנה, מיזם מיוחד במינו – פרויקט "לחם ושושנים". זו השנה ה-16 שתערוכה זו מתקיימת ומאפשרת לנו, באמצעות מכירת עבודות אמנות, לקדם עשרות יוזמות הנוגעות לנשים ותעסוקה. לא אגזים אם אומר שב-16 השנים שחלפו תרמו מעל 2,500 אמנים יהודים וערבים את עבודותיהם כדי לסייע לנשים בחברה הערבית. חלקם אמנים ותיקים וחלקם צעירים, חלקם ידועים מאוד וחלקם עושים את צעדיהם הראשונים.

את ההשראה לשם "לחם ושושנים" קיבלנו מנשים קשות יום שבשנת 1912 הפגינו בחזית מפעל לורנס שבמסצ'וסטס, ארה"ב, נגד הפחתת שעות העבודה שלהן. אחת הסיסמאות שלהן היתה "אנחנו רוצות לחם וגם שושנים". כפי שאני מבינה, הן אמרו "אנחנו רוצות להתפרנס אבל גם תנאים הוגנים ואיכות חיים". זה קולע בדיוק למה שאני רוצה בעבור אחיותיי ברחוב הערבי. 

"ידיים שלך רועדות", עבודתה של עאישה עראר (צילום באדיבות תערוכת "לחם ושושנים")

הכספים שנתרמו למיזמי תעסוקה והעצמה של נשים סייעו לנו לפתוח את דרכן של אלפי נשים לאיכות חיים טובה יותר, להכשיר מאות נשים, לבנות בתוך החברה מודלים של העצמה וקידמה. בשלוש השנים האחרונות השקנו פרויקט הידרופוני מסעיר בגליל ובמשולש. ברוח המאבק נגד התחממות כדור הארץ, עשרות נשים חברות מען וסינדיאנת הגליל מפעילות היום מערכות הידרופוניות על גג ביתן. כל תמונה שנקנית בתערוכה מסייעת לנו להתקין עוד מערכת הידרופונית ואקולוגית, כל בקבוק שמן שנקנה בסינדיאנת הגליל מושקע ביצירת עוד מקום עבודה. 

היום כולם מדברים על "תכניות החומש" לחברה הערבית. כל זה טוב ויפה, אבל בעיניי הכל מתחיל מתוכנו. הדחף לשינוי, לחברה שהיא שוויונית ודמוקרטית ונקיה משחיתות, הוא תנאי מקדים לכך שנדע איך ולהתקדם עם תכניות חומש, חשובות ככל שיהיו. לכן אני מזמינה אתכם, את הקהל הרחב, לקחת חלק ולהיות שותפים לשינוי. לבקר בתערוכה, לרכוש יצירות אמנות און ליין, ליהנות מיצירת אמנות מקורית ובת ערך חברתי מוסף.

תערוכת "לחם ושושנים" ה-16 תתקיים בין התאריכים 29.12-.1.1 בסדנאות האמנים (התבור 32 תל אביב) ותכלול עבודות של 400 אמנים, כמו גם תכנית מיוחדת של מיצגים לקידום חברתי. כל ההכנסות ממכירת מאות העבודות המוצגות בתערוכה יוקדשו לפרויקטים של "מען" ו"סינדיאנת הגליל" לקידום נשים בחברה בכלל ובחברה הערבית בפרט. פרטים ומכירה מוקדמת באתר הפרויקט

"מגבת חול", עבודה של נועה שוורץ