לייב אקשן מת: הגיע הזמן שבדיסני יבינו שהטריק מיצה את עצמו

במשך שנים קיבלנו, ללא הרף וברצף, רימייקים לייב אקשן לסרטי האנימציה האהובים של ילדותנו ונדמה שבאולפני דיסני סחטו את הלימון הזה חזק ומהר מדי ושחקו את הגימיק קצת יותר מדי (וד"ש מ"לילו וסטיץ'" הנורא). השבוע התראיין המוזיקאי קווסטלאב בפודקאסט, וסיפר כי הלייב אקשן רימייק שעבד עליו לקלאסיקת האנימציה "חתולים בצמרת" בוטל. זהו צעד חריג לדיסני, שלא ויתרה בשום שלב על ההזדמנות להדפיס דולרים על חשבון הנוסטלגיה, ואולי הוא מסמן את ההבנה שהטריק הזה, במבחן הזמן, כשל לחלוטין.

לייב! אקשן! // התחיל מבטיח, נמאס מהר

הבעיה הגדולה של הרימייקים בז'אנר הלייב אקשן התחילה מיד עם פתיחת העידן הזה. הם פשוט התחילו טוב מדי והעסק נראה מבטיח מאוד עבור דיסני.אם מתעלמים לרגע מהאבטיפוס בדמות שני עיבודי הלייב אקשן של "101 כלבים דלמטים" ו"אליס בארץ הפלאות", הסרט הראשון שהצית את התשוקה של דיסני לחדש כל קלאסיקה אפשרית היה "מליפיסנט".

זאת הייתה הצלחה אדירה עבור דיסני, בעיקר כי הסרט הזה לא היה רימייק של ממש. דיסני לקחו את הסיפור מתוך "היפהפייה הנרדמת" ושינו את נקודת המבט לזו של הנבלית האייקונית. אנג'לינה ג'ולי הייתה הרבה יותר טובה ומרשימה מגל גדות ב"שלגיה" (עוד נגיע לזה), ולמרות שהביקורות לא עפו על הסרט, הוא זכה להצלחה קופתית אדירה. תקציב הסרט היה 180 מיליון דולר בעוד ההכנסות עברו את ה-700 מיליון. מאז דיסני נקטה בשיטת "אם זה עובד לא נוגעים בזה", לפחות עד שזה הפסיק לעבוד.

>> סצנות נהדרות זה לא מספיק: "שפה זרה" לא מתגבש ליצירה שלמה
>> מתפוצצים מצחוק: מצאנו את קומדיות האקשן הכי טובות בדיסני+

"סינדרלה" שיצא שנה לאחר "מליפיסנט" לאקרנים היה יכול להיות נהדר, אם הם לא היו מוציאים את כל הקסם מסינדרלה כשוויתרו על השירים ועל העכברים המדברים. שנה לאחר מכן כבר קיבלנו את גרסת הלייב אקשן של "ספר הג'ונגל", שלא רק היה הצלחה בקופות, הוא גם היה רימייק ממש מוצלח. למעשה עד היום הוא זכור בתור עיבוד הלייב אקשן הטוב ביותר שדיסני הוציאו – ובצדק.

רוב הסרט המקורי התמקד בסיור של מוגלי ביער ובמפגשים שלו עם החיות ללא עלילה של ממש. הבמאי, ג'ון פאברו, החליט לשים את הדגש על העלילה ולמרות שרוב השירים ירדו – זה היה רימייק לייב אקשן שמצדיק את קיומו, אבל גם פותח את הדלת לכל מה שהגיע לאחר מכן, כולל רימייק של "חברי הדרקון אליוט" שעשה את אותו הדבר בדיוק, ורק הדליק את דיסני עוד יותר על נחשול הרימייקים שבקנה.

לייב? אקשן? // היפה, החיה וחיות רעות אחרות

בעקבות ההצלחות, לדיסני נפתח התיאבון, והם החליטו להמר קצת יותר עם עיבוד לאחד מהסרטים הכי אהובים של דיסני: "היפה והחיה". הוא עדיין היה הצלחה מסחררת בקופות, אבל רוב הביקורות הסתכמו ב"עשוי מאד טוב אבל לא מחדש בכלום". זה היה אמור להיות סימן האזהרה הראשון, כי בהמשך זאת תהפוך להיות התלונה המרכזית כלפי דיסני – והבעיה הכי גדולה בעיבודים מהסוג הזה. אבל לפני שנגיע לשם, צריך לדבר על שלב התפתחותי מוזר נוסף – הסרט "כריסטופר רובין" (2018).

למרות שלא היה רימייק, זו הייתה הפעם הראשונה שדיסני הציגו גרסה כזאת במותג שנחשב לכזה שלא נוגעים בו. מה זאת אומרת לא נוגעים בו אצל דיסני? לפו הדוב יש מעמד של כבוד בדיסני. יש לא מעט שימוש בדמות שלו, אבל מעולם לא נעשה בו שינוי ציני. אם בדיסני עושים משהו עם פו הדוב הוא תמיד יהיה בטוב טעם וגם אם זה מתוך חמדנות – זה ירגיש טוב. הסרט הזה עשה בדיוק את זה, והתייחס בהמון כבוד לחומרי המקור.

בן קניגסברג כתב בניו יורק טיימס כי "ברגע שהסרט מרכך את את הציניות הבלתי נסבלת של הדמות הראשית, הוא מציע פחות או יותר את מה שריבוט של 'פו הדוב' צרך להציע: המון נוסטלגיה, קצת הומור ואנימציה שנותנת תחושה שאני יכול ממש להרגיש אותה". הבעיה היא שפו לא הצליח להביא המון אנשים אל בתי הקולנוע, במיוחד לא כשהוא מתחרה עם טיטאנים כמו "משימה בלתי אפשרית" וסרטי קיץ אהובים כמו "אימה במצולות". דיסני לא יצאו מזה בהפסדים, זה היה סרט די דל תקציב (במונחים של דיסני), אך ההכנסות התרחקו מקו המיליארד הנכסף. 

לייב! לייב! // דיסני שולפת את התותחים הכבדים

בשלב הזה סביר להניח שבדיסני כבר חשבו על איך להכפיל ולשלש רווחים – והתשובה הייתה כמובן לשלוף את התותחים הכבדים: סרטים אהובים, שמות גדולים, ספקטקלים קולנועיים. "דמבו" היה הסרט הראשון שבאמת ניסה ללכת על הכל. הקאסט הכיל את מייקל קיטון, קולין פארל, דני דה ויטו ואלן ארקין והסגנון הויזואלי של טים ברטון הרגיש נורא מתאים לסיפור המוזר של הפיל המעופף. עם זאת, הסרט גם היה הכישלון הביקורתי הראשון בתולדות רימייקי הלייב אקשן של דיסני והרגיש כמו חיקוי זול ונטול נשמה של האנימציה המקורית.

השלב הבא באופן היה "אלאדין". סרט שכל הילדים בהיסטוריה אהבו, קלאסיקה צבעונית משגעת ומלאת שירים עם נבל מצוין ודמות משנה מבריקה בכיכובו של רובין וויליאמס האגדי. דיסני חשבו שזה יהיה רעיון טוב להמר ממש בגדול והביאו את גיא ריצ'י שיביים ואת וויל סמית' שייכנס לנעליו של וויליאמס. אצל המבקרים הוא כמובן כשל כמעט כמו קריירת הראפ שהוא מנסה להציל, ובנוסף הם פישלו בענק גם עם הליהוק הגרוע של ג'פאר. למרות שהסרט נכשל בביקורות, הצופים די אהבו אותו והכנסות הסרט חצו את רף המיליארד דולר. פה הדפוס של דיסני כבר החל לחזור על עצמו. אם בעבר הגישה הייתה, "אם הקהל אוהב אנחנו נמשיך לעשות זאת למרות הביקורות", בשלב הזה זה כבר היה "אם זה מכניס לנו כסף – נעשה את זה פי אלף – ועל הזין שלנו הביקורות".

לרוב אני בעד הגישה הזאת. זין על הביקורות. אמנים לא צריכים ליצור על פי מה שהם חושבים שהמבקרים יאהב. אבל כאן זה לא נבע משיקולים אמנותיים אלא משיקולים כלכליים נטו, והשלב הבא היה כל כך מצליח שדיסני כבר איבדו שליטה על החמדנות שלהם, כי השלב הבא היה "מלך האריות" (2019).

מדובר בלהיט הגדול ביותר של דיסני אי פעם, סרט שהושקעו בו 250 מיליון דולר והפך למפלצת שגרפה מעל למיליארד דולר והרוויח פי שש מעלות הפקתו. למרות שכאן לא ויתרו על השירים, הסרט עדיין הרגיש חסר נשמה ורוב המבקרים קרעו אותו. וצריך לומר: זה לא באמת עיבוד לייב אקשן, זה עיבוד שהלך לאיבוד. זאת אנימציה ממוחשבת, אין שם בני אדם, אין שם חיות אמיתיות.  זה עיבוד אנימציה ממוחשבת לסרט אנימציה. האם זה מנע מדיסני להמשיך לדהור אל התהום? אל תהיו מצחיקים.

אקשן? אקשן? // מ"מולאן" עד "שלגיה" – תחילת הסוף

עוד לפני שיצא "מלך האריות", בדיסני היו מסונוורים מהרווחים שמפיקים הסרטים האלה, שנכשלו מבחינה ביקורתית מכל כיוון, אבל הודות להורים שלוקחים את ילדיהם לקולנוע וכמה מבוגרי דיסני סוטים שממשיכים ללכת ללייב אקשן, המשיכו להרוויח יפה. כבר באותה שנה יצא גם "מליפיסנט 2", וגם "היפהפייה והיחפן", ושנה לאחר מכן יצא הסרט "מולאן", שברמה האישית אני יכול להגיד שהוא כל כך גרוע שזה כואב פיזית (לא רק כי הם ויתרו על מושו, אחת מהדמויות הכי טובות שהיו ברפרטואר של דיסני, אלא כי זה פשוט היה כל כך גרוע ומשעמם שזה היה בלתי ניתן לצפייה).

בשנת 2021 יצא גם הסרט "קרואלה", שהיה אמור להיות המליפיסנט של "על כלבים וגנבים" או כפי שהוא מכונה, "101 כלבים דלמטיים", ושנה מאוחר יותר גם "פינוקיו". הסרט שוחרר אך ורק בדיסני פלוס כדי לקדם את שירות הסטרימינג ואף היה הסרט השמיני הנצפה ביותר בשירות בספטמבר של אותה שנה. עם זאת, המבקרים נתנו את הביקורות הכי קשות שראיתי אי פעם לסרט של דיסני, וכשמול זה היה את הגרסה של גיירמו דל טורו לסיפור בנטפליקס באנימציית סטופ-מושן מגניבה ומקורית, עם תסריט נאמן למקור האיטלקי, באמת לא קשה להבין למה. זה לא רק קשור לתחרות, כמובן. המבקרים כנראה כבר הגיעו לקצה גבול היכולת להכיל את העיבודים של דיסני. וזה מסביר גם לא מעט מהבלגן שקרא ב"שלגיה".

אחרי הכישלון של "פינוקיו" ו"בת הים הקטנה" שהגיע אחרי, דיסני הכריזו על עיבוד מחודש לקלאסיקה של כל הזמנים – "שלגיה". אי אפשר שלא להעריך את האנימציה וההשקעה שיש בסרט המקורי, הראשון של דיסני אי פעם. עם זאת, קשה גם להתעלם מהבעייתיות שבסיפור: הצגת נמוכי הקומה כיצורים קסומים שחיים במערה, הנקרופיליה, הזקנה שמתה. הכל בעייתי. במאה הקודמת פחות.

העיבוד החדש הוכיח מעל לכל ספק שאין שום תועלת בעיבודים מסוג "לייב אקשן", ואתם יכולים להאשים את רייצ'ל זגלר באסון התקשורתי, זה כנראה נכון, ואתם יכולים להגיד שגל גדות היא השחקנית הכי גרועה שישראל ייצאה מאז קום המדינה, וזה גם יהיה מאד נכון, אבל האמת היא שהאשמים האמיתיים הם דיסני, כי כשמסתכלים אחורה על כל סרטי הלייב אקשן שהם עשו, יש רק אחד שהוא באמת מוצדק וכל השאר הם פשוט סרטים שלא שווים את זמן הצפייה.

עכשיו, כאמור, בוטל העיבוד ל"חתולים בצמרת" שעליו היה אמור נלצח המוזיקאי הנהדר קווסטלאב. למה בוטל? קווסטלאב הוא יגיד לכם שזה שינויים בהנהלה, ואם זה באמת נכון – כנראה השינויים האלה הולכים להכניס עוד הרבה שינויים בדיסני, ולנסות להתאים את תאגיד הבידור מחדש לקהל. האם סיימנו סוף סוף את עידן הרימייקים? לפי מה שידוע יש עוד רימייקים בתכנון, בין היתר "מואנה 2", רימייק ל"הרקולס" ואפילו "רובין הוד", אבל אם ההנהלה החדשה באמת רוצה לשנות משהו ולהחזיר את דיסני לגדולתה – הם כנראה יבוטלו. ומוטב רימייק אחד קודם.