למה אנשים מדברים עם הידיים?

אנשים רבים משתמשים בתנועות ידיים כשהם מדברים. במה תורם "דיבור עם הידיים" וכיצד מחוות ידיים ספונטניות פותרות בעיות מילוליות ותפישתיות?

צילום: שאטרסטוק
צילום: שאטרסטוק

לא אחת, כשאנו פותרים בעיות, אנו מתמקדים באסטרטגיה מסוימת מני רבות. מה הם הגורמים המשפיעים על בחירתנו באסטרטגיה נתונה ולא באחרות? מחקרים קודמים הראו כי גורמים רבים ומגוונים הקשורים בפותר הבעיה ובבעיה עצמה משפיעים על כך. והנה, במחקר המתפרסם בכתב-העת Psychological Science בוחנים לראשונה מרתה אליבלי, רוברט ספנסר, לוסי נוקס וסוטארו קיה אם תנועות ידיים ספונטניות של פותרי הבעיה ישפיעו על בחירה באסטרטגיה מסוימת של פתרון.

מהספרות המחקרית מתברר שלא רק שרובנו מדברים "בעזרת הידיים", אלא שתנועות ידיים קשורות ללמידה ולפתרון בעיות. לדוגמה, תנועות הידיים מעידות על כך שהאדם הגיע לרמה של מוכנות ללמוד חומר חדש ולהבינו, אף שהוא עצמו אינו מודע לכך.

אנו נוטים להסביר שיטואציות בעזרת הידייםצילום: שאטרסטוק
אנו נוטים להסביר שיטואציות בעזרת הידיים
צילום: שאטרסטוק

תלמידי כיתות ג' (בארצות-הברית) לרוב עדיין אינם מסוגלים לפתור בעיות בחשבון מהסוג של  5+ __  = 5 + 4 + 6, ואולם, באחד המחקרים כשנשאלו ילדים שטעו בפתרון הבעיה כיצד הגיעו לפתרון, השיבו כי חיברו את כל המספרים במשוואה. מעניין לציין כי בה בעת רבים מהם החוו באמצעות האצבע והקמיצה בתנועה של V על הספרות 4 ו-6, ולאחר מכן הצביעו על המקום הריק במשוואה. יוצא, אפוא, שתנועת הידיים שלהם רמזו על קיבוץ שתי הספרות הנכונות במשוואה.

מעניין להדגיש שאף על פי שהילדים לא פתרו נכון את הבעיה החשבונית ולא התייחסו באופן ישיר וגלוי למושג הקיבוץ המתמטי בהסבירם כיצד הגיעו לפתרון, בכל זאת הפגינו ידע סמוי של רעיון הקיבוץ המתמטי באמצעות תנועות ידיהם.

החלטות קשות – בידיים כבולות

זו היא רק דוגמה אחת לאופן שבו תנועות ידיים קשורות ללמידה. כעת שואלים אליבלי, ספנסר, נוקס וקיה, האם תנועות ידיים עשויות להשפיע על האסטרטגיה שנבחר להשתמש בה בפתרון בעיות? שכן, אם ידוע לנו ממחקרים קודמים שמחוות ידיים קשורות ללמידה ולידע סמוי, האם שימוש מכוון בתנועות ידיים יביא לביטויו של ידע זה בפועל?

בניסוי הראשון שערכו השתתפו 88 נבדקים שהוקצו באקראי לאחת משתי קבוצות: על משתתפי הקבוצה הראשונה נאסר להניע את ידיהם, לכן לבשו כפפות וידיהם נכבלו. למשתתפי הקבוצה השנייה הותר להניע את ידיהם, אך רגליהם נכבלו (זאת כדי לשמש בקרה למצב המוזר של משתתפי הקבוצה הראשונה שבו נכבל חלק מגופם).

כל נבדק ביצע באופן פרטני מטלה שבה התבקש לנבא את כיוון התנועה של סדרת גלגלי שיניים המניעים זה את זה. הנבדקים נשאלו כמה שאלות בסגנון הבא: "דמיינו שארבעה גלגלי שיניים מסודרים זה ליד זה בקו אופקי. אם תסובבו את גלגל השיניים השמאלי לכיוון השעון, לאיזה כיוון ינוע גלגל השיניים הימני ביותר?"

במחקרים קודמים התברר כי אנשים שאינם מכירים את הבעיה מתחילים לפתור אותה באמצעות תנועות ידיים המדמות את אופן תזוזת גלגלי השיניים, קרי באמצעות אסטרטגיה תפישתית-מוטורית. לאחר צבירת ניסיון במטלה הם מתקדמים לשימוש באסטרטגיות מופשטות לפתרון הבעיה. הרווחת ביניהן היא אסטרטגיית השוויון, לפיה יש לספור אם ישנו מספר זוגי או אי-זוגי של גלגלי שיניים וכך לנבא את כיוון תנועת הגלגלים.

כל נבדק התבקש לחשוב בקול רם על דרך פתרון הבעיה והוסרט במהלך הפעולה. לאחר מכן סווגו תשובות הנבדקים לפי האסטרטגיות שבהן השתמשו, תוך כדי התחשבות הן בדיבור הן בתנועות ידיים.

מתברר שתנועות ידיים קשורות ללמידה ולפתרון בעיותצילום: שאטרסטוק
מתברר שתנועות ידיים קשורות ללמידה ולפתרון בעיות
צילום: שאטרסטוק

האם היכולת להשתמש בתנועות ידיים בעת פתרון הבעיה השפיעה על האסטרטגיה שבה בחרו הנבדקים? מניתוח תוצאות המחקר עולה כי התשובה לכך היא חיובית. נבדקים שנאסר עליהם להניע את ידיהם השתמשו פחות באסטרטגיות תפישתיות-מוטוריות לפתרון בעיית גלגלי השיניים והשתמשו יותר באסטרטגיה המופשטת מאשר נבדקים שהותר להם להניע את ידיהם כרצונם.

בניסוי זה הנבדקים התבקשו כאמור לפתור את הבעיה בקול רם. לכן, עולה השאלה האם ייתכן שקיים כאן משתנה מתערב, לפיו תנועות הידיים משפיעות על דיבור בקול רם, והוא זה המשפיע על בחירת האסטרטגיה?

בלי קול ובלי תנועה

כדי לבקר משתנה זה נערך הניסוי השני. השתתפו בו 111 נבדקים, והוא היה זהה לניסוי הראשון למעט זאת שהנבדקים פתרו את הבעיה בדממה, ולאחר מכן נשאלו כיצד הגיעו לפתרון. נוסף על כך, נבדקים בקבוצה שנאסר על חבריה להזיז את ידיהם התבקשו לשבת עליהן, ואילו על הנבדקים שהותר להם להזיז את ידיהם לא הוטלה מגבלה כלשהי.

מניתוח ממצאי המחקר התברר כי תנועות ידיים משפיעות על בחירת סוג האסטרטגיה לפתרון הבעיה גם כשנאסר על הנבדקים לדבר בקול רם. נבדקים שנאסר עליהם להזיז את ידיהם נטו יותר מאשר נבדקים שהותר להם לעשות כן לפתור את הבעיה באמצעות האסטרטגיה המופשטת ולא באמצעות האסטרטגיה התפישתית-מוטורית.

לסיכום, משני הניסויים עולה כי תנועות ידיים משפיעות על בחירת אסטרטגיה לפתרון בעיה. מכאן, שתנועות ידיים לא רק מצביעות על קיומו של ידע סמוי, כפי שהתברר ממחקרים קודמים, אלא כי שימוש בתנועות ידיים גורם להפעלתו של מידע תפישתי-מוטורי והוא משפיע על בחירה באסטרטגיה מסוימת.

מעניין לציין כי במחקר שלפנינו השפיעו תנועות הידיים על בחירת אסטרטגיה שאינה האופטימלית דווקא לפתרון הבעיה. לעומת זאת במחקר שהתבצע ב-2008, ושהבאנו למעלה, תנועות הידיים דווקא סייעו בפתרון הבעיה. לפיכך, מחקרי המשך יצטרכו להידרש לסוגיה מתי תנועות ידיים מקדמות פתרון בעיות באופן אופטימלי, או שמא הן מעכבות פתרון כזה.